על המאמר בין אופטימיזם לפסימיזם
הרב תקף את צייטלין על זה שנאחז בדעה שאין לה שום ביסוס שהפרכת כוחה של התבונה אינה מוכיחה אמונה
נראה לי שכוונתו של צייטלין ורבים כמוהו היא שאחר שאין ההכרה השכלית נכונה ואי אפשר לבסס אותה לוגית הבחירה של האדם באמונתו היא מה רוצה להאמין שהרצון להאמין הוא מספיק בשביל האמונה כמו שאדם רעב אוכל לא בגלל סיבה לוגית אלא בגלל רצונו הפשוט לאכול כך המאמין אינו מאמין אלא בגלל רצונו הפשוט להמאין וכל דבריו של צייטליו ושיריו אינם אלא להראות עד כמה רצון זה עמוק אצל האדם ולכן יש המאמינים אף בדברים הסותרים לוגית כיון שאמונתם באה מכוח הרצון שהוא סיבה מספקת והגיונית לאמונה אשמח לשמוע את דעת הרב בעניין
אתה חוזר על מה שכתבתי. שלושת הטורים (494-496) נכתבו כדי לומר מה דעתי על זה. מי שמאמץ אמונה כי הוא רווצה, אינו מאמין אלא רוצה להאמין. הוא אתאיסט בתחפושת. זה הכל.
אגב, כדאי להעלות שאלה כזאת כטוקבק לטורים עצמם.
אמונה היא הכרה ההוכחה הלוגית היא נותנת לה תוקף אך גם ללא הוכחה מכל מקום הכרה יש כאן שאין הבדל בין הכרה שיש לה תיקוף לוגי לבין הכרה שאין לה תיקוף לוגי כל ההבדל הוא רק בתוקף אך לא בגוף ההכרה וההוכחה הלוגית היא רק אחת ממגוון של סיבות שיש לאדם לבחור את הכרותיו על פיהם שיש גם את סיבת הרצון ולמה הרב קורא לו אתאיסט הרי שניהם בהכרתם מאמינים רק כל אחד מסיבותיו הוא
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer