י"ג עיקרים

אבל יש התייחסות לאיך להתייחס לאותו אדם (מורידין ועוד)

לפי הרמב"ם יש חיוב לשנוא ולאבד את מי שלא מאמין בהם אז אולי אין חיוב מעשי על האדם עצמו אבל עדיין יש לזה נפקא מינה מעשית.

לא, אין התייחסות. לא מורידים לבור אדם שאינו אשם גם אם הוא מוגדר מושגית כמי שאינו מאמין. כמובן גם לא שונאים אותו. על כך בדיוק אני מדבר.
אגב, כל זה נכון לדעת כמעט כל הפוסקים בלי שום קשר אליי. הם רק מחביאים את זה מאחורי כל מיני מושגים עמומים (כמו תינוק שנשבה וכו').

אז למה הרמב"ם התכוון כשהוא כתב את זה? אם הציווי הזה קיים ואתה אומר שעקרונית הוא לא יכול להיות קיים אז מה זה עוזר שאנחנו מחביאים אותו ומסייגים אותו במושגים אחרים?

כדאי לשאול אותו. אני רוצה להאמין שהוא כתב זאת רק על אלו שהולכים אחר יצרם ולא מאמינים בזה באמת. ראה טורי על שניות מחשבתית. אבל אם אני טועה והוא התכוון גם לאנוסים (מאד לא סביר), אז אני חולק עליו.