נזירות

א. ההסבר המקובל הוא שנותנים לבעל זכות שליטה על נדרים שנוגעים אליו וליחסיו עם אשתו. אמנם הר"ן כותב בנדרים פב ע"ב (בדעת שמואל): דנדרי עי"נ משום קפידא דידה הוא דמצי מיפר, דעינויא גבה היא ומשום הכי אינו
בדין שיפר לחצאין , דהא מעני ליה טפי. אבל דברים שבל"ב, משום קפידא דבעל הוא,
הלכך במאי דלא קפיד – לא קפיד , ובמאי דקפיד – שרי. כלומר שמה שאמרתי למעלה נאמר רק ביחס לנדרים שבינו לבינה. עינוי נפש הוא סמכות שניתנת לבעל לחלץ את אשתו מצרות שהיא הכניסה עצמה אליהן. לפי ריו"ח שם, שחולק על שמואל, גם עינוי נפש הוא למען היחסים ביניהם. לכן ריו"ח מגביל את היכולת להפר נדרי עינוי נפש. נראה לי שבזה תהיה תלויה המחלוקת האם גם באב נאמר שמיפר נדרי עינוי נפש או לא (רמב"ם הל' נדרים פי"ב, א).  ב. אין במסכת נזיר דף פ. כוונתך לנדרים פ. לא הבנתי את השאלה. להלכה נפסק שרחיצה אפילו של יום אחד זה נכלל בעינוי נפש (יו"ד רלד, נט).