טיעון מפרדוקס המעקב אחרי כלל כנגד הפיזיקליזם

השאלה היא לא כיצד אנו יודעים לבצע חישובים מתמטיים אינסופיים, את היכולת הזו אפשר להסביר איך שהוא במסגרת פיזיקליסטית, השאלה היא מהיכן מגיעה ההבנה שהידע הסופי הוא חלק מכלל אינסופי, כלומר – דווקא אם היינו יודעים ידע אינסופי לא הייתה בכך בעיה, אבל איך אנו יודעים להבין במשפט 4=2+2 שהוא חלק מכלל אינסופי של +2 שחל גם על 1000+2? העובדה שאנו מבינים את הידע הסופי כחלק מכלל אינסופי היא זו שמהווה הוכחה לדואליזם, אתה לא מסכים?

אם אתה מדבר על קוואליה (ההבנה, ולא פעולת החישוב) אזי זה עצמו כבר מבטא דואליזם. עוד לפני תוכן כזה או אחר שלה. ואם אתה מוכן לקבל את קיומה של הבנה בעולם מטריאליסטי, איני רואה מניעה שתיווצר הבנה כזאת בדיוק כמו שנוצרת יכולת החישוב (אולי הן אפילו נוצרות יחד).

אתה אכן צודק שנראה שאין כאן הרבה מעבר לטיעון הכללי מקיומה של קוואליה, אך עדיין ישנו הבדל מסוים, כי כאן יש בעיה עמוקה יותר, משום שכאן – הקוואליה כאן כוללת תוכן אינפורמטיבי נוסף שלא קיים בידע המוחי כלומר – זהו לא רק הבדל של חוויה סובייקטיבית למול תנועת נוירונים, אלא שגם אם תנועת הנוירונים הופכת איך שהוא לחוויה סובייקטיבית – עדיין יש בה משהו שלא קיים בתנועת הנוירונים, ההבדל הוא לא רק הבדל של הבנה מול חישוב אלא הבדל של תוכן ההבנה מול תוכן החישוב, הפיזיקליסט טוען בדרך כלל שההבנה היא החוויה הסובייקטיבית של החישוב, אך המקרה הזה מחדד שזהו לא המצב, יש משהו בהבנה שאין בחישוב גם מבחינה תוכנית.

לא מסכים. אם ההבנה היא צידו השני של החישוב, אז ברגע שיש יכולת חישוב אינסופית יש גם הבנה אינסופית. זו הבנה של הכלל כשלעצמו, ולא של מידע אינסופי. כלומר מבינים את הרעיון של החיבור ולא אינסוף תרגילי חיבור.

גם אם יכולת החישוב היא אינסופית – כל משפט מתמטי בפני עצמו הוא סופי, המשפט 4=2+2 הוא משפט סופי, וכאשר אני מבין אותו – אני מבין אותו כחלק מעקרון כללי ואינסופי, כלומר – אם הייתי מבין אינסוף משפטים מתמטיים – לא היה שום בעיה איך אני מבין אינסוף משפטים, כיון שהחישוב הוא אינסופי בכמותו וממילא גם ההבנה מתפרסת על אינסוף מספרים, היא פשוט מבינה את כל אינסוף המספרים של החישוב, אבל הבעיה היא שגם מי שמכיר רק את המשפט 4=2+2 מבין אותו כחלק מכלל אינסופי, כך שגם אם הבנה היא צידו השני של החישוב – אין סיבה שיהיה כאן יותר מהבנה של החישוב הזה, אך מהיכן באה ההבנה של הכלל כולו שלא נובע מהחישוב הזה (כמו שהראה ויטגנשטיין)?

מיציתי.