עבודה

לא, אך אוכל להסביר מה כתבתי: ראיתי שכתבת שכדי שמוסר יהיה לו תוקף מחייב צריך את אלוקים שיצווה עליו. זה לא הבנתי למה זה מחייב בפני עצמו, כל דבר מופשט שהוא תקין ע"פ אינטואיציה מסויימת (חסד, לדבר אמת וכו') הוא עובדה, הקפיצה לכך שעבודת ה' מחייבת אותי (עובדה שהוא ברא אותי, מקור הכל וכו') לכאורה תהיה אותה קפיצה לכך שעובדה אחרת (חסד זה נפלא) תחייב אותי (לסיכום – הקפיצה מעובדה לחיוב).
אך נראה שלא הבנת כך, רציתי להבין מדוע.
בתקווה להבנה.

כי אין חוק מחייב אם אין בבסיסו מחוקק סמכותי. זה שקיים חוק (מניין הוא בא?) לא מחייב אותי. בפרט אם מדובר בתפיסה מטריאליסטית אז בכלל אין מה לדבר על חיובים. אוסף אטומים לא מחויב בכלום.

אני מבין אך בסופו של דבר גם המחוקק הסמכותי צריך להחליט עליו ולהגיד טוב, מבחינתי אלוקים הוא המחוקק הסמכותי. ישנו אדם שיכול להגיד מבחינתי האמת היא המחוקק הסמכותי ואולי מבחינתו פרה היא מחוקק סמכותי – מה גורם לך להניח זאת דווקא על אלוקים? קבלת עמ"י וכו'?
תודה.

קבלת עם ישראל לא קשורה למוסר. המחויבות למוסר אינה חוזה, שלא כמו ההלכה.
אתה צריך להחליט מי מבחינתך הוא גורם סמכותי שיכול לתת תוקף למוסר. אם אתה נותן תוקף, אז בהכרח יש גורם סמכותי. הגורם הזה הוא אלוהים. זה אלוהים פילוסופי, לאו דווקא נותן התורה. אתה יכול כמובן להחליט שאין מוסר, אבל אם לדעתך יש, אז יש אלוהים. אם לדעתך פרה היא מקור סמכותי לבריאות. בורא העולם הוא הסמכות המתבקשת לדעתי.