מחלוקות במשנה כנגד הלכה קדומה

שו"תקטגוריה: עיון תלמודימחלוקות במשנה כנגד הלכה קדומה
י' שאל לפני 6 שנים

בס"ד
שלום לכבוד הרב,
רציתי לשאול את הרב שאלה בעניין התושב"ע – כיצד נוצרו מחלקות במסורת ובחז"ל.
תמיד הבנתי שהמחלוקות נוצרו כאשר לא הייתה מסורת מפורשת כיצד לנהוג, או שכאשר עלה ספק חדש שלא נידון קודם לכן. כך משתמע ממשנה מפורשת במסכת סנהדרין (יא,ב). שם רואים שכאשר קיימת לנו עדות כיצד נוהגת ההלכה אז הולכים על פיה – "…באים לזה שעל פתח העזרה, ואומר כך דרשתי וכך דרשו לי חבריי, כך לימדתי וכך לימדו לי חבריי.  אם שמעו, אמרו להן; ואם לאו, אלו ואלו באים לבית דין הגדול שבלשכת הגזית".
יוצאים מדברים אלו שהמחלוקות יכולה להיווצר רק בדבר שאין בו מסורת ועדות מפורשת כיצד נהוגה ההלכה.
כך אנו רואים גם שנקטו התנאים כהלכה למעשה, כפי שמובא במסכת עדויות (א,ג) שהייתה מחלוקות בין הלל לשמאי בשיעור המים השאובין שפוסלים את המקוה. עד שבאו שְׁנֵי גַרְדִּיִּים מִשַּׁעַר הָאַשְׁפּוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם וְהֵעִידוּ מִשּׁוּם שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן, שְׁלֹשֶׁת לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה, וְקִיְּמוּ חֲכָמִים אֶת דִּבְרֵיהֶם. (ומשנה אח"כ מוזכר שהם לא עמדו על דבריהם וקיבלו את העדות).
יוצא מכל אלו שכאשר קיימת לנו מסורת ברורה להלכה אז לא חולקים עליה.
 
אך נתקלתי בכמה וכמה מקרים שאני לא רואה להסביר כיצד ייתכן שחלקו בהלכה שהיא כגופי התורה ולא סביר כלל וכלל לתלות ששכחו את המסורת שבדבר.
למשל במכות (ג,י) קיימת לנו הלכה מקובלת שמלקים ל"ט מלקות אך ר' יהודה שם חולק ואומר שמלקים ארבעים מלקות.
במסכת סנהדרין (א,ו) ר' יהודה חולק על מניין הסנהדרין וטוען שסנהדרין הייתה של שבעים ולא שבעים ואחד.
בתרומה (ג,ג) חולק ר' אליעזר וסובר שתמורת אשם וכו' ימותו, כנגד הכלל שנמסר בגמ' (גמירי לה) שבכל שבחטאת מיתה באשם רועה (בבלי תמורה י"ח).
בברכות (א,ג) נחלקו האם צריך לקרוא את שמע בערב בהטיה ובבוקר בעמידה. (ולא סביר לתלות שזהו היה דרך העולם כי ראינו את מעשה דר' טרפון שהטה לקרוא כדברי בית שמאי).
 
יתירה מכך ראיתי משנה שיכולה לשמש כדוג' נפלאה להראות מחלוקת בעלת נפק"מ ענקית כאשר באותה משנה עצמה נמסרה עדות כיצד נעשה בביהמ"ק.
בפסחים (ז,א) אנו מוצאים מחלוקת בין ר' עקיבא לר' יוסי הגלילי כיצד צולים את קורבן הפסח. חשוב להדגיש שהתנאים הללו חיו בתקופת ביהמ"ק והקריבו בזמנם את קורבן הפסח.
"כיצד צולין את הפסח:  שפוד של רימון, תוחבו מתוך פיו ועד לבית נקובתו; ונותן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו, דברי רבי יוסי הגלילי.  רבי עקיבה אומר, כמין בישול הוא זה, אלא תולן חוצה לו. אין צולין את הפסח לא בשפוד….אמר רבי צדוק, מעשה ברבן גמליאל שאמר לטבי עבדו, צא צלה לנו את הפסח על האסכלה." וגו'
אנו נתקלים פה במחלוקת משמעותית כיצד צריך לצלות את כרעי ומעיי קורבן הפסח האם בתוך הקורבן או בהמשך השיפוד. מה שמעניין במשנה הזאת היא שאנו רואים ששני התנאים הללו בוודאי לא נחלקו על דין ההלכה שחייב שקורבן הפסח יהיה צלוי ולא מובשל. ואף אין אנו רואים שנחלקו בכך שהצלייה צריכה להתבצע דווקא בשיפוד מעץ רימון (שהוא יבש). בהמשך המשנה אנו רואים שר' צדוק העיד כיצד רבן גמליאל נהג בצליית הפסח על האסכלה.!
אם כך, אשמח לדעת כיצד יכול להיות שחכמים נחלקו בדין שבוודאי היה מסורת כיצד לנהוג אותו? וכיצד נוצרה המחלוקת?
חשבתי לתרץ שאותם דעות יחיד שאנו רואים שנחלקו בהלכה המקובלת בזמנם רצו לדרוש מחדש את הכתובים כנגד ההלכה המקובלת. אך קשה לי, כי אם המסורת אומרת שזו הדרך הנכונה, כיצד מגיע אותו חכם ורוצה לחדש כנגד דרך התורה?! למשל (בדוג' האחרונה) אם המסורת המקובלת היא שצולים את מעיי הפסח בתוך הפסח, כיצד יכול להגיע מישהו ולטעון שיש בזה בישול? הרי הקב"ה במפורש אישר זאת… (שאין זה בגדר בישול).
אשמח למענה או להפניה למקום שמרחיב כיצד נוצרו המחלוקות בדיני התורה כנגד המסורת המקובלת. לדוגמא: כיצד נהגו עד לימי ר' יהודה בעניין מניין הסנהדרין… וכיצד התנא השני חולק על המסורת.
סליחה על האריכות.
בברכה,
י' ויצמן.

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 6 שנים

שלום רב.
קשה לי להתייחס לכל הדוגמאות הללו, לכן אתייחס רק באופן כללי.
ראשית, ברור שרוב מוחלט של התורה שבע"פ שבידינו אינה מסיני אלא נוצרה לאורך הדורות. על הלמ"מ לא חולקים, אבל כל מה שנוצר לאורך הדורות הוא בהחלט עומד לדיון. הרמב"ם ברפ"ב מהל' ממרים קובע את הכללים כיצד בי"ד (סנהדרין) מאוחר חולק על קודמיו הן בדרבנן (רק אם גדול בחכמה ומניין) והן בדאורייתא (לא צריך גדול יותר). מכאן תוכל לראות שאין שום מניעה לשנות הלכות קדומות אלא אם התקבלו מסיני.
את לשון הגמרא "גמירי לה", רש"י מפרש באופן עקבי כהלמ"מ, אבל הנצי"ב בקדמת העמק מאריך להראות ששיטת הרמב"ם אינה כזו. לשיטתו זו מסורת קדומה (כלומר הלכה שנוצרה בדורות קודמים ועוברת במסורת). לכן לשיטתו אין מניעה לחלוק עליה.
יתר על כן, לעתים יש קביעה של חכם כלשהו שמדובר בהלמ"מ אבל חכם אחר יכול לטעון מכוח שיקולים שונים שהשתבשה המסורת וזו באמת לא הלמ"מ, ולחלוק עליו.
לפעמים אומרים על משהו הוא הלמ"מ לא כקביעה היסטורית אלא  לומר שהוא חזק ויש להתייחס אליו כמו הלמ"מ. תוס' בבכורות מביא דוגמה ממסכת פרה להלכה דרבנן שאמרו עליה הלמ"מ. וכך האגדתות על כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ועוד.
לפעמים ההלמ"מ השתכחה ונוצרו לגביה מחלוקות. כמו בימי אבל משה שהשתכחו המון הלכות ודרשות (בסוף פ"ק דתמורה).
לפעמים המחלוקת היא בפרטי ההלכה שיסודה מסיני אבל פרטיה מעוצבים על ידי חכמי הדורות.
לפעמים יש הלכות שאתה כל כך רגיל אליהן עד שברור לך שהן מסיני ולכן אתה מקשה. אבל מי אמר לך שהן באמת מסיני? (למשל ל"ט מלקות או שבעים זקנים בסנהדרין) ייתכן שאתה מכיר אותן ככאלה כי נפסקה הלכה במחלוקת הזאת כאחד הצדדים והשתרשה בישראל, וכעת נראה לך שזו הלמ"מ.

בעניין זה של מחלוקות על הלמ"מ (על דברי הרמב"ם התמוהים מאד שמעולם לא נפלה מחלוקת על הלמ"מ) ראה חוו"י סי' קצב.

על היווצרות המחלוקות תוכל לראות באופן כללי בסדרת שיעוריי בנושא כאן באתר בשיעורי הווידאו, וכן בספרו המצוין של הרב שמואל אריאל שיצא רק כעת "נטע בתוכנו".

יהושוע הגיב לפני 6 שנים

מתוך דברי ר' מאיר מאזוז על ר' עובדיה יוסף כאן https://www.ykr.org.il/article/134 (בנוגע לתקנת חכמים)

הייתי לומד ירושלמי ברכות בדרך גירסא בעלמא, והנה מצאתי (בפרק ה' דברכות הלכה ב') על מחלוקת התנאים במשנה איפה אומרים "אתה חוננתנו" במוצאי שבת, אם בברכת חונן הדעת (כמנהגנו) או ברכה רביעית בפני עצמה או בברכת מודים, הגמרא שואלת: "שמעון בר ווא בעא קומי רבי יוחנן: דבר שהוא נוהג ובא (בכל שבוע) חכמים חולקים עליו?!" אמרתי בלבי, מכאן סמך יפה להרב יביע אומר, שהקשה על הסוברים שמימי משה רבינו ועד הגאונים הניחו כולם שני זוגות תפילין, שאם כן איך נחלקו הראשונים אם להניח של רש"י או של רבינו תם?! דבר שנוהג ובא בכל יום חכמים חולקים עליו?! והנה יש לו סמך גדול מהירושלמי שלפנינו. הלכתי לפתוח שו"ת יביע אומר ח"א לציין בצדו הערה מירושלמי, והנה כבר קדם וזכה בה רבינו (בחאו"ח סימן ג' אות ט"ו).

[הערה, הירושלמי שם משיב "על ידי שעיקרה בכוס שכחוה בתפילה"]

השאר תגובה

Back to top button