מלקות בעדים זוממים

שלום וברכה!
כיצד ניתן להביו את שיטות הראשונים הסוברות שבמלקות לעדים זוממים מתקיים דין \'כאשר זמם\', בעוד שהעדים עצמם כלל לא זממו פעולה מעין זו? 
עלה על דעתי לומר שבסופו של דבר, כל החוויות שאותן אנו עוברים (מחלות, אסונות, עלבונות המוטחים לעברנו) קשורים לאופן בו אנו חווים אותן. אם נדרש את חווית האושר והסבל בסולם של 1-10, כל אירוע אותו אנו עוברים ממקם אותנו במקום מסוים בסולם זה. כאשר אנו מתכננים לחייב את פלוני בגלות, ההגליה עצמה היא רק היכי תימצי להביא את פלוני למקום x בסולם האושר והסבל. אם כך גם אם אנו מלקים את העדים וע\"י כך מביאים אותן לאותו מקום בסולם האושר והסבל אנו מקיימים בהם כאשר זמם כי זה גופא היתה המזימה שלהם. 
אמנם סולם זה הוא סובייקטיבי עבור כל אדם, ולכן באופן כללי אנו נעניש את העדים באותו אופן בו הם תכננו להעניש את הנדון, אך כאשר זה איננו מתאפשר אנו נבחר במלקות ע\"מ להגיע לתוצאה המיטבית. 
מהי דעתך והאם יש לך הסבר חלופי?