פירושים של חכמים לתורה

הפרשנות לא תמיד צריכה להבין את תכלית של המצווה. להיפך, להלכה לא דורשים טעמא דקרא ובכל זאת עוסקים בפרשנות. בישיבות עושים הבחנה בין גדר לטעם. חשוב על פרשנויות שניתנות למצוות בקדשים וטומאה, שם אין לנו אינטואיציות בכלל (גם אם היה מותר לנו להשתמש בהן). בכל זאת אנחנו מפרשים שם את הדברים. בכל אופן, התורה מורה לנו לציית לחכמים בלי תלות בשאלה האם הם קולעים למטרת המצווה או לא. כנראה גם הציות מתקן משהו בעולם. בכל אופן, במקום שבו הגעת למסקנה ברורה שהם טעו ואתה יודע מהי האמת, שם יש אולי מקום להתלבט (זוהי הסוגיא בריש הוריות על טועה במצווה  לשמוע לדברי חכמים). אני לא חושב שיש באמת מצבים כאלה, בטח לא הרבה. לגבי עין תחת עין, חפש כאן באתר ותמצא תשובה.