מעמד הר סיני
שלום הרב,
יש לי שאלה שמטרידה אותי ביחס לראיה לאמיתות התורה ממעמד הר סיני.
לצורך הדיון, אני מוכן להניח שתי הנחות מרחיקות לכת: ראשית, שהתורה אכן נכתבה בתקופה שבה התרחשו המאורעות המתוארים בה, ולא מאות שנים לאחר מכן. ושנית, שאכן התרחש בהר סיני מאורע יוצא דופן, לעיני עם שלם, ושעיקרו נמסר בנאמנות לדורות הבאים.
אלא שגם בהנחות אלו, איני מבין כיצד ניתן להסיק שאותו מאורע היה התגלות אלוקית ממש.
הרי בסופו של דבר, מה שאנו יודעים הוא שאנשים שחיו לפני אלפי שנים פירשו את מה שראו ושמעו כהתגלות אלוקית. אולם מה בדיוק ראו? מה שמעו? ובעיקר, על סמך מה הגיעו למסקנה שמדובר בהתגלות של הקב"ה?
אין בכוונתי לטעון שהם שיקרו או המציאו את הדברים. בהחלט ייתכן שהם היו ישרים לחלוטין ומשוכנעים בכל לבם שהקב"ה התגלה אליהם. אלא שאדם יכול להיות משוכנע לחלוטין במה שראה, ובכל זאת לטעות בפרשנותו.
והרי גם בימינו אנו פוגשים אנשים המעידים על ניסים ומופתים שחוו בעצמם, ומשוכנעים ללא כל ספק שמדובר בתופעות על־טבעיות. עם זאת, לא תמיד נקבל את פרשנותם, גם אם אין לנו ספק ביושרם.
וכאן מתעורר בעיניי קושי משמעותי במיוחד: מיהם אותם אנשים שעל פרשנותם אנו מסתמכים?
הרי לפי תיאור התורה עצמה, מדובר בעם שיצא זה עתה מעבדות ממושכת במצרים. יש להניח שלפחות חלק ניכר מאנשיו היו חסרי השכלה פורמלית, ואפשר שרבים מהם אף לא ידעו קרוא וכתוב. מדובר בבני אדם שחיו לפני אלפי שנים, בעולם שקדם בהרבה לעידן הנאורות, להתפתחות המדע המודרני, לשיטות החקירה הביקורתית ולהרגל לבחון באופן שיטתי הסברים חלופיים לתופעות חריגות.
איני טוען שאותם אנשים היו פחות אינטליגנטיים מאיתנו. אינטליגנציה אינה זהה להשכלה, ואדם חסר השכלה עשוי להיות נבון מאוד. אולם קשה להתעלם מן ההבדל העצום שבין עולם המושגים, האמונות ואמות המידה של בני אותה תקופה לבין אלו של אדם בן זמננו.
הרי גם כיום, בחברות מסוימות שבהן לא התפתחו באותה מידה ההשכלה והחשיבה המדעית, אנשים נוטים לייחס תופעות חריגות לכוחות על־טבעיים, לשדים, לרוחות או להתערבות אלוקית, גם כאשר קיימים הסברים אחרים. אין פירוש הדבר שהם משקרים או טיפשים, אלא שהם מפרשים את המציאות באמצעות מערכת המושגים והאמונות שבתוכה גדלו.
ומדוע עליי להניח שעם של עבדים, שחי לפני אלפי שנים, בתרבות ובתנאים הרחוקים כל כך מעולמנו, היה מסוגל לזהות בוודאות התגלות אלוקית? מניין לנו שלא פירש מאורע חריג באמצעות האמונות והמושגים שהיו מקובלים עליו, ואולי אף בהשפעת סמכותו העצומה של משה?
ואולי אילו היינו עומדים שם בעצמנו, ורואים ושומעים בדיוק את מה שראו ושמעו בני ישראל, כלל לא היינו מגיעים למסקנה שמדובר בהתגלות אלוקית?
גם העובדה שמדובר במאורע המוני אינה פותרת בעיניי את הקושי. ריבוי עדים עשוי לחזק מאוד את הידיעה שאכן התרחש אירוע מסוים, אבל אין בכך בהכרח ראיה שהפרשנות המשותפת שנתנו לו העדים הייתה נכונה. הרי גם ציבור גדול עשוי לפרש מאורע דרך מערכת האמונות והמושגים המקובלת עליו.
וכאן מתעורר קושי נוסף: בימינו איננו מכירים התגלויות אלוקיות מן הסוג הזה, ואף איננו יודעים כיצד אמורה להיראות התגלות כזאת. ממילא, אין בידינו אמות מידה עצמאיות שלפיהן נוכל לבחון אם מה שתואר בתורה אכן מעיד על התגלות אלוקית, ואם בני ישראל אכן פירשו כראוי את מה שראו, שמעו וחוו.
אפשר כמובן להשיב שהתורה עצמה מעידה שבני ישראל שמעו את קול ה'. אולם זו בדיוק השאלה: מניין לנו שהפרשנות המופיעה בתורה משקפת נכונה את מה שהתרחש, ולא את האופן שבו הבינו המשתתפים את חווייתם?
כלומר, גם אם נקבל את אמינותה ההיסטורית של המסורת ביחס לעצם התרחשותו של מעמד הר סיני, עדיין נותר פער בין הידיעה שאירוע התרחש לבין הידיעה שמקורו היה אלוקי.
שאלתי היא אפוא: כיצד ניתן לבסס מבחינה אפיסטמולוגית את המעבר מן העדות על מאורע ציבורי חריג אל המסקנה שהייתה בו התגלות אלוקית? האם עצם העובדה שהעדים פירשו את חווייתם כהתגלות מספקת הצדקה לקבל את פרשנותם, גם בהתחשב ברקע התרבותי והאינטלקטואלי שלהם? ואם כן, מדוע?
תודה רבה.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
הערעור שאתה מעלה נוגע בנקודה ארכימדית בדיון על אודות מעמד הר סיני. אם בוחנים את המעמד כאירוע היסטורי בודד ומנותק – כטענה העומדת אך ורק על גבי הדיווח ההיסטורי ("מלמטה למעלה") – הקושי שציינת הוא אכן כבד משקל. אם כל מה שיש לנו הוא עדות של קבוצת בני אדם שחיו בעולם העתיק ודיווחו על תופעה יוצאת דופן, הטענה שאולי הם חוו תופעת טבע חריגה (כמו התפרצות געשית), אחיזת עיניים, כישוף, או פשוט פירשו חוויה דרמטית דרך תבניות המחשבה והאמונות של זמנם – היא טענה שקשה מאוד להפריכה במישור ההיסטורי הצר. כך גם לגבי טיעון העד שעוסק בהעברה של המסורת אלינו.
כפי שהסברתי במקומות רבים (ובפרט בספרי המצוי הראשון ובסדרת הטורים העוסקת בביקורתו של דייוויד יום), "טיעון העד" (טיעון הכוזרי), כשהוא עומד לבדו בחלל הריק, אינו הוכחה מוחצת ואינו מחזיק מים כשלעצמו. דייוויד יום צדק בטיעונו הבסיסי: כאשר מגיע אלינו דיווח על אירוע על-טבעי חריג, תמיד סביר יותר אפריורית להניח שנפלה טעות, שיבוש, הגזמה או פרשנות שגויה בדיווח, מאשר להניח שחוקי הטבע הופרו. אם היינו נדרשים להכריע על סמך הטענה ההיסטורית בלבד, לא היו בידינו אמות מידה אובייקטיביות להבחין בין התגלות אלוקית ממשית לבין טעות פסיכולוגית או תרבותית של עדי המעמד. ראו בטור כאן באתר שעוסק בטיעון העד.
אלא שהמעבר האפיסטמולוגי מן העדות על המאורע אל המסקנה שהייתה בו התגלות אלוקית אינו נשען על הדיווח ההיסטורי כשהוא מבודד, אלא על מארג דו-כיווני שבו משתלבים שני וקטורים שונים:
- הווקטור הפילוסופי ("מלמעלה למטה"): עוד לפני שאנו ניגשים לבחון את הדיווח ההיסטורי על הר סיני, אנו מגיעים מתוך שיקולים פילוסופיים רציונליים (כמו הראייה הפיזיקו-תיאולוגית) למסקנה שיש בורא לעולם, ושסביר להניח שיש לו כוונה ורצון ביחס לברואיו. מתוך נקודת מוצא זו נוצרת ציפייה אפריורית ("הוראת יצרן") לכך שהבורא יצור אינטראקציה כלשהי עם בני האדם ויעביר להם את הנחיותיו.
- הווקטור ההיסטורי ("מלמטה למעלה"): במקביל, אנו פוגשים מסורת היסטורית רחבה, רציפה ולאומית המדווחת על אירוע מכונן שבו התרחשה התגלות ונכרתה ברית. וכמובן יש גם ספר שניתן שם ומועבר אלינו הלאה. להתגלות הזאת יש גם תוכן ולא רק פירוטכניקה.
כאשר הציפייה הפילוסופית המוקדמת נפגשת עם דיווח היסטורי המתאים בדיוק לציפייה זו, מאזן ההסתברויות משתנה. אירוע שנראה בלתי סביר בעליל בהנחה שאין אלוקים (או שהאל דאיסטי ואינו מתערב), הופך להסבר הסביר והמתבקש ביותר כאשר אנו כבר מבינים שיש בורא ושיש סבירות לצו מטעמו. השילוב בין שתי הזוויות הללו הוא שמעניק לטיעון את תוקפו, ולא העדות ההיסטורית כשהיא עומדת בודדה.
באשר לטענה כי העם פירש מאורע טבעי כהתגלות מתוך בורות או נאיביות תרבותית: הליבה של מעמד הר סיני אינה ה"פירוטכניקה" (קולות, לפידים, ענן או רעש), אלא עצם המפגש והאקט הנורמטיבי-חקיקתי. מעמד הר סיני אינו מתואר כאירוע שבו בני אדם נדהמו מתופעה לא מוסברת ותלו בה הסברים מיתולוגיים, אלא כאירוע שבו נכפתה או הוקמה מסגרת נורמטיבית של ברית ומחויבות לכללי מוסר והלכה תובעניים. כאמור, ניתן שם גם טקסט ונוצרה מסורת. קשה מאוד להסביר כיצד תופעת טבע, הר געש או כישוף יכלו ליצור ברית לאומית כה תובענית ופרטנית, שהתקבלה על ידי אומה שלמה ונחרטה בזהותה לאורך אלפי שנה.
לבסוף, חשוב להדגיש כי בבירור היסטורי ופילוסופי אין ראיות ודאיות ב-100%, כשם שאין ודאות כזאת גם בתיאוריות מדעיות ובחיי היומיום. ההכרעה הרציונלית בכל תחום מתקבלת על פי סבירות גבוהה ושכל ישר. במכלול השיקולים – השילוב בין המסקנה הפילוסופית בדבר קיומו של בורא לבין המסורת הלאומית הרחבה על ההתגלות והחוקים – המסקנה שהיה מעמד התגלות בסיני היא המסקנה הסבירה ביותר.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer