עוד שאלה על השגחה פרטית…

תודה על שענית.
לגבי 2,למה זה לא מעניין אותך?
לגבי 4,לא ענית למה אתה עונה אלא ציינת את העובדה שאתה אכן עושה זאת…
עוד נקודה,לא ראיתי דרך קלה למצוא את התשובות באתר כיוון שאין ראשי פרקים מפורטים/אופציית חיפוש.

לגבי 2, למה שכן יעניין אותי? מה שאני חושב זה מה שאני חושב. תיוגים לא ישנו זאת. חפש כאן טור "האם אני אפיקורס".
לגבי 4, הסברתי את מדיניותי. אם אינך מבין אז לשיטתך אין זה נכון לענות. גם לא הבהרת למה שלא אענה. אז כשאראה שאלה אוכל לנסות לענות.
יש דרך קלה מאד. יש חיפוש גוגל באתר, ראה בדף הראשי משמאל למעלה.

לגבי 2, ראה טורים 63 ו-74. חסכתי לך חיפוש.

התיוג משנה כי הוא עוזר להבין גם אם הדעה שלך היא קוהרנטית כי לפי מה שהבנתי אתה מאמין באמיתותה של תושבע"פ ואם אתה מוגדר על פי הקריטריונים שלה ככופר/אפיקורוס יהיו סתירות והבנות שאצטרך ליישב ואולי אשאל על זה.
לא ביקשתי לדעת מהי המדיניות שלך אלא למה זו המדיניות שלך ואין לי שיטה או דעה בנושא (אם זה הובן בטעות מהודעתי).
בכל מקרה,אעיין במה שהפנית אליו,תודה על ההסבר הטכני על האתר.

שלום,רציתי להקדים שאם הסגנון שלי בוטה,אני מתנצל,אני מנסה לשאול עניינית (ומקווה שמצליח) וכפי שכתבת,אתה לא נעלב מענייניות.
לגבי טור 74:
1. אתה טוען שניתן תיאורטית לבטל את התפילה בצורה פרטית או חלקים ממנה כיוון שיש בהם השקפה על מעורבות ה' בעולם ואתה חולק ע"כ.
הסיבה שנתת היא שמכיוון שללא כוונה אין תפילה,מדובר על מחלוקת על עובדות שמשליכה על הנהגה מעשית ולכן יש לגיטימציה לבטל אותה כך.
(ה'שולחן ערוך',פוסק שאין צריך לחזור על הברכות במקרה שלא הצליח לכוון- "מפני שאין אנו מכוונים כל כך בתפילה". (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן צח סעיף ב)
בתלמוד הירושלמי מסופר על כמה אמוראים שאמרו על עצמם כי גם להם יש קושי לכוון בתפילה. (ירושלמי, ברכות פרק ב הלכה ד),האם ישנה הוראה/הנהגה לביטול התפילה בגלל חוסר כוונה?
גם אם תחלק ותאמר שחוסר הכוונה שלך נובע מסיבה שונה,זהו חידוש ולא ניתן על ידי כל פלפול למדני להתיר הלכות שלא על פי כללי ההוראה והפסיקה (לדוג' בי"ד גדול בחכמה ומניין).
2. כתבת "אני מוכן לשתות יין מכל יהודי שרואה את התורה כמחייבת הלכתית",האם אתה פוסק על דעת עצמך? הרי טענת קודם שניתן לחלוק רק עובדתית אבל לא לשנות הלכות/מנהגים.
3. שאלה כללית יותר,האם אתה תופס את הנהגת ומידות ה' כתפיסת הקונצנזוס הרבני לאורך ההיסטוריה?
אם לא,כיצד ניתן להסביר את העובדה שה' מניח לנו לטעות כל כך ומצד שני מצווה לא תסור"?
האם אין לדעתך סייעתא דשמיא לחז"ל בפסיקה והגות תיאולוגית (אני מדבר על טעויות מהותיות)?
אם לא,לשם מה לתת תורת אמת ואז להניח לטעות?
בנוסף,מה ערכה של תושב"כ לפי זה? הרי ללא תושבע"פ אין ישום והבנה של תושב"כ?

שום דבר כאן לא בוטה. הכל מצוין.

1. אין קשר בין שני המישורים הללו. כשאני לא מאמין בתוכן המילים זה לא כמו לא להתכוון. כשאני לא מתכוון יש כוונה מכללא. אם אני אומר את המילים כנראה שהתכוונתי אליהם (כמו סתמא לשמה). אבל אם איני מאמין במילים הללו אין שום משמעות לאמירתן.
אין כאן שום חידוש. זו סברא פשוטה ולא פלפול. על סברות חלשות הרבה יותר נוצרו חידושים מופלגים בהלכה. אגב, גם יש לה מקור ביומא כשמדובר על האל הגדול הגיבור והנורא שהקב"ה חותמו אמת ושונא שמכזבים בו ומכוח זה ביטלו חלקים בתפילת העמידה. אגב, הגר"ח על הרמב"ם כותב שיש עוד כוונה בתפילה מעבר לכל המצוות, והיא כוונת המילות. גם זה יוצא מאותה סברה.
ולבסוף, לא ביטלתי כאן שום דבר ולכן אין צורך בבי"ד גדו לבחכמה ומניין. אני פשוט לא יכול לקיים את התקנה הזאת. גם את הקרבת הקרבנות לא ביטלנו. אנחנו פשוט לא יכולים לקיים זאת.

2. אני נוהג לפסוק על דעת עצמי. בהחלט. אני גם חושב שכך ראוי לכל אחד (שהוא בר הכי) לעשות. זה לא שינוי של הלכות ולא של מנהגים אלא פירוש להלכות הקיימות.

3. כבר כתבתי לך שלא. אם כי כמובן יש דעות שונות בין החכמים, וחלקם כן סברו כך (וחללק עוד יותר גדול סברו זאת בלי לומר זאת בפירוש). לכן השאלה על הקב"ה קשה לפי כולם. יתר על כן, כל אלו שנוהגים לתת פירוש תיאולוגי להיסטוריה (השואה הייתה בגלל הציונות או בגלל ההתנגדות אליה), תהיתי בספר השני בטרילוגיה כיצד הקב"ה נכשל בצורה כה קשה בהעברת המסר.
לשיטתי הקב"ה לא מעורב, ולכן לא הוא גרם לכשל ולא אמור לפתור אותו. הוא גם לא מנע את השואה, שבעיניי זו שאלה קשה יותר.
הסברתי לא פעם שיש ערך באוטונומיה, והקב"ה מצפה מאיתנו לנהוג לפי הבנתנו, גם אם היא שגויה. זה כנראה לא פחות חשוב לו מאשר האמת. וגם לעניין זה יש מקורות קדומים ממני.

1. אם יש לך דוגמא לחידוש מופלג יותר מביטול התפילה,שנובע מהוראת יחיד,אשמח שתתן לי.
בנוגע לזה שאתה אומר שלא ביטלת אלא אתה פשוט לא יכול לקיים זאת ומשווה לקרבנות,ההשוואה לא מובנת לי,הסיבה שאין קרבנות היא בגלל חוסר יכולת מעשית-אין בית מקדש,לעומ"ז אתה יכול מעשית להתפלל,פשוט אתה טוען שזה לא נחשב תפילה מאחר ואין כוונה,אך למרות זאת לא מצאתי היתר לא להתפלל בגלל חוסר כוונה (ולא משנה מאיזה סיבה).
(*הגר"ח מבריסק אומר שיש שני דיני כוונה בתפילה:

[א] שעומד בתפילה לפני הקב"ה [יחשוב כאילו "שכינה כנגדו"]. [ב] כוונת פירוש המילים [להבין מה שאומר].
לפי זה,הגדרת הכוונה מעט שונה,בכל אופן,גם אם אתה חולק על הגדרת הכוונה והדבר מביא לידי פסיקה שמשנה דבר כה מהותי,אם תרצה לשנות את תקנת כנה"ג,למה שלא תצטרך בי"ד גדול בחכמה ומניין (כנ"ל,אשמח לדוג' מקבילה על ביטול משמעותי כ"כ,על סמך חידוש/סברא,בצורה פרטית ע"י רב).
2. האם הסמיכו אותך לרבנות?
מכיוון שהדבר משמעותי כ"כ, אמורים להתנהל בזהירות,האם התייעצת ודנת עם רבנים גדולים ע"כ?
בנוסף,הפירוש שלך משנה את ההלכות והמנהגים וגם שונה מכוונת המחבר.
3. אם לה' חשובה האוטונומיה גם על חשבון מחיקת האמת במהותה,בשביל מה לתת תורה?
הרי אין לנו שום גישה לאמת במתכונת הזו?
(לעניין המקורות הקדומים,זה נכון,הם פשוט לא טוענים את זה בצורה רדיקלית כל כך ובכך הם נותנים מקום גם לאמת (ועליהם לא ניתן לשאול את מה ששאלתי עליך)).

רק בנוגע ל1,ביטול חלקי התפילה שם היה נקודתי וגם נערך במתכונת של דיון בין חכמים ולא הוראת יחיד בלי התחשבות בדעת השאר.

כאמור, זו לא בוטות אבל בהחלט כן סתם עקשנות ובלבולי מוח. אז אעצור כאן.