קושיה על האמונה

מה הכוונה לבחור להאמין בו, הרי אתה בדר"כ משווה אמונה לידיעה, ובדר"כ אומר שבשאלות עובדתיות לא שייך ציווי או סמכות. כמו שאי אפשר לבחור להאמין שכדור הארץ שטוח, כך אי אפשר לבחור להאמין שהקב"ה קיים או לא קיים.

כוונתי להגיע למסקנה משיקול דעת. כבר השוויתי שיקול דעת לבחירה (כמדומני בטור 35 – מהי אינטליגנציה? על חופש הרצון ושיקול דעת).

נראה לי שתשובתך בעיקר מחדדת את הקושיה. בבחירה בין טוב לרע העיקרון מובן, הקב"ה רוצה שנבחר בטוב אבל הוא נתן לנו אפשרות בחירה שבאמת תלויה ברובה בנו.
לעומת זאת באמונה, ה"הטייה" שאתה מדבר עליה איננה תלויה בנו אלא בנסיבות חיים, חינוך, פגמים בחשיבה שלנו וכו'. כלומר המציאות היא כזו שגם אם אני עושה את מה שמוטל עליי באופן מלא (לעשות כמיטב יכולתי לחפש את האמת) יש סיכוי גדול שלא אגיע לרצונו של הקב"ה.
האם לא מצופה שהקב"ה יברא את העולם כך שאם אני עושה את המוטל עליי אגיע לרצונו, לפחות ברוב המקרים?

וערכים לא תלויים בנסיבות חיים? איני רואה הבדל. הבחירה תמיד פועלת בתוך נסיבות נתונות שמשפיעות על התוצאה. הוא הדין לשיקול הדעת בשאלות פילוסופיות.

"לדעתי הטיעונים לטובת קיומו טובים מאד, ומי שלא משתכנע זה מפני שהוא מוטה"..
כנראה שבשאיפה ל100% מהמקרים של אנשים ששמעו את הטיעונים האלה ולא גדלו בחינוך דתי לא השתכנעו,האם זה לא מראה שכנראה דווקא מי שגדל בחינוך דתי הוא המוטה?

מה כבודו מציע?

אני חושב שעל זה גם הרב יחתום "מציע לכולם להתייחס באופן ביקורתי מאד לדבריו של מיכי ולא להתרשם מהטון והביטחון שהוא מנסה לשדר"

יויו, ממש לא. כבר הסברתי זאת כאן לא פעם. הרוב לא קובע מאומה ביחס לאמת או שקר. יש בהחלט לא מעט שכן משתכנעים. רבים לא מקשיבים ברצינות כי הם מוטים.
בה במידה יכולת לומר שהחילוניות שגויה כי מי שלא נולד חילוני לא משתכנע ממנה. זהו סוג טיעון שאין טעם לעסוק בו. אפשר לדון על טיעוני בעד ונגד אבל לא בשאלה למה אלה או אחרים משתכנעים או לא.

לא התכוונתי בתגובתי הקודמת לבחירת הערכים שאני מאמין בהם, אלא לבחירה בין טוב לרע במצב שאני יודע מה ראוי לעשות. נניח שאני צריך לעזור להורים במשהו אבל זה ממש לא נוח לי כרגע, אני חושב שיהיה קונצנזוס שהמעשה הראוי הוא לכבד את ההורים ובכל זאת יש לי בחירה אם לעשות את זה. התכוונתי שבסיטואציה כזו ברור לי מה ההיגיון מצד הקב"ה: הוא רוצה שאעשה את המעשה הנכון אבל שאבחר בעצמי לעשות אותו.
אולם בסיטואציה של אמונה, ואין הכי נמי, גם בבחירת ערכים במצבי ספק, נראה שגם אם אני עושה את מה שמוטל עליי בהרבה מאד מקרים אגיע רחוק ממה שהקב"ה רוצה שאעשה, וזה בפני עצמו תמוה, לא?

אני מבין מה ההבדל בין שיקול דעת לבחירה, וזה נושא הטור שהפניתי אליו. ועדיין הלוגיקה דומה: הקב"ה כנראה מעוניין באימוץ האמונה מתוך שיקול דעת ולא באמונה כפויה. להגיע לאמונה ולא סתם להאמין.
אגב, גם ביחס לערכים יש חילוקי דעות ולא תמיד ברור לכולם מה נכון ומה לא. כלומר גם שם יש שיקול דעת ולא רק בחירה.