חסרון מסורת?

בקשר לתשובתך הראשונה- זה חידוש- כי לפי הרמב"ם באופן כללי מה שחז"ל מחדשים מי"ג מידות זה דרבנן, ולפי הראב"ד המובא ברשבא ובריטבא בבברכות שם, זה אכן דאורייתא, אבל לא שהתחדש עתה בדורו אלא מסביר שגם לפי חכמים זה דאורייתא ותמיד אמרו את זה כולם, רק בן זומא מצא לזה מקור.

היינו אין מי שיסבול לומר שחכמים יכולים ליצור הלכה חדשה שלא היתה עד אז והיא תהיה דאורייתא (אינני מדבר על לא תסור) ולכן שים לב שהרמב"ם לא רק שלא מנה את מצוה זכירת יצי"מ בלילות במניין, אלא גם לא אמר שהיא דאורייתא אלא מצוה (ק"'ש א' ג') והיינו דרבנן כשיטתו הנ"ל (ר' גם בהקדמת פיה"מ).

בכל אופן תירוץ הראב"ד מופרך כמובא שם בראשונים, שזה גמרות מפורשות, שאכן היו כאלה שכלל לא אמרו יצי"מ בלילות, ונמצא א"כ שבן זומא כן חידש זאת.
וממילא גם תירוצך השני נופל (בכל אופן לא מוכרח) דאכן רואים שעד זמנו לא היו אומרים, וממילא "לא זכיתי" הוי כפשוטו,
ובכ"מ לא כ"כ היבנתי איך התחברת לפירושך זה הרי הלשון "לא זכיתי שתיאמר" היינו כפשוטו שלא נאמרה כלל, ולא רק שלא היה מקור.

אבל בא נזרום עם שיטת הרמב"ם שחכמים יכולים לחדש הלכות מי"ג מידות לרמב"ם זה דרבנן ולפי שיטתך (בתירוץ הראשון) זה דאורייתא.  מה פשר העניין המוזר הזה,  הקב"ה לא נתן את המצווה הזאת (כל הלכה שמחדשים) למשה ולא נהגו אותה עד דורו של החכם שלמדה מי"ג מידות.
 אז מה זה המנגנון המוזר הזה, אני מבין שיש כח לחכמים להוסיף גזירות ותקנות וגדרים לפי הצורך, או לתקן מצוות דרבנן לפי העניין.
אבל לחדש איזה מצווה חדשה, לא בגלל עניין מסויים, אלא רק בגלל שהוא מצא לזה רמז בפסוק, שעד עתה אף אחד לא מצא רמז זה? לא משה עצמו לא יהושוע לא כנסת הגדולה? זה לא משהו הגיוני. מה הוא חשב אותו חכם, ותוסיף זאת שהגילוי של החכם הזה מהפסוק זה לא משהו גאוני או לא משהו שלא ניתן לדחייה (אפי' די בקלות)

רוב מוחלט של ההלכות דאורייתא התחדשו לאורך הדורות. ראה דרשת הדוה בנידתה של ר"ע בשבת. כך גם כותב הרמב"ם באיגרת לר' פנחס הדיין מאלכסנדריא שרוב ה צדדרשות שבידינו, חוץ מכמו שלוש ארבע הן יוצרות ולא מקיימות. וכך גם רואים בהקדמת במשנה ובשורש השני.
כשחכמים אומרים שהכל נתן הקב"ה בסיני זו אמירה נורמטיבית (שכך עלינו להתייחס להלכות דאורייתא שהתחדשו) ולא היסטורית.
וראה חוו'י סי' קצ שאפילו בהלמ"מ שהרמב"ם כתב שלא נפלה מחלוקת נפלו הרבה מחלוקות. והרמב"ן ותלמידיו הראו שאפילו גז"ש שאדם לא דן מאחמו אלא אם קיבלה מרבו, רבות מהן חידשו הלכות חדשות.
ןהנצי"ב בקדמת העמק הראה שכשהגמרא אומרת גמרא גמירי לה, רש"י מפרש שזו הלמ"מ והרמב"ם מפרש שזו הלכה מחודשת שנעלם מאיתנו מקורה. אגב, לאור מה שכתבתי אין כאן בהכרח מחלוקת.

אולי כתבת מהזכרון, כי באגרת הנ"ל כתוב להיפך, שכל ההלכות שחדשו חכמים הם דרבנן חוץ מ3-4, אם זה היה כמוך זה היה לי הרבה יותר לא מובן, ושוב כנ"ל במייל לעיל, אין מי שיגיד עד כדי כך דבר מוזר כזה
אך כאמור גם זה שזה רק דרבנן, אכתי קושייתי דלעיל. מה זה המנגנון המוזר הזה ומה חשב האמורא

ד"א המשפט שכל התורה פרטותיה מסיני כבר הרמב"ם הסביר בהקדמת פיה"מ שהכוונה רק אכן למה שניתן, כגון פירושים מקובלים איש מפי איש הלמ"מ, אבל באמת לא הכל ניתן אילו שנדרשים ע"י י"ג מידות לא ניתנו מסיני.

ממש לא טעיתי.
הרמב"ם אומר שרוב הדרשות הן יוצרות ולא מקיימות, ולרוב הראשונים הלכות מדרשות הן מדאורייתא.
אין ויכוח שהדרשות אינן מסיני. החידוש של הרמב"ם הוא רק שמעמדן הוא מדרבנן.

אבל עירבבת 2 דיעות
מסכים שלרמב"ם רוב ככל ההלכות הן מחודשים אבל הם דרבנן

ומסכים שיש שסוברים שהם דאורייתא (כתבת שזה רוב , לא ידוע לי, אדרבא ידוע לי, אשמח למקור), אבל הם לא סוברים שהם מחודשות, וכמו הראבד שהבאתי לעיל

ושוב גם אם זה רק דרבנן (וכש"כ אם תוקפן דאורייתא) שאלתי מה זה המנגנון המוזר הזה ומה חשב אותו חכם

סיימתי. הכל הוסבר.

חוץ ממה ששאלתי
בכל אופן תודה