קביעת סמכות על ידי המוסד הסמכותי, ומידות הדרש
שלום הרב, מה נשמע?
אני כעת בשלבי הסיום של כתיבת מאמר המבסס את סמכותה של התושב"ע. המאמר מבוסס בין היתר על טיעונים שכתבת באתר שלך (בדיונים הארוכים בינינו משנה שעברה).
1) כתבת לי באחת הפעמים שכל גוף סמכותי קובע לעצמו את סמכויותיו, ולכן סביר שגם הסנהדרין תקבע לעצמה את סמכויותיה.
האם הרב יוכל להסביר איפה קורה דבר כזה שגוף קובע את סמכותו? מה הצידוק ה'פילוסופי' לכך? אולי להפנות לחומרים שמסבירים את ההצדקה לכך?
2) לגבי מידות הדרש והעיסוק הרב שלך בהן. האם הרב הגיע להתקדמות במחקר זה, כך שלדעתו הוצאת ההלכות על פי מידות אלו היא הגיונית ומתקבלת על הדעת? או שהמחקר מצא שבהינתן אותם כללים, יש הגיון בהסתעפויות הכללים (סוגי גזירה שווה וכדומה), אך לאותם כללים עצמם אין הצדקה?
לצערי זמני לא עומד לרשותי להתעמק בספרי 'מידה טובה', ולספרי "לוגיקה תלמודית" אין לי גישה.
האם הרב סובר שההנחה שנותן התורה טמן בתוך טקסט שנראה ספרותי וגמיש לחלוטין, כזה דיוק עד כדי שמידות כאלה ואחרות יכולות באמת להגיע להלכות שאליהן הוא רצה לכוון אותנו? על מה מתבססת הנחה זו?
בברכה,
שלום רב.
1. הכנסת קובעת את סמכויותיה. ביהמ"ש העליון קובע במידה מסוימת את סמכויותיו. בעצם כל גוף שנמצא בקצה הפירמידה קובע את סמכויותיו והצידוק הפילוסופי הוא שאין מישהו אחר שיעשה זאת. אפילו אם תאמר שהאזרחים קובעים את סמכויות הכנסת, אז האזרחים הם המוסד שקובע את סמכויותיו.
2. התקדמנו בהחלט, ומתקבל רושם שהבסיס היה הגיוני ואח"כ התפתח לכללים פורמליים יותר שהתרחקו מהמקור. כך דרכה של כל מערכת נורמות.
לא צריך דיוק רב. מדובר בסוג של שפה ולא מערכת אקסיומטית (במובן המתמטי). אבל קשה להאריך בזה כאן.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer