מוסר והלכה

הרב אני עדיין לא מבין אותך. למה אתה מעדיף ללכת בכיוון כזה? הרי לכולנו ברור אינטואיטיבת (ואתה מאמין גדול באינטואיציה) שהמוסר הוא הערך הכי עליון שיש לנו. מה גם שנראה שהמצוות הלא מוסריות הם מפני שהתורה ניתנה לעם במצב מסויים בזמן מסויים ולכן המון מצוות שסותרות את המוסר שונו! עין תחת עין, גר, יחס לגוי, ועוד רבים וטובים. זה נראה מחקרית שזה השתלשלות הדברים… אז אמרת לי שקשה לך המצוות שהם פשוט א-מוסריות? זו הסיבה? אז יש לי שני כיוונים שנראים לי סבירים וישאירו את האינטואיציה הבסיסית שלנו במקומה:
א. אפשר להסביר שהם נוצרו ליצור עם עם מנהגים משלו – כשרות: למנוע התבוללות וקירבה, טומאה וטהרה – לקדש את ערך החיים וכו'…
ב. אפשר לומר שהם באמת ערכים דתיים כפי שאתה טוען, אבל הם עדיין פחותים ערכית מאשר המוסר וגם עליהם להתחשב במוסר. למה? כי אינטואיטיבית זה מה שנראה לנו נכון.
בעצם – אם הקושיות הא-מוסריות לא מפריעות לך, אתה לא אמור להיות מוטרד מזה שהם כפופות למוסר. אז למה לא להכפיף אותם?!

לא יודע מה פירוש "הכי עליון". העולם כנראה לא נברא בשביל המוסר, לזה יש טיעון חזק (כי המוסר הוא ליצור חברה אנושית תקינה. אל תיצור אנשים, ולא יהיה צורך בזה). המצוות גם מראות זאת, כי רובן לא קשורות למוסר. לכן אין שום סיבה להניח אחרת. יתר על כן, המוסר ממש לא דוחה הלכה, ובתפיסה המקובלת עוד פחות ממה שאני מציע. לכן ההלכה עצמה זועקת שהמוסר אין לו מעמד מי יודע מה.
אתה מציע אופציה שהכל שרירותי סתם כדי לפתח מסגרת ומחויבות אליה. לא משכנע.

א. לא הבנתי את הטיעון שהעולם לא נברא בשביל המוסר כי היה אפשר לברוא עולם מתוקן ולא היה צורך בזה. גם אם יש מצוות לא ברור למה ה' צריך אותם. אני זוכר שאתה מביא את הרב קוק שאומר שהעבודה צורך גבוה – ושיש עניין שה' רוצה שנשתלם כדי שהוא ישתלם – אז זה התשובה גם למה ה' לא ברא עולם מושלם וכן רוצה שנעלה את העולם עם המוסר.
ב. ברור שיש הרבה מצוות שלא קשורות למוסר, אבל לענ"ד אין סיבה להניח שהם מעליו, אלא אם כן אין לך אפשרות אחרת לפרש אותן שאז באמת – מה אעשה שהקב"ה גזר עלי. והסיבה למה להניח שהמוסר הוא ערך עליון – לא חסרים מקורות בתנך שמדברים על מוסריותו של הקב"ה וגם – זה האינטואיציה הכי בסיסית של כולנו!
ג. זה שאני חורג מהתפיסה המקובלת לא אומר שזה לא נכון (את זה למדתי ממך).
ד. אני לא אומר שהכל שרירותי – אני אומר שבמצוות שאני לא מבין – כמו כשרות אני נותן טעם כללי – ליצור חברה מובדלת, אך לא שבאמת אני בורא מלאכים כשאני אוכל פרה ושדים כשאני אוכל כלב. אני גם לא מבין למה זה שונה ממה שהרמבם אומר לגבי פרטי המצוות – גם הוא טוען שלפרטים אין טעם, אני בסה"כ מרחיב את דבריו אך לא טוען שזה חסר היגיון.

א. הנחתי היא שהמוסר מיועד לתקן את החברה. זו הגדרתו. לכן אי אפשר לומר שהקב"ה ברא את העולם בשביל המוסר, שהרי יכול היה לא לברוא עולם ולא מוסר ולא היה חסר כלום. אכן, הטענה שהעבודה צורך גבוה אומרת שהקב"ה היה חסר לפני שברא את העולם, ומטרתנו להשלים את החוסר הזה. גם אם הוא מעוניין משום מה במעשים המוסריים ללא קשר לתוצאותיהם (כלומר לא בשביל תיקון החברה), זה אומר שיש לו מטרות מעבר למוסר. כך גם אומרת, ובעצם זועקת, כמעט כל ההלכה. אנחנו חוזרים על עצמנו.
ב. לא אמרתי שהן מעליו. שאלתי מה פירוש "מעליו". יש חובות מוסריות ויש חובות אחרות (דתיות). לא מעל, לא מתחת, לא מלפנים ולא מאחור. לי אין שום אינטואיציה שהמוסר הוא ערך עליון, וגם לא ההלכה. אני גם לא חושב שזו האינטואיציה של כולם. להיפך, רוב האנשים הדתיים יאמרו לך שההלכה גוברת על המוסר.
ג. ברור. מי אמר אחרת?! זה כמובן גם לא אומר שאתה צודק.
ד. על זה כבר עניתי.
לדעתי מיצינו. אם אינך מסכים – זה בסדר גמור כמובן.

הרב מצטער, אבל לא מיציתי כי אני מרגיש שאני מפספס משהו אצלך:\

א. הרב זה בדיוק גופא ההשלמה – אי אפשר להשלים אותו אלא אם כן יש חוסר. אם הוא יברא עולם מושלם אזי שאין מה להשלים. לכן המוסר הוא המצפן שמכוון אותנו להשלים אותו. לא מבין למה אתה לא מקבל את זה.

שאלה משו"ת אחר ששאלתי אבל כבר התכנסנו פה: אשמח להבין מה המקורות חוץ מרבי שמעון שאומרות שלשיטתך – למרות שהמוסר וההלכה הם שתי קטגוריות שונות, עדיין אפשר להכליל את המוסר בתוך השיקולים ההלכתיים – אני פשוט לא מבין את זה (כוונתי מקורות שמראים שעל אף שהם שאני עניינים שונים). אם אלה שני ערכים שונים – ואין לך מכנה משותף להכריע מה עדיף על מה – אזי שאינני מבין כלל איך אפשר להכליל את המוסר בהלכה.

שאלה נוספת: אני לא מבין איך אתה לא מקבל את מה שאמרתי על כך שאנו רואים שחכמים שינו את ההלכה ביודעין שהם סוטים ממה שהתורה אמרה כי כבר לא מקובל מוסרית – עין תחת עין, מעמד הגר, חרם דרבינו גרשום, חליצה, בן סורר ומורה ועוד רבים וטובים – מה פה אני לא מבין? אם זה נכון, הרי אנו רואים שהמוסר שהוא אלוקי גם עוקר מקראות….

שאלה אחרונה: הרב, אם אתה באמת חושב שיש ערכים דתיים – איך אתה מתייחס למיסטיקה וקבלה? תוכל להפנות אותי לטור בעניין או למקור בו אתה מרחיב?

תודה על הזמן שאתה מקדיש לבירור אמיתה של תורה.

אני מיציתי. זה דיון שמתנהל במרווחים שמקשים עליי להחזיק ראש במה שקרה כאן קודם, והוא גם חוזר על עצמו. אענה בקצרה בפעם האחרונה.
1. אני לא מקבל את זה, גם מהותית וגם עובדתית. עובדתית ההלכה מלאה בהוראות שאינן מוסר. מהותית, יש ערכים אחרים. ההשלמה המוסרית היא עצמה ערך אחר מהמוסר. מטרתה אינה יצירת חברה תקינה אלא השלמה של הקב"ה (באמצעות השתלמות מוסרית). דומני שהזכרתי את האפשרות הזאת גם בספרי.
2. לא הבנתי מה אתה שואל ומה כל זה קשור לרבי שמעון. הכל מפורט בטרילוגיה ובסדרות שיעוריי על הלכה ומוסר. הסברתי שגם אם יש קני מידה שונים ניתן להכריע בדילמות בין ערכים. זה נכון גם ביחס להתנגשויות בין שני ערכי מוסר. גם שם יש אינקומנסורביליות ובכל זאת אנחנו מכריעים.
3. אתה מניח שהמדרשים מונעים מסיבות מוסריות. זה לא בהכרח נכון. לא לחבול באדם זה גם ערך דתי ולא רק מוסרי, ולכן עין תחת עין מתפרש כממון. יתר על כן, כשיש מדרש הוא נותן לי פרשנות אפשרית אחרת מעבר לפשט. כעת גם אם אני בוחר בינו לבין הפשט משיקול מוסרי זה לגיטימי.
4. אני חושב שכן, מהשיקול שהסברתי למעלה. שם כתבתי שגם השתלמות מוסרית יכולה להיות ערך דתי. הקבלה היא הצעה שמתארת קונקרטית את הערכים הללו, ואני רואה בה אינטואיציה כללית שכנראה יש בה משהו. לפרטים אני מתייחס בספקנות רבה. אפשר לחפש כאן באתר תשובות שלי (היו כבר שאלות על זה).
כל טוב,