קרבן פסח במקדש

יש לציין שלשיטת הנודע ביהודה שהמצוי בדרך רחוקה (מהמודיעין ולחוץ) אינו מצווה לקרב עצמו, ופטור מהקרבן, כל השאלה לא קיימת כי לא מדובר במאות אלפי איש ואפילו לא בעשרות אלפי איש, וגם לא באלפי חבורות מנויים.

עולי הרגלים נמצאים בירושלים.

מבחינה היסטורית די ברור שקהילת רומא לא הייתה עולה לרגל שלוש פעמים בשנה, מסע שאורך כמה חודשים לכל כיוון וכרוך בסיכון לא מבוטל. גם לא סביר שכל הזכרים בקהילת בבל היו משקיעים כמה חודשים שלמים בכל שנה לעלייה לרגל (למרות שחיכו להם עם תפילת הגשם) וגם לא קהילת אלכסנדריה הקרובה יותר. גם בתוך ארץ ישראל, מסע של כמה ימים לכל כיוון מדן ועד באר שבע שלוש פעמים בשנה לא סביר שהתקיים באופן גורף ומקיף.
כנראה בקרבן פסח נחשבו לדרך רחוקה ואין חובה לקרב עצמו, ובעלייה לרגל ממרחק מסוים נחשבו בכלל "הענוג הרבה שאינו יכול לעלות ברגליו" שפטור (או כשיטת הראשונים שהדר בחו"ל פטור) או שפטרו עצמם בגלל סכנות הליסטים בדרכים. ומי שהיה מגיע באופן קבוע וסדיר אלה בני המקומות הסמוכים ומיעוט חסידים.

ראשית, הייתי מצפה שאחת התשובות כאן תהיה שבכלל לא בטוח שזה מה שהאמת היה.

שנית, אני שותף לרצון להבין את המשנה והגמרא. אבל תמיד קשה לי מדוע אתם מניחים לכתחילה שתוכלו להבין את הקדמונים ממכם? מדוע אתם מתייחסים אליהם כשווים אליכם?
גודל האדם וגבורתו שאתם מכירים היום שונה לגמרי ממה שהיה בזמן התנ"ך המשנה והגמרא. הכהנים היו חזקים יותר וזריזים מאד ואכן יכלו לבצע את המשימה. האם זה היה קשה או קל? גם לא נוכל לדעת.