הרהורים על משל הקוביות לmultiverse ובחירת היפותזות

תודה על הפנייה, קראתי אך יש לי פירכה על עצם הרעיון , ששמעתי אותו פעם מחבר מדוע העיקרון הזה לא מבוסס.
למשל, כאשר ניצב בפנינו אדם חולה בעל עשרה תסמינים שונים שניתן להסביר אותם רק בשתי אפשריות, מדובר במחלה בשם A שהסיכוי שתקרה היא 1:למיליון. או שמדובר בהסתברות של החיתוך של שתי מחלות B+C שהסיכוי שכל אחת תקרה היא אחד לאלף.
מבחינה סטטיסטית אין עדיפות לתאוריה אחת על פני השנייה, אך מבחינת תערו של אוקהאם נעדיף שמדובר במחלה אחת A. אך מכיוון שאין לזה עדיפות סטטיסטית זה רק מראה שמדובר בכלי כלל לא שימושי ונכון.
הבסיס לתערו של אוקאהם איננו מגיע מראית המוח או העין אלא מדובר בד"כ בעדיפות סטטיסטית. למשל כמו המשל של ר' חיים על השוטה.

תודה על הפנייה, קראתי אך יש לי פירכה על עצם הרעיון שפשטות מובילה לאמת אף אם היא אמפירית, ששמעתי אותו פעם מחבר מדוע העיקרון הזה לא מבוסס.
למשל, כאשר ניצב בפנינו אדם חולה בעל עשרה תסמינים שונים שניתן להסביר אותם רק בשתי אפשריות, מדובר במחלה בשם A שהסיכוי שתקרה היא 1:למיליון. או שמדובר בהסתברות של החיתוך של שתי מחלות B+C שהסיכוי שכל אחת תקרה היא אחד לאלף.
מבחינה סטטיסטית אין עדיפות לתאוריה אחת על פני השנייה, אך מבחינת תערו של אוקהאם נעדיף שמדובר במחלה אחת A. אך מכיוון שאין לזה עדיפות סטטיסטית זה רק מראה שמדובר בכלי כלל לא שימושי ונכון.
הבסיס לתערו של אוקאהם איננו מגיע מראית המוח או העין אלא מדובר בד"כ בעדיפות סטטיסטית. למשל כמו המשל של ר' חיים על השוטה.

השאלה מה נקרא פשטות. ברור שקריטריון הפשטות בורר ביןן תיאוריות ששקולות מכל בחינה אחרת. הרי תורת הקוונטים אינה התיאוריה הכי פשוטה האפשרית, וכך גם תורת היחסות. מבין התיאוריות שמסבירות את העובדות אלו התיאוריות הפשוטות יותר. כך גם בנדון דידן.
אגב, במאמרי הראיתי מדוע הכרחי לומר שהתער הוא עיקרון נכון ולא רק שימושי.

אז הרב חושב שאכן עדיף לטעון שמחלה A היא מחוללת תסמיני המחלה אצל הפציינט מאשר צירופם של B+C !?!? נשמע מאוד מאוד תמוה.
ראיתי את הטענה שהזכרת על חוקי הטבע והקו הישר שעובר בתוכם, אבל עובדה שחוקי ניוטון אכן לא נכונים בעקבות התאוריות החדשות של קוונטים מדובר רק בקירוב ממילא זה מראה שהפשטות לאו דווקא קשורה לאמת.

אם לא הייתי יודע כלום על שלוש המחלות והייתי רואה תסמינים כלשהם, ודאי הייתי מעדיף הסבר שהם נובעים ממחלה אחת שנדירותה 1 למיליון עך הסבר שתולה אותם בשתיים שונות שנדירותן 1/1000. אחרי שכבר ידועות המחלות הללו כל החישוב שלך לא רלוונטי כי הנדירות באוכלוסיה הכללית לא רלוונטית להחלטה לגבי הסיכוי שלהן אצל מי שהופיעו אצלו סימפטומים. החישוב כלל לא מוגדר.

דבריך בסוף הם סתם טעות. מכניקת ניוטון נכונה גם היום למהירויות נמוכות. לא התברגרכאן שטעינו ביחס בין כוח לתאוצה. הוא אכן קו ישר. (אגב, זה לא קוונטים אלא בעיקר יחסות)

לא הבנתי מדוע זה לא מוגדר, ומדוע לאחר שכבר ידועות הנדירות אצל האוכלוסייה לא ניתן להקיש לאדם בודד.
אבל בכל אופן, במאמר שם הצגת שהאפשרות היחידה לבסס את עיקרון התער הוא רק בדרך הורסלית שמגמישה את הפער (לכאורה) בין חשיבה להכרה.
אך לא ברור כיצד הרב משתמש באותו ראיה "אידאית" לנידון דידן שהוא מקרה היפותטי שכלל לא קיים במציאות! זה לא כמו חוקי טבע שאתה יכול לטעון שאתה "רואה" אותם. כי במקרה שלנו, ניתן להניח שתהיה מציאות שכמה מחלות ייצרו יחד את הסימפטומים במקום מחלה אחת אז כיצד הרב כבר ראה מראש מה שלא קרה?
ולכן אני חושב שמדובר בהשערת אד-הוק.

כי הנדירות היא בכלל האוכלוסיה ולא בקרב אלו שלוקים בתסמינים המסוימים שבפניך. כשבא לפניך כשופט נאשם ברצח, אתה יכול לפתור אותו כי הסיכוי שאדם הוא רוצח הוא אפסי. אבל זו טעות מפני שכשמביאים אותו בפניך זה בגלל שיש כמה ראיות שקושרות אותו לאירוע הרצח. בקרב אלו שיש ראיות שקושרות אותם לרצח הסיכוי שמישהו מהם רוצח גדול יותר.

את השאלה השנייה לא הבנתי.