חיוב פו"ר

שבוע טוב הרב,
לגבי חיוב פו"ר, ידוע הפטור של בן עזאי. הרמב"ם מביאו בלשון הזו:
ב  האיש, מצווה על פרייה ורבייה; אבל לא האישה.  ומאימתיי יתחייב האיש במצוה זו, מבן שש עשרה שנה או מבן שבע עשרה שנה.  וכיון שעברו עשרים שנה ולא נשא אישה–הרי זה עובר, ומבטל מצות עשה; ואם היה עוסק בתורה, וטרוד בה, והיה מתיירא מלישא אישה, כדי שלא יטרח במזונות וייבטל מן התורה–הרי זה מותר להתאחר:  שהעוסק במצוה, פטור מן המצוה; וכל שכן, בתלמוד תורה.
ג  מי שחשקה נפשו בתורה תמיד, ושגה בה כבן עזאי, ונדבק בה כל ימיו, ולא נשא אישה–אין בידו עוון.
לגבי סעיף ב', לכאורה הרמב"ם מתייחס למצוות פו"ר כמצווה שיכולה להתקיים בידי אחרים, כלומר מצווה שאינה מוטלת על היחיד כמו סוכה ולולב (אחרת היה צריך לבטל תלמוד תורה בשבילה). אבל אז קשה על הגמרא על חזקיה בברכות י ע"א:
בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר ה' (צבאות) צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו' מאי כי מת אתה ולא תחיה מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא אמר ליה מאי כולי האי אמר ליה משום דלא עסקת בפריה ורביה א"ל משום דחזאי לי ברוח הקדש דנפקי מינאי בנין דלא מעלו א"ל בהדי כבשי דרחמנא למה לך מאי דמפקדת איבעי לך למעבד ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא לעביד
מהגמרא הזאת נראה לכאורה שחיוב פו"ר הוא חיוב שמוטל על היחיד בניגוד להבנת הרמב"ם. 
גם מהגמרא בימבות ס"ג ע"ב נראה שמצוות פו"ר היא מצווה שיכולה להתקיים בידי אחרים:
בן עזאי אומר כאילו שופך דמים וממעט הדמות שנאמר ואתם פרו ורבו אמרו לו לבן עזאי יש נאה דורש ונאה מקיים נאה מקיים ואין נאה דורש ואתה נאה דורש ואין נאה מקיים אמר להן בן עזאי ומה אעשה שנפשי חשקה בתורה אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים.
לשיטת בן עזאי, משמע שהחיוב של פו"ר הוא מצווה על הרבים שהעולם ימשיך להתקיים. על זה רציתי לשאול שאלה נוספת, מדוע העובדה שאפשר לעולם שיתקיים ע"י אחרים פוטרת את בן עזאי מלהשתתף בנטל? הרי ידוע שלפי הצו הקטגורי של קאנט (הרעיון בבסיסו), שגם אם אפשר לעולם שיתקיים ע"י אחרים, אין היחיד פטור מפו"ר (כפי שכתבת בעבר על החיוב להצביע בבחירות). הרי גם התהליך הדמוקרטי אפשר שיתקיים ע"י אחרים וכל אחד בפני עצמו לא יבטל את התהליך הדמוקרטי.
בברכה,