על הלגיטימציה של הסרבנות

הם לא מוכנים להתנדב לימי אימונים מעבר למילואים החוקיים.
לא חושב שבלל יש בעיה בלהפסיק להתנדב למדינה כשהיא הולכת לפירוק והרס.

אבל לפי זה אף פעם לא ניתן לשפוט סרבן לשיטתו, כי תמיד נצטרך לצאת מנקודת הנחה שלשיטתו המניע לסירוב הוא כדי למנוע דיקטטורה. בימינו אפשר לקשור כל דבר כמעט לדיקטטורה או למדרון חלקלק שיוביל אליה.

זו עצמה טענת מדרון חלקלק. בוודאי שאפשר לשפוט. השופט צריך להתרשם מכנות הניתוח של הנאשם ולהכריע לפי זה בדינו. טיעונים מונפצים על פניהם לא יתקבלו. מעבר לזה, לפעמים מסרבים ונשפטים. זה מה שנקרא סירוב מצפוני. ועדיין במצבים מסוימים לגיטימי לסרב ולקבל עונש.

החוק בישראל מאפשר לקרוא לאזרח למקסימום 82 ימי מילואים כל 3 שנים (ממוצע של 27 ימים בשנה).
טייסים עושים 60-80 ימי מילואים בשנה

תחבר את שני הנתונים ויצא שטייס שעשה 60 ימי מילואים ב-2021 ועוד 60 ימי מילואים ב-2022 לא צריך להגיע למילואים כל שנת 2023 אפילו לפי החוק המחמיר ביותר.

כל טייס שמגיע למילואים חייב לחתום על טופס התנדבות אחרת אי אפשר לזמן אותו.

הטייסים אומרים שהם יכולים להפסיק לחתום על התנדבות ולהסתפק ב-27 ימי מילואים בשנה.
נושא נוסף זהו גיל הפטור ממילואים כאשר טייסים ממשיכים לטוס כמה שנים אחרי שחצו את גיל הפרישה.
איך למען ה' אפשר לקרוא לטייס קרב בן 50 שעשה 120 ימי מילואים בשנתיים הקודמות משתמט????

כאן אני חייב לא להסכים.
ראשית, היו כל מיני סרבנים וסרבנויות. גם מאלו שאינם מתנדבים.
מעבר לזה, טיס שהולך לקורס טייס יודע שיידרשו ממנו הרבה ימי מילואים, מעבר למה שנדרש מחייל רגיל. הוא חייב לעשות רענונים אחת לשבוע וזה כבר חמישים ימי מילואים, עוד לפני המשימות הצבאיות עצמן. זהו חלק מהעסקה של קורס טייס (שבו משקיעים בך המון כסף וגם נותנים לך הכשרה מועילה ומהנה). זה גם חלק מהמבנה של צה"ל, וחיל האוויר מניח שהוא יכול להסתמך על ה'התנדבות' הזאת. לכן ישנה כאן מה שמשפטנים מכנים "הסתמכות". אם אתה מבטיח לתת לי מתנה ואני בניתי על זה ובסוף לא קיימת את הבטחתך, יש לי בסיס לטעון טענות נגדך. למרות שלא היית חייב לתת לי, אחרי שהבטחת הסתמכתי על זה. זו בדיוק משמעותה של החתימה על טופס התנדבות. זה מראה שלא מדובר כאן על התנדבות. מי שקיבל קורס טייס, גרם לנו לבנות עליו, וכעת הוא לא "מתנדב", עושה מעשה מאד בעייתי.
לגבי הביטוי "משתמטים", זה כבר ענין של טעם וטקט, אבל בנושא המהותי מה שכתבת ממש אינו מדויק.
אלא שגם אם יש כאן מעשה בעייתי, יש מקום לדון האם יש הצדקה לעשות אותו בנסיבות קיצוניות. כאן בהחלט יש צדדים לכאן ולכאן, וזה מה שכתבתי למעלה. אבל אתה הערת על עצם הבעייתיות של המעשה, וכאן הצגת תמונה ממש לא מדויקת.

כל מקרי ה'סרבנות' שדווחו היו 'סירוב' להתנדב מעבר למסגרת המקסימום בחוק(נע בין 52-82 ימים כל 3השנים לפי התפקיד והדרגה)

היו טייסים ואנשי יחידות מיוחדות שגם אצלם יש מספר אסטרונומי של ימי מילואים.

יש חוזה מפורש שכל טייס חייב לחתום עליו ככה שאין טעם לדון בחוזה תיאורטי שאנחנו ממציאים.

טייס שהולך לקורס טייס חייב לחתום קבע של 8 שנים כך שבסך הכל ישרת 11 שנים.
אחרי שסיים את מחויבותו לקבע הוא יכול לעשות מה שרוצה כולל לעבור תפקיד בצבא.

אם חיל האוויר רוצה מחוייבות נוספת של 60-80 ימי מילואים הוא צריך להכניס את זה לחוזה ולא להוסיף תנאים שנים אחרי קורס הטייס.

אגב, אצל אנשי היחידות המיוחדות אין הכשרה יקרה במיוחד ועדיין אנשים שלא שירתו יום מילואים אחד בחיים קראו להם משתמטים כשהם הודיעו שיפסיקו לחתום התנדבות.

אתמול ראיתי ראיון עם גפני שטוען שהטייסים צריכים לקחת דוגמא מהחרדים שאף פעם לא הציבו דרישות (פוליטיות ) כדי להתגייס…

הריני מגלה דעתי שזו שאלה לא למטרת התרסה והריני מקשר עצמי לטייסים האמיתיים שבדורנו רוכבי שמים קדושים אשר בשחק סלה:
אני מניח שהטייסים (וגם אני) חושבים שהם כלי מכריע במלחמה, ואני מניח שהם (וגם אני) חושבים שלא תהיה דמוקרטיה במקרה וננוצח במלחמה בעקבות החסרון שלהם.
מעשית, על אף שיש חשש מאובדן הדמוקרטיה ועקרונית הסרבנות מוצדקת, בהינתן אפשרות בחירה בין דיקטטורת ביביזם לדיקטטורת איסלאמיזם לא עדיפה הראשונה? באמת יכול להיות שברגע האמת הם היו מסרבים או שאולי זה רק "תחזיקו אותי"?
///////////////////והאם יש הבדל עקרוני בין מחאת הטייסים לבין "מחאת רופאים צבאיים" אם הייתה שהיו אומרים אנחנו לא מוכנים לשרת כדי למנוע דיקטטורה?

שאלה פשטנית מדי. לא נכון שהם סירבו להשתתף במלחמה. לא נכון שגם אם הם היו מסרבים היינו מפסידים. ולכן כל הדיון הזה מופרך.
לא הבנתי את השאלה לגבי הבדל בין סרבנויות.