יחס הגמרא להבדל בין דרבנן לדאורייתא

יש לי תחושה מוזרה אם כי לא ממש רצינית ואולי לך שיכוכים אם בכלל צריך.
יש לפחות שתי מחלוקות גדולות האם איסור ידוע הוא דאורייתא או דרבנן: המחלוקת בספק דאורייתא והמחלוקת בשביעית בזמן הזה.
אלה מחלוקות שכבר פתוחות מאות שנים ויש להן המון השלכות שונות ומשונות. ועם כל זה אין ראיה טוטאלית מהגמרא לאף צד שמכריעה את הויכוח.
המיוחד בשתי המחלוקות האלה הוא שמסתמא כבר מאות חכמים מובהקים חלבו מהגמרא כל טיפת ראיה שאפשר לחלץ וסרקו בשבילן את הש"ס שתי וערב במסרקות של רנטגן. והפלא ופלא כל שיטה מצליחה להסתדר.
זאת לא מחלוקת באיזה פרט למדני מקומי אלא מחלוקת פשוטה וכללית. מפתיע ראשית איך הגמרא עצמה לא טרחה לעסוק בזה במפורש. ושנית איך זה שאם לאמוראים היה פשוט כצד אחד אז איך זה לא משתקף חד משמעית. אם הגמרא לא כריעה לגבי שאלות כאלה זה מעורר פקפוק בכריעות האמיתית שלה גם לגבי דברים אחרים, כלומר שאם היה רמב"ם שאומר כל דבר אז היו מצליחים לסדר את הש"ס בשורה דגל שק במקום דרוך קדימה צעד.
והרי ברור שלגמרא כן חשוב להבדיל בין דין דאורייתא לדרבנן.
זה מעקצץ? או דבר טבעי?