מלחמת נקמה

לפי זה כל מבצעי צה״ל של פעולות תגמול (הריגת אייכמן וכוד׳) אסורות בלי אורים ותומים?

ראשית, כמדומני שבמלחמת מצווה בפשטות לא צריך או"ת. ראה רמב"ם מלכים פ"ה ה"ב.
שנית, אפילו אם כן, פעולות צה"ל אינן מלחמות מצווה ולא צריכות את המושג מלחמת מצווה. זו עזרת ישראל מיד צר שהיא מופיעה ברשימת המלחמות של הרמב"ם אבל היא אל לחמת מצווה במובן ההלכתי הרגיל. זו מצוות וחי בהם.
שלישית, לא צריך שום או"ת ושום תנאי אחר כדי לצאת למלחמת התגוננות מדין פיקו"נ. וכי כשאני בסכנה ואין אורים ותומים מוטל עליי למות?

הרב כתב שברמב״ם לא מוזכר שמלחמת נקמה היא מלחמת מצוה, וא״כ היא נכנסת לתוך מלחמת רשות, ולמלחמת רשות צריך לפי חלק מהדעות סנהדרין ולפי אחרים אורים ותומים, פעולות תגמול של צה״ל לפי הידוע לי אינם ׳התגוננות׳ אלא הרמת כבוד ישראל לבד, (כגון הריגת נאצים או מחבלים ערבים לשעבר שכבר אינם מהווים סכנה, אבל דינן למות, והריגתם אינה אפילו בשביל לעורר פחד אלא לשם נקמה גרידא)

מלחמת נקמה אינה מלחמת מצווה, ואם עושים אותה רק לשם רשות יש לשקול את נזקה ותועלתה, ואין שום הצדקה לסכן חיים בשביל זה. לא עם או"ת ולא בלעדיהם. בעיניי אין לזה שום טעם אלא אם יש שיקול מבצעי ותועלת ביטחונית (ולא להאדרת שם ישראל או משהו כזה). ואכן זה מה שנעשה כיום (כלומר זה כן מעשה התגוננות ולא הרמת כבוד ישראל או שאר מטרות בלתי סבירות). ברגע שזה נעשה לצרכים הללו אין שום צורך לשום או"ת ושום גורם אחר. זה שיקול של השלטון. הריגת נאצים או מחבלים אינה מלחמה אלא הוצאה להורג. יש רשות למלכות להוציא אנשים להורג בנסיבות המתאימות, ולא צריך שום או"ת וסנהדרין בשביל זה.
ובאמת מכאן יוצא שאין היום מקום למלחמת רשות בכלל. עבר זמנן של מלחמות כאלה.

שאלה צדדית שעכשיו עולה לי: לפי דברי הרב, שמלחמת נקמה היא מלחמת רשות איך הותר ליהודים בשושן ״להנקם מאויביהם״ ועשו זאת לא רק לשם הגנה עצמית (כפי שמשמע קצת מהמפרשים שם)?

או לבער את הרע או להרתיע מפגיעה עתידית.
מעבר לזה בעולם העתיק הנורמות היו אחרות.
וחוצמזה לא היתה שם מלחמה ואין קשר לגדרי מלחמה. זו היתה קהילה מתגוננת.

try to comment, test.