הלוגיקה העבירה אנשים על ד(ע)תם?

שלום רב. אתחיל מהסוף: כבר טענו כלפיי בעבר שהלוגיקה העבירה אותי על דעתי. תשובתי לכך היא שאם ניכוש סתירות מתפיסת האלוהות שלנו נחשב כהעברה על הדעת, הרי שאני מודה באשמה. אינני סובל מקפריזה, פשוט מה שאינו עקבי לוגית הוא שטות.

לגבי שאלתך על הצמצום והאין סוף, יש כאן בלבול יסודי במושג הלוגיקה. הלוגיקה אינה "בריאה" אלוקית, והיא לא נוצרה בשום שלב – לא לפני הצמצום ולאחריו. שורש הטעות הוא השימוש במילה "חוקים". חוקי הלוגיקה אינם חוקים באותו מובן של חוקי הפיזיקה או חוקי המדינה. חוקי הטבע הם חוקים שמישהו חוקק, והקב"ה יכול היה לברוא עולם עם חוקי טבע אחרים; משום כך הוא יכול להקפיא אותם ולעשות נס. לעומת זאת, חוקי הלוגיקה אינם תלויים בחקיקה; הם מה שהם. אף אחד לא קבע אותם.

משום כך, כשאני משתמש במונח "כפיפות" של הקב"ה ללוגיקה, אני מדגיש תמיד שזהו שימוש מושאל ומטעה. הקב"ה לא באמת כפוף למשהו, פשוט כי אין "משהו" כזה שמגביל אותו. חריגה מחוקי הלוגיקה היא ביטוי אוקסימורוני, נטול פשר. כשאני אומר שהקב"ה לא יכול לברוא "משולש עגול" או "אבן שהוא אינו יכול להרים", זה לא מצביע על חיסרון בכל-יכולתו. כל-יכול הוא מי שיכול לבצע כל מה שמוגדר ושאפשרי אונטולוגית. "משולש עגול" אינו דבר שקשה לבצעו, אלא אוסף מילים ריק ממשמעות. זה נונסנס, ולצפות שהקב"ה יעשה נונסנס זו לא גדולה.

באשר לפסוק "כי לא מחשבותי מחשבותיכם", אנשים נוטים לערבב בין חוסר היכולת שלנו להבין דברים (שזו עובדה ברורה), לבין סתירה לוגית. בהחלט יש המון דברים אצל הקב"ה שאני לא מבין ואינני יורד לסוף דעתו. אינני מבין, למשל, למה מניחים תפילין, וזה בסדר גמור. הפסוק הזה אומר שאיננו מבינים את מחשבות הקב"ה, את עומק רצונו ואת מניעיו. אבל אין לזה שום קשר לסתירות לוגיות. חוסר הבנה אינו מהווה הצדקה לקבלת סתירות.

מעבר לזה, גם אם היו 17 פסוקים שהיו צווחים שהוא מעל הלוגיקה זה עדיין היה נשאר נונסנס.

דיבורים על כך שהאלוהות נמצאת "מעל השכל", "מעל הלוגיקה", או פתרונות של "אחדות הניגודים" (כגון כדי ליישב את הסתירה בין ידיעה לבחירה), הם פטפוטי מילים בעלמא. כפי שכתב רודולף אוטו, "אחדות הניגודים היא מפלטו של העצל". מי שמתעצל לחשוב או לא מוצא פתרון אמיתי לסתירה, זורק לאוויר שזה "מעל הלוגיקה" ובטוח שהוא נשמע נורא עמוק ודוס. זוהי גישה שאומצה בעבר בנצרות (טרטוליאן שטבע "אני מאמין כי זה אבסורד") וחדרה למחשבת ישראל בדורות האחרונים. הראשונים, כמו הרמב"ם והרשב"א, שללו בתוקף את האפשרות לייחס לקב"ה נמנעות לוגיות.

בסופו של דבר, עליך לזכור: הדיון כאן אינו על הקב"ה כפי שהוא לעצמו, אלא על האמונות והטענות שלנו עליו. כשאנחנו מדברים, אנו כפופים לשפה וללוגיקה. אם אתה מייחס לאלוקים סתירה לוגית (למשל, שהוא גם יודע מראש וגם משאיר בחירה חופשית באופן שסותר לוגית), בעצם לא אמרת כלום. רק הראת שאתה מניע שפתיים בלי משמעות. לכן אין שום תועלת או עומק דתי בבריחה לאמירות של "לא מחשבותי מחשבותיכם" כאשר אנו נתקלים בסתירה לוגית צרופה.

ולבסוף, דיברת על פתרון הבעיות שעולות מהטענה על כפיפותו של הקב"ה ללוגיקה. הייתי מאד שמח לפגוש את אחת מהן, ואז אולי ניתן לחשוב איך לפתור אותה. אבל אי אפשר לפגוש את מה שלא קיים.