מוסר או הלכה

אני שואל מהסיבה הבאה: אתה אומר שמוסר הוא לא סיבה לברוא עולם, ולכן הגיוני שיש משהו נוסף – ההלכה – שבגללו הקב"ה ברא את העולם. כלומר, תכלית בריאת העולם היא שנקיים את ההלכה. אם כך זה הדבר הכי חשוב, לא? כמובן, זה לא אומר שלא צריך להיות מוסריים, אבל מדבריך נראה שהמוסר הוא רק כללי משחק שחשוב לא לחרוג מהם, בעוד שההלכה היא היא מהות וסיבת הקיום שלנו, ולכן ברור שאדם לא מוסרי שמקיים את ההלכה עדיף.
מה דעתך?

אכן המטרה היא ההלכה, אבל זה לא מעיד בהכרח על חשיבות. רצח זה האיסור הכי חמור למרות שהויים הם לא מטרה לעצמה. כתבתי לא פעם על היחס בין הבסיסי לחשוב. הרמב"ן על מצוות שבת בעשרת הדיברות בפ' יתרו כותב שעשין חשובים מלאווין, אבל הלאווין בסיסיים ולכן חמורים יותר.

נכון שחשוב הוא לא בהכרח בסיסי, אבל לדעתי פה הדיון הוא לא חשוב לעומת בסיסי, אלא מטרת החיים לעומת 'סתם' דבר חשוב. אדם לא מוסרי שמקיים את ההלכה מקיים את תפקידו בעולם, עם כמה מינוסים על כך שהוא לא מוסרי. לעומת זאת אדם מוסרי שלא מקיים את ההלכה, נגיד לו כל הכבוד על כך שהוא מוסרי, אבל למעשה הוא די כלומניק, לא? הוא לא הגשים את המטרה של קיומו, ולכן נראה שאין משמעות רבה יותר מדי להיותו מוסרי.
לכן ההשוואה ליחסים בתוך המצוות לא רלוונטית לענ"ד, כי זה לא שתכלית הקיום היא מצוות עשה, ומצוות לא תעשה הן דבר בסיסי שצריך לקיים. כל המצוות נמצאות באותו 'מגרש' של תכלית, ונראה לי שאין מה להשוות זאת להלכה לעומת מוסר, שההשוואה שם שונה, כאמור.