הראיה האונטולוגית

ראיתי שרבים לפני שאלו על זה, אבל לא הבנתי אז אני אשאל גם.
הרב כותב במחברת:
אילו המושג אלוהים היה בשכל בלבד ולא במציאות, כי אז ניתן היה להעלות על הדעת משהו (מושג) גדול ממנו: אלוהים שקיים (הבנה + נוירוני תרגום)[1]. חשוב לשים לב שההשוואה כאן היא בין שתי תמונות[2] בהכרה (התמונה ההכרתית של X והתמונה ההכרתית של X הקיים), ולא בין עצם X למושג X, כפי שחידדנו למעלה. אנסלם טוען שאין כל מניעה להעלות בדעתנו גם את התמונה של אלוהים הקיים, והרי תמונה זו גדולה יותר מתמונת המושג המופשט של אלוהים (בלי הקיום). אבל אם זה כך, אז יש בהכרתנו מושג אחר מאלוהים שהוא גדול ממנו, ובכל זאת ניתן להעלות אותו על דעתנו.
אבל זה סותר כמובן את הגדרת המושג אלוהים כיש הגדול ביותר שניתן להעלותו על הדעת (או שאין להעלות על הדעת גדול ממנו. הנה, העלינו על הדעת משהו אחר גדול ממנו). לכן ההיפותזה של הנבל שאלוהים לא קיים, מוליכה אותנו לסתירה. המושג אלוהים כולל בתוכו את הקיום שלו, ולכן אלוהים לא קיים הוא כמו משולש עגול (או אבן שהכל יכול לא יכול להרים). זוהי הוכחה על דרך השלילה לכך שתפיסתו של הנבל שאלוהים לא קיים אינה נכונה, ובהכרח עליו ועלינו לאמץ את ההיפותזה הנגדית, שאלוהים קיים (כלומר ממומש במציאות).
 
וניסיתי להבין, אבל לא הצלחתי, אז אם הרב יעזור לי אני אשמח.
אנסלם מניח שאם ניתן להעלות דבר בשכל והוא לא קיים גם במציאות, אז ניתן יהיה להעלותו גם כקיים. הרב בהערה אומר שברור שלא מדובר על תפישה של קיימות שיוצאת מנוירוני תירגום ויזואלי, כי גם אנסלם מסכים שלא רואים את אלוקים. שאלתי היא האם יש פה הנחה בטיעון? אני בהחלט יכול לחשוב על ישות שאי אפשר להעלות גדולה ממנה על הדעת, אבל אני רק חושב עליה, ולא מצליח להגיע לתפישה של 'מושג קיים' כמו זה שאנסלם מדבר עליו. האם זו באמת הנחה? או שפספסתי משהו? תודה