על זמניות התורה

לא מציק קצת שחלק גדול מהמצוות והלך הרוח של התורה היה רלוונטי בעיקר או רק בעת העתיקה? נראה כאילו התורה ניתנה במיוחד לאבות אבותינו אי אז. ואם אכן זה העניין, התורה ניתנה במיוחד להם, האם זה לא קצת מוריד מהרלוונטיות הכללית שלה לגבינו? למה שאלוהים שרואה מעבר לזמן ייתן תורה מקומית.
התוקף של הפליטה הרלוונטית כיום הוא לא מה שמציק לי. מציק לי יותר שרובה של התורה (כמדומני) עוסק בפרקטיקות שחלפו מזמן, בחברה וערכי מוסר פרה היסטוריים, סיפורי מעשיות מקומיים וציווים חד פעמיים. ומה זה אומר על מי שכתבה.
כמובן שניתן להסיט את השאלה בקלות בטיעוני אד הוק לרוב, אבל ביושר, זה מציק.
דעתך?
תודה רבה!