הרב מתפלפל איתנו באגדתות רח"ל?!?

שוב אעיר, למה אינך שואל בטוקבק על הטור ההוא?

אין כאן שום חוסר עקביות, אלא הבחנה יסודית שאני חוזר ומדגיש במקומות רבים: ההבדל בין "ללמוד" מתוך טקסט כמקור סמכות לבין שימוש אילוסטרטיבי בטקסט להמחשת רעיון.

כשאני טוען שאין טעם "ללמוד" מדרשי אגדה, תנ"ך או היסטוריה, כוונתי ללימוד במובן החמור של גזירת נורמות, עובדות או תובנות ערכיות מחודשות מתוך סמכותו של הטקסט (מה שמוגדר אצלי כ"תורה בחפצא"). בפועל, בלומדי אגדה ותנ"ך אנשים אינם מפיקים מסקנות מחשבתיות חדשות שסותרות את עמדותיהם המוקדמות; לרוב הם משליכים את תפיסותיהם וערכיהם על הטקסט ומפרשים אותו כ"כתם רורשך" בהתאם למאוויי ליבם. לכן הטקסט האגדי אינו משמש כמקור סמכות נורמטיבי או אובייקטיבי.

לעומת זאת, בטור 72 – משמעותו של מתן תורה: הכרעה והכרח (טור 72) ׁ הניתוח הפילוסופי של היחס בין כפייה לבחירה אינו "נלמד" מתוך המדרש, אלא נגזר מתוך ניתוח מושגי וסברא עצמאית: ההבנה שבלי מסגרת נורמטיבית מוכתבת שקובעת את הטוב והרע אין משמעות לבחירה האוטונומית של האדם, ולהיפך. המדרש החז"לי על "כפה עליהם הר כגיגית" מול "נעשה ונשמע" אינו משמש כמקור הסמכות שמכוחו נולדה התובנה, אלא כאילוסטרציה (משל ומודל) שנועדה להמחיש ולהדגים כיצד הרעיון המושגי משתקף בצורה יפה בלשון חז"ל.

לפיכך, הדברים בטור אינם תיאור עובדתי של כוונת חז"ל המקורית במובן ההיסטורי, ולא ניסיון לחשוף "סודות נשגבים" בטקסט. זוהי הצעה פרשנית ואילוסטרטיבית שלי, המציגה מודל מושגי המיישב את המתח בין המקורות ומראה כיצד הדילמה ניתנת לפתרון במישור הלוגי והפילוסופי.

ההבדל, אם כן, הוא חד וברור: שימוש באגדה, בתנ"ך או בהיסטוריה כדי להמחיש ולברר רעיון שביססנו בסברא ובשכל (שימוש אילוסטרטיבי) הוא כלי דידקטי ורעיוני לגיטימי ומועיל; לעומת זאת, "ללמוד" מהם במובן של ראייתם כמקור סמכות עצמאי שממנו שואבים תובנות חדשות שאיננו מחויבים להן מראש — הוא מה שלטענתי אינו מתקיים באגדה.