מידת הסבלנות
שלום הרב,
בשנים האחרונות נחשפתי לכתביך והחכמתי לא מעט ..
עדיין אני הרבה פחות חכם וכשרוני ממך והרבה פחות מיומן פילוסופית (אולי כשאגיע לגילך אני עוד אעבור אותך 🙂 ) , ובויכוחים/דיונים עם חברים אני שם לב שאני מתעצבן ממש מהר מטיעונים שלדעתי חלשים או מזה שאנשים לא מבינים מה שאני אומר ומתנשאים מעליי (אני כאילו מייצג את העמדה התיאיסטית לרוב או את העמדה הדתית הרזה שלך או לפחות את החלקים שבהם השתכנעתי). ואני שם לב שאתה סבלני טורבו לשאלות ועדיין עונה את אותן תשובות לאותן שאלות כאן באתר במשך שנים בסבלנות מדהימה ברוב הפעמים. איך אתה עושה את זה ? איך אתה לא מתעצבן לדוגמא בדיון עם פרופ' עילם גרוס שממש התנשפתי כאילו רצתי מרתון כששמעתי את מה שלי היה נשמע כיהירות גדולה מצידו ועןד הרבה דוגמאות עם אנשים אחרים. (ועוד יותר מוזר שאני בעצמי החזקתי בדעות כאלה לפני לא הרבה שנים אז בכלל מי אני שאני לא אהיה סבלני כלפיהם) מה הסוד ????
אם אתה צעיר כפי שמשתמע מדבריך, אז אולי הגיל יעשה את שלו גם בעניין הזה. מניסיון חיי למדתי שלהתעצבן לא מועיל, לא לעצמך ולא לשומעים. התייחסות צריכה להיות עניינית. ציניות ואירוניה בהחלט כן, אבל עצבים זה עניין מיותר, והבעתם בקול עוד יותר. לכל היותר תאמר שמיצינו והפסק את הדיון. גם אני עושה כך לפרקים.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer