קושיות על פתרון הרב לדילמת חולשת הרצון

יש לי כמה קושיות על הפיתרון לבעיית חולשת הרצון.

אם הבנתי נכון הפתרון של הרב הוא שהבוחר פשוט בחר לא לבחור ומאז שהוא לא בוחר הוא נזרם על ידי הנפש הבהמית שלפעמים גורמת לו לעשות רע.

קודם כל זה עדיין לא עונה, כי כשאני קבעתי שאני עושה מעשה מוסריערכי ומתגבר על התאוות שלי גם החלטתי שכשיהיו לי 3 אפשרויות, לבחור במוסרי, לבחור בתאווה, או לא לבחור; בחרתי מראש שאבחר לבחור ועוד שאבחר במוסרי כך שההוספה של הבחירה לבחור רק מסיגה את הדילמה צעד אחד אחורה.

ועוד, שרואים במציאות שגם אדם שבחר תמיד לבחור ותמיד לבחור במוסריערכי על התאוות עדיין יכול במודעות מלאה במזיד שהוא נגד הערכים שקבע שהם הנכונים לעשות, לבחור בסוף בתאווה לחטוא (לא אני, פשוט ככה חבר שלי סיפר לי, בעצם עדיף שפעם הבאה הוא יכתוב בעצמו ויאמר שזה החבר שלו).

ובאופן עקרוני אם התשובה הייתה נכונה זה הופך את הבחירה למשהו קצת סיבתי, אם כשבחרתי שתמיד אבחר איני יכול לחטוא, איך מסבירים את הקושי וההתגברות על הרצונות, הרי אם בחרתי, זה מה שאעשה, זה נשמע קצת סיבתי.

איני יודע איך באמת עונים על הדילמה אבל נראה לי שללכת צעד אחורה לא פותר אלא התשובה צריכה להיות קשורה בעצם המנגנון השלישי המיוחד (שאינו סיבתי ואקראי) הנקרא רצון, שכלול בו קושי והתגברות על רצונות חזקים, דחיית סיפוקים ועוד… (כמובן שזאת לא על עצם הפרדוקס.)

ועוד שגם המושג תשובה (שהרב מחזיק ממנו הרבה, על ההשתלמות ותיקון העולם) נהיה מוזר לפי פתרון זה.