לוגיקה תלמודית‎

1. ברור שכל דרישה להתנהלות לפי חוקי הלוגיקה היא טריוויאלית, אבל בהעלאת המודעות לכך בתחום ההלכה יש גישה חדשה ומרעננת, וגם תועלת עצומה, לאור ריבוי מבורך של בחורים ואברכים שעוסקים בלימוד תורה, וכל התנהלותם היא אמנם לפי חוקי ההגיון – אבל שלא במודע – ולכן בדרך כלל צצות אצלם טעויות רבות לצד חוסר מיצוי של החומר הנלמד, והן היו נחסכות, אם הלומדים היו מכירים ומודעים לחוקי ההגיון. (הײתי שולח לך מבחר גדול של דוגמאות לטעויות הגיוניות גם מצד רבנים ודיינים מפורסמים, אבל אני סומך על כך שאתה מכיר את התופעה).

2. יותר מזה, אני סמוך ובטוח שאם תעשה ניסוי קטן ותסתובב בקרב לומדים טריים כוותיקים, שעסוקים בלימוד סוגיה כלשהי בגמרא, ותשאל אותם כיצד יש ללמוד, מה הם 'מחפשים' בלימודם ומה היא מטרתם, תתפלא לגלות שתתקשה למצוא תוכנית עבודה מסודרת כמו שהצגתי (הכרה בכך שטיעוני ההלכה במקורם, לא מלבד שאינם מופיעים בנוסחם הסופי והמדויק, עם הגדרות ברורות לכל המושגים, אלא ישנם טיעוני הלכה רבים חבויים, שצריך לגלות אותם בעזרת היסק, ועל כל זה יש לעבוד. כמה טריוויאלי), כמובן שלכל אחד יש ידיעה מעורפלת על כל זה, ומכאן הפלפולים, הדיונים והוויכוחים, אבל כשהמטרה מטושטשת, הדרך נראית בהתאם.

3. אין לי ספק שיש הרבה מן החידוש בגישה זו גם למכירים את חוקי הלוגיקה, ובמקום להכביר במילים, אפנה לכתיבת הפרק הראשון על ה'מושג', ואשלח לך לכשאסיים.

(רק אציין שתים מהנקודות המרכזיות שבפרק זה 1. הצורך לחפש את ההגדרה המדויקת לכל מושגי ההלכה, זאת אומרת אם במושגים כמו 'סוכה' או 'חמץ', שאין לנו היכרות מוקדמת איתם מחיי היום יום, אנחנו נידרש באופן טבעי לחפש להם הגדרה, כמו בכל היתקלות במושג חדש. במושגים כמו 'קטן', 'חיים', 'ירק', 'לחם', וכדומה, שקיימים גם בעולמינו הרגיל, אנחנו נוטים לייחס להם את המשמעות אם לא את ההגדרה המקובלת אצלינו, מבלי לשים לב שזהו מושג הלכתי, ועל כן יש לברר את הגדרתו ההלכתית. (כמו דברי הברכת שמואל, שמובאים בהקדמה לחידושיו על בבא מציעא, 'שור שאין לו בעלים הוא לא שור', שבודאי התכוין לכך שההגדרה הנורמלית שלנו למושג 'שור', לא מכילה בתוכה את המושג 'בעלות', אבל בהקשר ההלכתי של שור המזיק, המושג 'בעלות' הוא אכן חלק ממנה, [אף שלמען הדיוק בדיני נזיקין המושג המדויק הוא לא 'שור' אלא 'בעל חיים', אבל העיקרון זהה, אצלינו המושג 'בעלות' איננו חלק בהגדרה של המושג 'בעל חיים', אבל בהקשר של אבות נזיקין הוא חלק בלתי נפרד]).
ועיין ברמב"ם הלכות אישות פ"ב הכ"ז : "נמצאו כל השמות שביארנו ענינם בשני פרקים אלו עשרים שמות. ואלו הן. קידושין. ערוה. שנייה. איסורי לאוין. איסורי עשה. קטנה. נערה. בוגרת. אילונית. גדולה. סימן התחתון. סימן העליון. קטן. סריס חמה. סריס אדם. גדול. אגדרוגינוס. טומטום. חרשים. פקחים. שים כל השמות האלו לעומתך תמיד ואל ילוזו מעיניך כל ענייניהם כדי שלא נהיה צריכין לבאר כל שם מהן בכל מקום שנזכיר אותו".

2. יש מושגי הלכה רבים שמופיעים ביותר מהקשר אחד, וצריך לתת את הדעת שלא תמיד מדובר במושג שהגדרתו זהה. למעשה למרות שהנטיה הטבעית היא לחשוב שבמושגים כאלו ההגדרה תמיד זהה, הגישה הנכונה לדעתי להתחיל מכך שמדובר במושג נפרד בכל מקום, שיש לברר את הגדרתו, ורק אם יש ראיות או סברה חזקה, ניתן לקבל שמדובר באותה הגדרה.
אתן דוגמא, המושג 'לחם' מופיע בהקשר של 'חיוב ברכת המזון לאחר אכילתו', ובהקשר של 'חיוב להפריש מלחם חלה', וצריך לברר אם מדובר במושג שהגדרתו זהה. רק בהנחה שכן, אפשר – במקרים בהם ניתנת במקום אחד הגדרה (או איבחון בהגדרה) – להעתיק זאת למקום השני. (עיין חידושי הגר"ח הלוי על הרמב"ם הלכות חמץ ומצה פ"ו ה"ה, שמביא את הדין של עיסת כלבים, שבזמן שאין הרועים אוכלים ממנה, פטורה מחלה, מגזה"כ ד'עריסותיכם' ולא של כלבים, ולדעתו שם גזה"כ זו היא הגדרה במושג 'לחם', ולכן היא תהיה תקפה גם בהקשרים אחרים כמו חיוב ברכת המזון, או יציאה בה בפסח (שהרי גם ב'מצה' יש דין 'לחם', אם כי כמובן לא בהגדרה זהה לשאר מקומות, שכן 'לחם' שהחמיץ, איננו 'מצה', וזה עוד אחד מחידושיו של הגר"ח שם, שחלק מההגדרה של המושג 'מצה' הוא המושג 'לחם').

דוגמא נוספת, יסודית ומקיפה. אנחנו מכירים את המושג 'קנין' לגבי רכוש כמו קרקעות ומטלטלין, בתוכו יש תתי מושגים כמו 'קנין כסף', 'שטר' 'דעת קונה ומקנה' ועוד, שכמובן את כולם צריך להגדיר. מצד שני אנחנו רואים שהתורה מגדירה 'מעשה קידושין' כ'מעשה קנין', ולמעלה מכך מעשי הקנין 'כסף' ו'שטר' שבקידושין הם כאלו שקיימים גם בקנין 'קרקע'. וכאן נשאלת השאלה האם מדובר במושגים שהגדרתם זהה? הברכת שמואל על קידושין דן בזה בהרבה היבטים (חצי מהספר 'יושב' על הנקודה הזו), אחת לאחת הוא מוכיח שמושגי הדעת קונה ומקנה לא זהים, כנ"ל המושג כסף (לשיטות רבות קנין חליפין הוא מדין כסף, ובכל זאת לא מועיל בקידושין, כי לא הוי בכלל מעשה קיחה לדברי הברכ"ש), במקום אחר הוא מראה שהמושג קנין שטר שונה בקידושין, משום שחלותו איננה ב'זכיה ממונית' בטופס השטר כמו קנין כסף (או קנין שטר בקרקעות), אלא הוא תלוי ב'מעשה נתינה'.
לא אאריך עוד בזה, אבל דומני שהנקודה ברורה. למרות שהמושג 'קנין כסף' בממון חופף בהרבה דברים למושג 'קנין כסף' של קידושין, יש לכל אחד מהם הגדרה נפרדת, שצריך לעמוד עליה).

קשה לי לקבל שאין בדברים אלו משום חידוש או לפחות חידוד והדגשה של הגישה הנכונה בלימוד, ומה גם שמי שקצת יתבונן יגלה שרעיונות אלו הם הלוז שבשיטתו המיוחדת של הגר"ח הלוי סולוביצ'יק, ולאחריו תלמידו רב ברוך בער ליבוביץ בספריו ברכת שמואל.

אשמח לשמוע את דעתך.

צר לי אבל עדיין איני רואה את החידוש, וגם לא רואה מה יש כאן שלא תמצא אצל למדנים שיטתיים (לא פזיזים) בלי שום טיפת השכלה בלוגיקה.
אם יש לך דוגמה אחת שבה תראה לי טעות של למדן טוב (לא אברך שאומר וורטים), ושאתה תוכל לתקן אותה באמצעות כלי לוגי שלא היה מוכר לו, זה יראה לי את משמעות דבריך. אחרת איני רואה כאן בינתיים קשר ללוגיקה. כל מה שהראית כאן, לפחות עד כמה שהבנתי, נעשה על ידי כל למדן טוב, בלי שום קשר ללוגיקה. זו רק קריאה לזהירות מחשבתית אבל לא שימוש בלוגיקה.

1. זה נשמע שאתה מצפה ממני להמציא חוקי לוגיקה חדשים, למיטב ידיעתי לא נמצאו כאלה כבר כמה שנים.

2. המטרה שלי היא להשתמש בחוקי הלוגיקה הישנים והטובים שהם (למיטב ידיעתי), א. דבר קיומם של מושגים, וההכרח להגדיר אותם. ב. יכולת ניסוח והבנה של טיעונים, עם הכרה בסוגי הטיעון השונים (אבחנה בין הנחה לידע כפוי, טיעון חיובי ושלילי, אנליטי וסינטטי, כללי ופרטי). ג. יכולת והבנה של היסקים, עם הכרה בסוגי ההיסק (תקף ולא תקף, מוכרח ומסתבר).
כל אלו תוך היצמדות לחוקי ההגיון שהם חוק ההסכמה, חוק הסתירה (סתירות גלויות וסמויות), וחוק השלישי הנמנע.
בנוסף חידוד והנחיה כיצד להימנע בכל אלו מטעויות לא פורמליות שמקורן ברגש ובדמיון.

שוב אדגיש ואומר, אין בדעתי להמציא חוקי הגיון חדשים, אלא רק להראות יישום של כל הנ"ל בתחומי ההלכה. (אם אתה מכיר עוד חוקי הגיון אוניברסליים, אשמח שתעדכן אותי על דבר קיומם)

3. נוסף על כך יש התנהלות פנימית של חוקי הגיון הלכתיים, גזה"כ (הנחה), חידוש, פשיטא, סברה, קושיה, תירוץ, ראיה (מוחלטת, מסתברת), ספק, מחלוקת, טעות בשיקול הדעת, טעות בדבר משנה, ועוד ועוד. ויש צורך להגדיר ולברר את תוכנם המדויק של כל אלו.

4. על כל פנים אם זה לא נראה לך שימוש במושגי לוגיקה בהלכה, אלו כלים לוגיים אחרים אתה מכיר?

5. בנוגע לדוגמאות, הם כל כך רבות, בהזדמנות אשלח לך, אבל כולם הם כאלו שטעותם נודעת על ידי הכלים הנ"ל (הגדרה מעורפלת, היסק לא תקף וכו), יש גם כאלו שהם טעויות בבחינת סטיה מחוקי ההגיון הפנימיים של התורה, כמו חידושים לא מסתברים, וגם בהם אעסוק בעז"ה.

6. אינך חייב לענות, כל אשר כתבתי היה לשחרר קיטור, אבל אני משוכנע בחשיבות וביישום הגישה הזו, ואפעל בכיוון.

יש בדבריך חוסר הבנה של מה שכתבתי. מה שכתבתי הוא שאם אתה רוצה לעניין אותי עליך להראות לי שחוקי הלוגיקה הקיימים (!) אכן מועילים ללומד התלמודי שלא מכיר אותם. זה לא אותו דבר כמו להמציא חוקי לוגיקה חדשים. הרקע לעניין הוא שראיתי כבר לא מעט חיבורים ומאמרים שטוענים טענות דומות ובסופו של דבר לא ראיתי שם שום חידוש מועיל, כלומר שום דבר שלומד רגיל לא יכול לעשות. במקום לדבר על הדברים צריך להביא דוגמה אחת שמדגימה את התועלת ללומד התלמודי המיומן שלא מכיר לוגיקה.

אגב, בהחלט יש חוקי לוגיקה חדשים. אמנם לא הלוגיקה הבסיסית אבל הלוגיקה כיום הרבה יותר מסועפת ומפותחת. בחיבורים שלנו על לוגיקה תלמודית למיטב שיפוטי מצאנו לוגיקות חדשות במובן הזה.

בהצלחה רבה.

1. עכשיו בלבלת אותי לגמרי. זה נראה נסיון לאחוז את החבל בשני קצותיו, מצד אחד אתה טוען ש'הצורך להגדיר מושגים ולשמור על כללי היסק הם דבר טריוויאלי', ו'כל למדן שיטתי ישמור על זהירות מחשבתית זו' ומצד שני אתה רוצה לבדוק האם ה'למדן השיטתי שאינו יודע לוגיקה', יוכל להיעזר בחוקי הלוגיקה. ובכן בוא נסכים שעליו בדיוק אנחנו מדברים, על 'אותו למדן שלא יודע לוגיקה' הוי אומר שהוא לא מודע לחוקי הלוגיקה שביניהם למשל ההכרח להגדיר כל מושג (כמו בדוגמאות שהזכרתי למעלה), וכן לפי הנחתינו הוא לא מודע לשאר חוקי הלוגיקה הבסיסיים הנ"ל. אדם כזה למרות שהוא כן יחפש להבין מושגים, הוא לא יחפש לסגור אותם בהגדרה קבועה, לא יטרח לברר ניסוח מדויק של טיעונים, או לפחות להעלות על הדעת את כל אפשרויות הניסוח, וכאשר הוא יצטרך להסיק מסקנות, הוא יכשל לפעמים הן בהיסקים לא תקפים, הן בחוסר הבדלה בין היסק מוכרח להיסק מסתבר, והן בחוסר מיצוי של מסקנות מטיעון נתון.

ולמרות שבאופן כללי גם 'אותו למדן שלא יודע לוגיקה', יתנהל על פי חוקי הלוגיקה, זה יעשה בצורה לא מודעת, ולכן לא בצורה מקצועית ולא עד הסוף (והוא גם יכשל בטעויות לא פורמליות רבות).

2. ביקשת דוגמא לכשל לוגי, הרי דוגמא לכך (לפי דעתי) מדברים שמצאתי באחד הפוסטים שלך.

".. אך זה רק בתחום ההנחות, מפני שאין לנו דרך לשפוט אותן ולהבחין בין רציונליות לשאינן כאלה. אבל ההיסק הלוגי, כלומר המהלך מההנחות למסקנות, כן ניתן לאפיון במונחי רציונליות ואירציונליות. אם אדם גוזר את מסקנותיו באופן עקבי מהנחותיו ושומר על עקביות ושיטתיות בדרכו, ניתן לומר שהוא איש רציונלי. לעומת זאת, אדם שפועל מהבטן על סמך רגשות ולא שומר על עקביות הוא לא רציונלי. אם כן, הרציונליות מאפיינת בעיקר את הגזירה הלוגית של המסקנה מההנחות, ולא את הנחות היסוד עצמן..
אנדקוטה מעניינת בהקשר זה מצויה בשו”ת אגרות משה אבהע”ז ח”א סי’ קכ, שם דן ר’ משה פיינשטיין בשוטה לדבר אחד (כלומר אדם שיש לו שטות אחת ובשאר ההקשרים הוא מתנהל בצורה הגיונית):

'והנה לבד היתר זה יש גם לדון דאין להחשיבו שוטה כלל בזה שמחזיק עצמו למשיח כמו שלא נחשב מי שעובד ע”ז עץ ואבן לשוטה אף שודאי הוא שטות גדול להאמין בעץ ואבן אלא אמרינן דהוא פקח ורשע ומחייבין ליה מיתה וכ”כ זה שמחזיק עצמו למשיח אף שהוא שטות גדול אין להחשיבו לשוטה אלא דגאותו היתירה הטעתו שראוי להיות משיח. וממילא אפשר לדון עוד יותר שגם כל מעשיו השטותים שנמשך מצד טעותו שהוא משיח שלפי דעתו הרעה הוא תקון העולם אינם מחשיבים אותו לשוטה דכל דבר שאדם עושה מצד חשבון איזה שיטה ודרך שמחזיק בדעתו אף שהיא סכלות גדולה לא נחשב שוטה בזה כדמוכח מעובדי ע”ז שהרבה מעשה שטותים עשו וכל דרכי האמורי שנאמרו בשבת דף ס”ז הם מעשה שטות ויש להם דיני פקח'.

הוא קובע כאן שאם אותו אדם פועל באופן שעקבי עם הנחותיו (=רציונלי) הוא לא שוטה, יהיו הנחותיו אשר יהיו. הוא מזהה כאן שטות עם אירציונליות במובן שהוגדר למעלה, כלומר עם חוסר עקביות (אגב, אני לא מסכים איתו בזה)".

לפי מה שאני מבין אתה טוען שלדעת ר' משה שוטה הוא אדם שהתנהגותו היא בחוסר עקביות (אירציונליות כפי שהגדרת קודם), ועל זה אתה לא מסכים.
להבנתי זו לא היתה טענתו של ר משה, אלא הוא טען את הצד השני של המטבע, הוי אומר, לטענתו, בהגדרה למושג 'שוטה' (ככזה הפטור ממצוות ועונשין), לא נכנס אדם בעל דעה שטותית (שהוא חושב את עצמו למשיח, או שהוא מייחס אלוהות לעץ ואבן), וגם אם בנוסף לכך הוא עושה עוד מעשי שטות שכולם נובעים ומסייעים בעקביות לאותה דעה שטותית, הוא עדיין לא נחשב שוטה, הואיל וכל מעשיו מכוונים לאותה דעה.

נמצא שר' משה לא טוען שמי שמתנהל בחוסר עקביות הוא שוטה, אלא להיפך מי שתופס דעה שטותית ומתנהל בצורה שטותית (מה שאמור להפוך אותו לשוטה), היות והוא מתנהל בצורה עקבית לאותה דעה, הוא לא נחשב שוטה (והוא מוכיח את זה מעובד עבודה זרה), ולא מתחייב מכך שכל מי שמתנהל בחוסר עקביות (כמו שכתבת לפני כן שאירציונלי הוא אדם המתנהל בחוסר עקביות) הוא גם כן נחשב שוטה. מה שכן ניתן לגזור מדבריו זה שמי שעושה 1. מעשי שטות 2. בחוסר עקביות לאיזו דעה, עליו ניתן לומר שהוא שוטה.
האם גם הגדרה זו לשוטה לא מקובלת עליך? מה יכול להיות יותר גרוע מאדם שעושה מעשי שטות בצורה לא עקבית? (אפשר להתווכח האם עבודה זרה ומשיחיות הם מעשי שטות באותה רמה של שאר מעשי השטות, אבל זו כבר טענה אחרת).

טוב, הדיון הפך להזוי. לכן אני מציע שנעצור כאן.
שתי סיבות: 1. גם אם מצאת אצלי טעות במחשבה (ולא מצאת), מה זה מוכיח? היכן חסרה הידיעה הלוגית? אני במקרה גם מכיר היטב את כללי הלוגיקה (אם כי בהחלט יתכן שטעיתי. קורה לכל אחד). זה כמובן לא מוכיח מאומה. לא טענתי שלמדנים לא טועים אלא שידע בלוגיקה לא בהכרח ימנע זאת. אז הנה הידע שלי בלוגיקה לא מנע את הטעות (שקיימת בדבריי לשיטתך). 2. אין שום טעות בדבריי. אתה מציע שני ניסוחים שקולים ומתעקש שהם שונים.
אבל כאמור מבחינתי סיימתי את הדיון. הוא לא ממוקד ולא מועיל.
כל טוב.