משל על התנדבויות

2 סטודנטים,.
1 השקיע בעיקר בלימודים את הנשמה ונח בזמן הנותר
 ה 2 התנדב להיות טלפן במד"א בלילות, ביום היה עייף חיפף בלימודים…
בגיל 42 מס' 1 פיתח סטארטפ בתחום השקייה ומדינות רבות רכשו את זה ובכך העלה את היבולים וצמצם את צריכת המים להשקייה ב 80% .
בחלק מהמדינות בעולם פשוט הצילם מצרפת רעב, סוג של מציל אנושות בלי הגזמה, מכר את החב' ונשאר עם 400 מיליון $ ביד.
קנה בית ? עם בריכה במקום של עשירים ונותן לילדים חוגים וזמן פנוי אליהם, להשתעמם מגיל 42 לא רצה, ירד לדרום בהתנדבות התחבר לפעילויות עם הנוער השקיע הרבה מזמנו ונסיונו (וקצת-יחסית לעושרו תרם גם כסף) 5 מחניכיו בפעילויות בדרום הם היום מגינים עלינו בכיפת ברזל…
רואה הצלחה יצירה ותרומה אדירה לעולם כולו לביטחון העם ולהעצמתו הנוער איכותי חלף נוער עברייני.
 
סטודנט 2 איכשהו סיים את הלימודים קצת עבד פה קצת שם כיום הוא שומר לפרנסתו אין לו זמן וסבלנות לילדיו שלו הוא מתפרנס בצמצום גר במקום חלש חברתית לעסוק בעיקר להציל את ילדיו שלו מלהתדרדר לחברה הבעייתית בשכונה שבה הוא  שוכר דירה…
אין לו פנאי להתנדב לא לעולם לא לעמו בקושי לעצמו ולמשפחתו.
 
לסיכום 2 הסטודנטים כבר אחרי גיל 50 1 לא התנדב אבל השקיע בלימודים וכעת הוא ממש עסוק בתיקון עולם מתנדב וממש משמעותי בתרומות לעמו ולעולם וזה 2 חיים קשים בקושי שורד…
האשם זו ההתנדבות הלא פרופורציונליות במד"א בהיותו סטודנט.
 
האם ראוי ללמד את זה את התלמידים ?
שילמדו מה לעשות בשנים החשובות ?