צורך בציווי דתי כאשר הוא קיים כבר במערכת מוסרית

זו אינה שאלה של צורך אלא של אמת. האמת היא שיש בזה גם איסור דתי ולא רק איסור מוסרי. במילים אחרות, מי שרוצח עושה שני נזקים: נזק רוחני-דתי ונזק מוסרי. האיסור ההלכתי הוא בגלל הנזק הרוחני-דתי והאיסור המוסרי הוא בגלל הנזק המוסרי. כעין זה איסורי נשך ותרבית. הגמרא עצמה בר"פ איזהו נשך אומרת שאלו שני לאווין, כלומר שבכל הלוואה בריבית יש איסור נשך (לנשוך את הלווה) וגם איסור תרבית (לרבות את ממון המלווה שלא כדין). הם תמיד באים ביחד (אם כי האחרונים דנו במקרים שבהם אולי יהיה אחד בלי השני). אז מה טעם יש כאן שני איסורים? מפני שבהלוואה בריבית באמת קורים שני הדברים: הלווה ננשך וממונו של המלווה מתרבה שלא כדין.