סעודה שלישית

לדעתי, כאשר מדובר במצב שבו אתה שבע לחלוטין ואכילה נוספת גורמת לך סבל, אינך חייב לדחוף לעצמך לחם. המצווה לעשות שלוש סעודות בשבת היא אמנם צורך מצווה מיוחד שנקבע בהלכה, אך יסודה הוא החובה של "עונג שבת". עקרונית, התורה רוצה שנתענג בשבת, ואם פעולת האכילה גורמת לך סבל, הרי שהדבר חוטא למטרת העונג. ראוי לאכול פחות כדי להגיע לסעודה שלישית במצב מוכן.

באשר לטענתך על השתנות המציאות, צורת הסעודה וכמות השפע שיש כיום לעומת ימי חז"ל – בהחלט יש לכך מקום. הזכרתי בעבר את טענתו של הרב יואל בן נון, הסובר שכיום יש לברך ברכת המזון על המנה העיקרית והמשביעה (בשר, דגים וכדומה), מכיוון שהלחם איבד את מעמדו הבלעדי כעיקר הסעודה. הוספתי שם שייתכן שיש מקום לשיטתו להקל כך גם בחובת הלחם בסעודות שבת, אף שלגבי ברכת המזון עצמה הדבר נראה לי רחוק.

אנחנו מקיימים את הוראות התורה הנצחיות, אך אלו מתפרשות בכל דור בהתאם לנסיבות המשתנות, תוך התאמה של העקרונות המופשטים למציאות. ממש כפי שהסכמתי שראוי לשנות כיום את הגדרת "אכילת קבע" לעניין חובת ישיבה בסוכה בהתאם לאורח החיים המודרני, שכן מדובר בפרשנות ויישום של עקרון "תשבו כעין תדורו", כך ניתן להפעיל שכל ישר גם כאן. כאשר הנסיבות מראות שחכמים שתיקנו את התקנה כנראה לא התכוונו למציאות של סבל או דחיפת אוכל ללא רעב, יש מקום להתחשב בכך כפי שאנו עושים לעיתים בטענות של "ספאסט נישט" (לא שייך/לא סביר). לכן, במצב שאתה מתאר, בהחלט סביר להסתפק באכילת פרי.

זה כאשר אכילת פרי אפשרית גם מבחינת התקנה המקורית. אחרת יש לדון בביטול תקנה כשבטל טעמה.