פסיכולוגיה לשני
מפורפ הרעיון שלך על הדתי שמפרשן את חברו שיצא בשאלה כמשהו פסיכולוגי, ואילו החילוני המפרשן את ידיו שחזר בתשובה כמשהוא פסיכולוגי. שני אלו אינם מנמקים את השינוי מתוך תודעה פילוסופית.
רצתי לשאול אותך: אני מסכים עם התיאור, ועל המסר שצריך לבחון לגופו של עניין וכו'. אבל ספציפית לגבי ההתיאור הנ"ל, לכאורה זה די מתבקש. כלומר, מאחר שאני חושב שיש אלוקים בגלל נימוקים שכליים, ומאחר שדברתי עם ריבוי אנשים והעמדתי את הטיעונים לביקורת וטעם שמעתי טיעון מנצח, הנה ממילא דחוק לי לומר שידידי חזר בשאלה בגלל השכל, שכן אני יודע שאני צודק שכלית. על כרך נותר טעם אחר. בהחלט ייתכן שאני טועה, אבלב מצב הענייינים הנתון, שאין לי סיבה לדעת שאיני טועה, אזי קשה לי לקבל שמצד השכל ניתן להגיע למסקנות הפוכות מהענדה הנוכחית שלי.
האלטרניבה היא להגיד שידידי הוא פילוסוף גרוע מאוד. אבל כנראה שההנחה היא שנימוקים פסיכולוגיים עדיפים על ראש עקום. ובפרט שלרוב האדם מכיר את חבירו ויודע שפילוסוף גרוע הוא לא.
מה דעתך?