מושג ה'אמת'

אילו שאלות יש בהן אמת אחת ואילו לא? וכיצד יודעים זאת?

אסביר את כוונתי לגבי מדוע המורכבות הרבה מרוקנת את המושג אמת:
בשאלה התכוונתי למושג אמת במובן של מהי הדרך הנכונה לפעול בכל מיני מצבים, האמת לתפיסתי היא שיקוף של כלל \ אמירה שעל פיה יש לנהוג, ככל שאנחנו אומרים שהתשובה משתנה בהתאם למצבים שונים (בשל המורכבות), אנחנו לא מצליחים לנסח כלל אחיד שיהיה נכון ולכן אין 'אמת' או לחלופין יש אינסוף אמיתות שכל אחת מתאימה למקרה אחר. (רציתי להדגים זאת על שאלה מוסרית ועל עוד משהו אבל יש כאן הגבלת מילים…)

אין לי קריטריון. אם אני רואה שתי דרכים סבירות ואין לי הכרעה ביניהן אז אסיק שיש כאן שתי תשובות נכונות.
אני מבחין בין האמת במישור של הטעמים/נימוקים לבין האמת במישור של ההכרעה המעשית. אדגים על דוגמת השוקולד. הטעמים לשני הצדדים הם אמתיים (השוקולד גם טעים וגם בריא), אבל עדיין ייתכן שבשאלה המעשית האם לאכול או לא (האם ההנאה גוברת על הבריאות או לא? שאלת סולם הערכים) יש רק תשובה נכונה אחת.
כמובן שבנסיבות שונות ייתכן שהתשובה תשתנה, אבל זה לא נוגע לשאלת היחידות של האמת. לדוגמה, אם יש אדם שאינו משמין בגל להמטבוליזם שלו, אז לגביו הטעם יגבר על הבריאות, ואילו אצל אדם אחר זה ההיפך. זה לא ריבוי אמיתות אלא אמת שמיושמת בדרכים שונות לפי הנסיבות. חשבי כדוגמה על איסור רצח. ברור שאסור לרצוח אבל ברור שבמלחמה מותר להרוג חיילי אויב. האם זה אומר שאין אמת אחת בשאלה האם מותר לרצוח? ברור שיש אמת אחת, אלא שבכל מערכת נסיבות היא מיושמת בדרך שמתאימה להן. אין לזה ולנרטיביזם הפוסטמודרני ולא כלום.

אגב, ככל הידוע לי אין מגבלת מילים. לפעמים כפתור 'הגב' נעלם אחרי שכתבת כמה שורות, אבל את יכולה להמשיך לכתוב כאוות נפשך. אחרי שסיימת ואת רצה לשלוח את התגובה, לחצי על TAB ואז יופיע לך ה'הגב' למטה ותוכלי ללחוץ עליו ולשלוח את התגובה. (כך בדיוק אני עשיתי בתגובה הזאת עצמה.)

אם האמת מיושמת בדרכים שונות לפי הנסיבות באיזה מובן היא אמת אחת? (אולי רק במובן שהיא שואפת אל הדבר ה'טוב' אבל גם אז נכנסת השאלה מהו הטוב, וגם כאן יהיו תשובות שונות)

בקשר לפוסטמודרניזם, נאמר בהרצאה: אם גם אפשר וגם אי אפשר מאותה בחינה אז זה נונסנס, מה הרב חושב על 'דיאלקטיקה' ועל אחדות ניגודים או נשיאת הפכים בהקשר זה?
הרבה פעמים אפשר לראות שאותו דבר עצמו מוביל לדברים מנוגדים. למשל, עצב ושמחה בו זמנית על אותו מאורע, או למשל (דוג' שבדיוק קראתי) שההסתכלות של האדם בטבע יכולה בו זמנית לגרום לו להרגיש 'אנוכי עפר ואפר' וגם 'בשבילי נברא העולם'. כלומר אנחנו צריכים להחזיק בו בזמן תפיסות מנוגדות בחיים (מאותה בחינה).

כן, ה'הגב' אכן נעלם לי…תודה על ההדרכה! (הדוג' שרציתי לתת כבר אינן חשובות משום שהדוג' שנתת ממחישות את אותו הרעיון…)

הבאתי דוגמאות, ואיני מבין מה הבעיה. וכי חשבת שאם יש עיקרון אז יישומו בכל סוג של נסיבות יהיה אחיד? וכי תשלום מס הכנסה לא תלוי במידת ההכנסה שלך ובמצבך האישי? אז אין עקרונות של מס הכנסה? אני ממש לא מבין מה הקושי כאן. כשאומרים שאין תשובה מוסרית אחת מתכוונים לומר שבאותו אדם ובאותן נסיבות בדיוק כל התשובות נכונות. אם לכל אדם במצב ונסיבות נתונות יש תשובה אחת זו אכן אמת אחת גם אם הנסיבות יכולות להיות מגוונות.
אחדות הניגודים וביטויים דומים הם הם הנונסנס שעליו אני מדבר. הסברתי זאת בהרחבה במאמר החדש שעלה עכשיו (ובכמה מקומות קודמים): https://mikyab.net/%d7%9b%d7%aa%d7%91%d7%99%d7%9d/%d7%9e%d7%90%d7%9e%d7%a8%d7%99%d7%9d/%d7%a2%d7%9c-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%aa-%d7%94%d7%a7%d7%95%d7%95%d7%a0%d7%98%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%98%d7%a2%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a1%d7%aa%d7%99%d7%a8%d7%aa%d7%99
עצב ושמחה בו זמנית על אותו אירוע אינו קשור לפוסטמודרניות אלא למורכבות. אין שום ריבוי אמיתות בטענה שמאורע כלשהו מעציב אותי מסיבה X ומשמח אותי מסיבה Y. בדיוק כמו לאהוב שוקולד בגלל טעמו ולשנוא אותו בגלל שהוא משמין.

תודה, המאמר נראה מרתק ממש, יצא לי כבר כמה פעמים לחשוב על הקשר בין תורת הקוונטים ורעיונות פוסטמודרניים, מקווה לקרוא בקרוב. אך בינתיים אשמח להעלות עוד שאלות בעקבות הדיון כאן.

1. האם אתה רואה מתח בין העובדה שהאדם הוא יצור סובייקטיבי (כל אחד חווה את הדברים אחרת ומגיב אליהם אחרת) לבין הטענה שאין אמת אחת?
2. ובעניין דומה, אם אנחנו מגדירים את האדם כיצור לא רציונלי, האם נכון להגיד שלעיתים צריך לנהוג באופן לא רציונלי כדי להיות רציונליים? (זה מרגיש לי קשור גם לרעיונות פוסטמודרניים, כל מיני רעיונות שמכילים מתח על עצמם…)

3. האם לדעתך הרעיונות האלו (איחוד ניגודים וכד') הם פשוט רצון להאחז במעבר, ולהרגיש שיש דברים שהם מעבר לחוקי הלוגיקה ולדברים שאנחנו מבינים ומסוגלים להבין? האם אין בזה בעיניך דבר? זה רק נותן איזשהו סיפוק, מרגוע או משמעות פסיכולוגית?
גם תורת התארים השליליים של הרמב"ם (לפחות ע"פ חלק מהפירושים) הולכת למקום הזה, שיש דברים מעבר לשכל האנושי…

4. השכל והרגש הם בעיניי עוד ביטוי לרעיונות האלו, הם נוגדים זה את זה אך גם משלימים זה את זה בו זמנית.

5. האם לדעתך השאיפה היא לנטרל את חוסר הרציונליות ולהישאר עם שכל טהור? למה זו האמת היחידה ואין בילתה? אם נאמר כי היא היחידה שאנו יכולים להוכיח ולהשיג? אבל הרי הדרך להוכיח אותה היא דרך אותה מערכת עצמה – המערכת הלוגית השכלית.

תודה מראש,

1. לא. אנחנו חווים דברים אחרת, אבל הנחתי היא שזו אותה אמת שנתפסת אצל אנשים שונים בצורות שונות. בדיוק כמו שאותה אמת מופיעה בצורות שונות בנסיבות שונות. חשבי על מי שמתבונן על המציאות דרך צלופן אדום או ירוק, הם רואים תמונות שונות שמייצגות את אותה מציאות.

2. לא הבנתי למה להגדיר כך אדם. אכן לצערי יש אנשים לא רציונליים, אבל את מניחה שזו הגדרת האדם? לשאלתך, זה עניין של הגדרה. אם רציונלי לנהוג כך אז זו התנהגות רציונלית.

3. אין רעיונות כאלה. יש מילים כאלה. השאלה מדוע אנשים ממלמלים דברים חסרי פשר – צריכה להיות מופנית לפסיכולוג. לגבי תורת התארים השליליים, גם אני נוטה לחשוב כך. ראי בספרי אין אדם שליט ברוח.

4. משפט חסר מובן בעיניי.

5. בהחלט. החתירה לאמת היא היא רציונליות. רציונליות אין פירושה יכיחות. אבל שוב אלו אמירות כלליות, ואם תרצי לדון הביאי דוגמה.

1. אך מה היא המשמעות של האמת הזו אם לא ניתן לעשות איתה דבר? היא מאבדת ממשמעותה, כי כל אדם לא מסוגל להוריד את הצלופן שדרכו הוא מתבונן. או שלדעתך הוא יכול?

2. לא התכוונתי כהגדרה שכוללת את כל מהותו של האדם, אלא הגדרה שמביעה חלק מהגדרת האדם, נראה לי שמעצם היותנו בני אדם (ולא לאלוהים לצורך העניין) אנחנו לא נוהגים באופן מושלם, ואם כך האם לא נכון להגיד שאנחנו נוהגים באופן לא רציונלי?
ואז טענתי היא שהדרך להשלים עם ה'חוסר' (ולפעול בצורה רציונלית) היא דווקא להתחשב בו ולא ללכת נגדו. זה בא לידי ביטוי במתח שבין שכל לרגש, נניח יש לי רצון ראות סרט ואני יודעת שאני צריכה מבחינה רציונלית ללמוד עכשיו למבחן, יכול להיות שבכל זאת אבחר לראות סרט לא מתוך חולשת הרצון, אלא מתוך ידיעה שאם אם אפסיק עכשיו את הסרט לא אצליח להתרכז בלימוד, זו החלטה לא רציונלית אבל היא נובעת מחיסרון שקיים באדם שלא מצליח לפעול תמיד באופן רציונלי ולכן היא נראית לי בסופו של דבר כן רציונלית. האם אתה מסכים או שעלינו תמיד לנסות לנטרל את הרגש הטבעי הזה ולפעול רק ע"פ השכל הרציונלי?

3. הדברים שהם מעבר לשכל האנושי הם גם מעבר ללוגיקה?
מה ההבדל בין להגיד שיש דברים מעבר לשכל האנושי לבין להגיד את הרעיונות האלו? רק הקונקרטיות? כלומר, שהם נוקטים דברים מסוימים חסרי פשר ואתה טוען שמעצם העבודה שהם מעל השכל לא ניתן בכלל לדבר עליהם?

4. כוונתי במשפט, היא שמצד אחד לפעמים הרגש והשכל סותרים – הרגש אומר לפעול בצורה א והשכל בצורה ב, ומצד שני, זה טוב שיש לנו את שניהם, אחרת גם למה אלוהים ברא אותנו כך? אם כי אז אפשר לשאול באופן כללי למה לא ברא עולם מושלם…
טוב, אולי באמת זה שוב חוזר לעניין של להסתכל על הדבר מזוויות שונות.

5. "רציונליות אין פירושה יכיחות". לא הבנתי את המשפט הזה. מהסתכלות במילון של גוגל: רציונליות = התאמה להיגיון, הגיון = לוגיקה, שכל הישר, לוגיקה = אִרְגּוּן נָכוֹן שֶׁל הַמֻּשָּׂגִים, הַמֵּבִיא לִידֵי הַכָּרָה בְּרוּרָה וּנְכוֹנָה. איך מגיעים להכרה ברורה ונכונה אם לא על ידי הוכחות?

דוגמה: סוגיית האמונה בתורה ומצוות. לא רציונלי להאמין שאלוהים נתן תורה ומצוות, ושצריך לקיים אותם בדקדוק כה רב. סברה ששמעתי מאדם גדול על כך היא שאכן זה לא רציונלי אך הרציונליות מסוגלת להוכיח רק את עצמה עם הכלים שהיא עצמה יצרה (לוגיקה), ולכן הוא טען שכשהוא שומר תורה ומצוות הוא עושה זאת מתוך מערכת אחרת שהיא איננה רציונלית, כי לא רלוונטי לחקור את זה באופן רציונלי או לנסות לפתור את ה'סתירות' כשמדובר במשהו שמראש לא צריך להתיימר להיות רציונלי.

אנחנו חוזרים על עצמנו. מעבר לזה, קשה לנהל דיון בצורה כל כך כללית. מציע שאם תרצי להמשיך במשהו העלי דוגמה ספציפית.
1. בהחלט ניתן לעשות איתה דברים. יש ליישמה בנסיבות ואצל האדם המדובר. מה הבעיה בזה?
עניין הצלופנים הוא דוגמה. חשבי על תפיסה מדעית. כל אחד יכול להבין זאת סובייקטיבית אחרת, אבל כולם מסכימים לאותם חוקי טבע ואף גוזרים מהם מסקנות. כך גגם לבי הערמון של הפילוסופים (שכל אחד אולי רואה את העולם בצבע שונה: למשל, מה שאני קורא אדום צלך נקרא ירוק ולהיפך). עדיין נסכים לגבי כל טענה שתיטען.

2. נכון שלפעמים אנשים נוהגים באופן לא רציונלי. אז מה? שיתגברו על זה. הם גם מדברים לפעמים לשון הרע. גם עם זה עלינו להשלים? התיאור שלך לגבי הסרט הוא התלבטות בין שתי אופציות והכרעה רציונלית ביניהן. הרגש והיצרים וכל הממד הלא רציונלי שלנו הוא נתון שבוודאי יש להתחשב בו כשמקבלים החלטות. זה לא אומר שהוא עצמו יקבל החלטות. כתבתי כאן לא פעם ששאלו אותי לגבי בחירת בת/בן זוג האם ללכת אחרי הלב או השכל. עניתי שכמובן אחרי השכל. אלא שהשכל צריך לשקלל גם את מה שאומר הלב כי כימיה בין בני זוג היא פקטור חשוב בנישואין. כל זה שיקול רציונלי למהדרין.

3. לוגיקה במובנה המקובל היא טיעונים לוגיים (הוכחות). אבל השכל הישר גם הוא רציונלי והגיוני. חשבי מניין באות ההנחות של הטיעונים שלך? האם גם להן יש הוכחות? אז למה את מסתמכת עליהן? כי זה מה שאומר השכל הישר (האינטואיציה). זה חלק בלתי נפרד מהשכל וההיגיון הרציונלי. כתבתי על הנקודה הזאת שני ספרים (שתי עגלות ואמת ולא יציב).
אחדות הניגודים היא נונסנס בדיוק כמו דיבורים על משולש עגול או טענה שהמידה הטובה היא רטובה. מהן הסיבות הפסיכולוגיות שגורמות לאנשים להניע שפתיים בלי להביע מאומה, זו שאלה לפסיכולוג.

4. ראי למעלה את דוגמת בני הזוג.

5. ראי למעלה שהסברתי שרציונליות כוללת גם אלמנטים שמעבר לטיעונים והוכחות.

מאד רציונלי להאמין שאלוהים נתן תורה ומצוות ומאד רציונלי לקיים אותן. הדיבורים שהבאת כאן הם של אדם מבולבל שמניע שפתיים בלי לומר כלום. אני חוזר ומפנה אותך למאמרי הנ"ל.

1+2+4 – תודה רבה. מעניין ומשכנע.

3. השכל הישר (האינטואיציה) שונה בין אדם לאדם ואז לגבי שאלות אידאולוגיות ומוסריות (ולא מדעיות אובייקטיביות) לא ברור לי איך ניתן להכריע מהי האמת. ואז גם אם נניח שיש כזו, איך אפשר להגיע אליה?

5. קראתי את המאמר הנהדר הנ"ל והוא פתר והסביר לי כמה שאלות. (אגב, תהיתי איך משתמשים בפיזיקה במספרים מרוכבים שכוללים סתירה לוגית בעצם הגדרתם?).
בקשר לאחדות הניגודים, אני מקבלת את העובדה שלא ניתן לקבל דברים שסותרים את הלוגיקה, אך עדיין (מעבר לרעיונות שהצעת שזה מטאפורי או דברים שהם לא ממש סתירה) נראה לי שיש כאן רעיון שמנסה לא לוותר על הטוב שבשני העולמות, כי באמת בשני הניגודים (לעיתים) קיים טוב, ואילו בחירה באחד מהם או באיזון שלהם מקטין את הטוב. מבחינה מעשית זה בלתי אפשרי אבל במרחב הרעיוני זה נראה לי אפשרי. זה הופך להיות לא החזקה של איקס ולא איקס בו זמנית אלא החזקה של הטוב שבאיקס והטוב שב'לא איקס'.

6. ועוד באותו עניין, למשל מידת הרחמים, היא דבר טוב אבל יש בה גם בחינה רעה כי מי שמרחם על אכזריים סופו שיתאכזר אל הרחמנים, כנ"ל לגבי מידת הדין, זה לא סתירה לוגית וגם לא מורכבות – כי זה זה שמבחינה א זה ככה ומבחינה ב זה ככה וגם לא שבמצבים שונים יש לנהוג אחרת אלא שאותו דבר עצמו מכיל פוטנציאל לשני כיוונים שונים, זה מתקשר למה שהגדרת כ'עמימות' במאמר.

7. זה מתחבר לי (על אף שהקשר קלוש) לעובדה שהרבה פעמים במציאות דברים פועלים הפוך ממה שהיינו יכולים לחשוב \ לצפות. כמו למשל (דוג' שקראתי לאחרונה): "העיסוק המופרז בנושאי צניעות גורם לדחיקת נושאים חשובים אחרים…ובאופן פרדוקסלי מביא פעמים רבות דווקא למצב של חוסר צניעות…"
זה מתקשר כי זה מראה ששתי קצוות של אותו דבר (דבר והיפוכו) הן בעצם לא כל כך רחוקות. אשמח לדעתך על כך.

תודה רבה על תשובותיך הן מועילות לי מאוד.

3. בלי שום קשר אליי, איך לדעתך מכריעים מחלוקות בתחומים שונים? העובדה שיש מחלוקות לא אומרת שיש אמיתות רבות אלא שיש ויכוח ואחד צודק והאחרים טועים. נכון שלא תמיד ניתן לשכנע אבל זה לא קשור לשאלת ריבוי האמתות. גם מי שמאמין בלוגיקה, כל טיעון לוגי מבוסס על הנחות. ואם יש ויכוח על ההנחות מה תעשי? בדרך כלל, ההכרעה בוויכוחים כאלה היא בדרכים רטוריות ולא לוגיות. אנשים חושבים שרטוריקה היא מילה נרדפת לדמגוגיה (כי הם מניחים שרק לוגיקה היא הגיונית). אבל זו שטות. דיון על הנחות יסוד הוא לעולם רטורי. כדי להבין את אופן פעולתן של הדרכים הרטוריות חשבי כיצד את עצמך מאמצת הנחת יסוד? על ידי אינטואיציה. לדעתי אינטואיציה היא סוג של הכרה לא חושית (בעיני השכל. אבל לא חשיבה טהורה). דרכים רטוריות לוקחות את בן השיח להתבונן על הסוגיה (בעיני השכל שלו) מנקודת מבט אחרת, ואולי להשתכנע בהנחת היסוד שבוויכוח. לפעמים כמובן לא מצליחים ואז נשארים בוויכוח.

5. מספרים מרוכבים לא כוללים שום סתירה. הם מוגדרים היטב והדרכים לטפל בהם חד ערכיות וברורות ממש כמו מספרים רגילים. זה שההגדרה הזאת רחוקה מהאינטואיציה לא משנה מאומה. התכונות שלהם מאפשרות לנו להשתמש בהם בתחומי מדע שונים. לכן בדיוק היה כדאי להגדיר את היצורים הללו (כי זה מאד פורה).
לנסות לקחת את הטוב משני העולמות הסותרים הוא נונסנס. הרצון הוא יפה אבל זה בלתי אפשרי. אם הם סותרים אי אפשר לאמץ את שניהם יחד. לפעמים אפשר ליצור קומבינציה לא סתירתית, וזה כמובן לא קשור לריבוי אמתות אלא לאמת מורכבת.

6. זו רק דוגמה אחת מיני רבות לכך שאותה אמת עצמה מיושמת אחרת בנסיבות שונות. כפי שהסברתי למעלה, כל עוד מדובר בנסיבות שונות אין כאן ריבוי אמתות. זה לא קשור לעמימות, שכן עמימות היא מצב אחד לא מוגדר באופן ברור בנסיבות ספציפיות (ולא שני מצבים/נסיבות שונים).

7. זה לגמרי נכון אבל לא קשור לשאלת ריבוי האמתות. בנסיבות שונות היישומים של אותה אמת אחת צריכים להיות שונים. זה רק אומר שהאמת היא מורכבת, בדיוק כמו השוקולד.

הבנתי. תודה.
1. אני חושבת שאחדות הניגודים היא בעיקר דרך להגיד לא רק שהאמת מורכבת אלא שלפעמים הספק, שנובע מהניגודים בתוכינו צריך\אפשר להישאר בו, ואז במובן הזה אין הכרעה בין הניגודים ואנחנו בעצם מחזיקים בשניהם.

2. אני גם חושבת שהבלבול שהצגת בין אמת מורכבת לאיחוד ניגודים נובע מההגדרה של ה'בחינות' אפשר לפרק את הכל לבחינות, אבל אפשר גם לראות את הדברים כמשהו אחד, למשל את האדם כבחינה אחת ואז להגיד שיש בו ניגודים, למשל יש בו גם אגואיסטיות וגם אכפתיות כלפי האחר (וזה לא מבחינות שונות, פשוט הסתכלות על האדם כבחינה אחת שכוללת בתוכה ניגודים). לפעמים גם שני הניגודים הולכים ביחד כמו מצב שבו דאגה לעצמי היא גם מה שיהיה טוב יותר לאחרים.

3. מעבר לכך, ההגדרה של ניגודים היא חמקמקה בעיניי משתי סיבות:
1) ניגודים בשפה הם לא: איקס ולא איקס (שאז ברור שזו סתירה, אם לא מדברים על בחינות שונות), לפעמים כל ניגוד מכיל מעבר לשלילה של האחר, יש לו איכויות בפני עצמו.
2) כל דבר מוגדר כניגוד למשהו אחר מעצם הגדרתו, כמו הדוג' לכך שאם לא היה רע בעולם אז גם לא היה טוב (וכן להפך), כלומר אם היינו מדמיינים עולם שבו יש רק את מה שאנחנו מכנים כיום "טוב" שוב המציאות היתה מתחלקת לטוב ורע (היום היינו קוראים לזה טוב וטוב יותר) ואם כך הניגודים תלויים בהגדרות והם יחסיים, ואם כך כל העניין של איחוד ניגודים יכול להתקיים.

1. ספק אינו אחדות ניגודים. אם אתה בספק תהיה בספק. מהנ זה קשור לריבוי אמיתות? אם שני צדדים סותרים זה את זה, גם אם את בספק אינך יכולה להחזיק בשניהם. זו סתירה פנימית.
2. לא הבנתי. מה ההבדל בין בחינות שונות לבין מה שאת מציעה. זה אותו דבר בדיוק.
3. על כך כדאי לך לקרוא את מאמרי הנ"ל (וגם את מאמרי על אמונה בסתירות לוגיות).

1. אם אני בספק סימן שכל האפשרויות הגיעו מבחינתי בשכלול הסופי לשיוויון, לכן או שלא חקרתי מספיק או שבאמת יש ריבוי אמיתות במקרה הזה. אני אכן לא יכולה להחזיק בשני הניגודים אך קיימים אמיתות מנוגדות בו זמנית במציאות, גם אם אני כאדם לא יכולה להחזיק בהם. כמו בדוג' המובאת במאמר על השרץ, אם תיאורטית טעמי הטומאה לא היו גוברים, השרץ היה גם טהור וגם טמא בו זמנית.

2. זו לא הצעה, רק הסבר למה יש שטוענים על אחדות ניגודים, משום שהם רואים את הדברים כבחינה אחת ולא מחלקים לבחינות רבות…

3. קראתי את המאמר הנ"ל (בעז"ה אקרא גם את השני) ולא ראיתי התייחסות לטענה השניה בסעיף 3.

1. אם אתה בספק אז את בספק. עדין אי אפשר להחזיק בשתי עמדות סותרות. או שאישה היא גרושה או שהיא אשת איש. אם יש ספק אז היא בספק בין שני אלו. שום קשר לאחדות הניגודים ושאר הבלים. והשרץ כמובן לא היה טהור וטמא בו זמנית אלא ספק טהור ספק טמא. זה מצב שונה לגמרי.
2. עדיין איני מבין מה ההבדל. אני מניח שגם אם אבין זה אחת משתיים: או אמת אחת או נונסנס. אין אפשרות שלישית.
3. לא מבין את הטענה השנייה.
קשה לי לנהל דיון במרווחים כאלה, והוא גם חוזר על עצמו.

אוקיי, תודה רבה וחג שמח!