הערה קצרה ברש"י
מכות טז.
תנן התם הנוטל אם על הבנים רבי יהודה אומר לוקה ואינו משלח וחכ"א משלח ואינו לוקה זה הכלל כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה אין חייבין עליה א"ר יוחנן אין לנו אלא זאת ועוד אחרת א"ל ר' אלעזר היכא א"ל לכי תשכח נפק דק ואשכח דתניא אונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה ואם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר הניחא למאן דתני קיימו ולא קיימו אלא למאן דתני ביטלו ולא ביטלו בשלמא גבי שילוח הקן משכחת לה כו'
ועיין רש"י ד"ה א"ר יוחנן אנו אין לנו כו'- כלומר משלח ואינו לוקה הא לא שלח לוקה ורבי יוחנן ביטלו ולא ביטלו אית ליה ומשמע ליה משלח דקתני משלח לכשירצה ואינו לוקה ואימתי הוא לוקה "כשיהרגנה" ויבטל את העשה בידים והיינו דקאמר אנו אין לנו כו'
ובד"ה הניחא בשילוח הקן משכחת לה – ביטלו "כששחטה" אלא הכא היכי משכחת לה.
יש להעיר מדוע מתחילה כתב רש"י שביטל העשה ע"י הריגה ואח"כ כתב לשון שחיטה וצע"ק
ייש"כ גדול על הכל,