יצר העריות גורם סבל רב

יש לי יצר עריות מאד חזק שגורם לי כמעט בכל מקום שיש בו בנות להרגיש דחף חזק ובלתי נשלט "להתחיל איתן" או "לפלרטט". לבוש צנוע לא מאד מועיל להפחתת הדחף הזה אצלי. גם בעבר הייתי הרבה פחות מקפיד על ריחוק באינטראקציה עם בנות, מה שכנראה תרם לזה. 
העניין הוא שמאז שהבנתי שאני בכלל לא מעוניין באינטראקציות האלה והן רק גורמות רע ואני מנסה להימנע מהן, כלומר זה דחף אי רציונלי לחלוטין, הוא פשוט גורם לי סבל גדול מאד. כל נסיעה באוטובוס, מפגש חברתי במקום ציבורי או סתם סידורים הופכים לסיוט אחד גדול. אני מנסה מאד לשמור את העיניים ומצליח בזה לעיתים, אבל לא בכל מקום זה יכול להועיל. בנוסף לכך, נניח במפגשים עם חברים במקום ציבורי בקושי יש כיף במפגש מרוב שאני לא יכול להסיט את תשומת הלב שלי מהיצר הגדול והמלחמה.
הישיבה במובן הזה היא כמו גן עדן בשבילי, מקום שבו אני לא צריך לסבול כל כך מהיצר הזה, וכל יציאה ממנה, למשל בין הזמנים הנוכחי, הופכת לסיוט מתמשך.
הנקודה היא שאני מבין שלא אוכל לחיות ככה לנצח, להסתגר בד' אמות של הישיבה ולברוח ככל יכולתי מכל מפגש במקום ציבורי. מצד שני, אני לא יודע איך אפשר לפעול אחרת.
השאלה היא, איך נכון להתמודד עם זה? האם להמשיך את הריחוק, להשתדל להימנע כמה שיותר, לגור אולי בשכונה חרדית בעתיד, להתחמק מכל אינטראקציה עם בנות ואפילו מישיבה במקומות ציבוריים? או שיש משהו אחר לעשות?