רב ששת סימא עצמו
שלום הרב
רבינו גרשום בסוף מנחות כותב שרב ששת עיוור את עצמו. באותה תקופה זה ממש היה ספק פיקוח נפש. איך רב ששת יכל לעבור על איסור דאורייתא?
לא הבנתי מדוע באותו זמן זה היה פיקו"נ. לא יודע למה הוא עשה זאת, אם בכלל. כנראה היה לו שיקול כלשהו שהצדיק זאת.
כעת הסתכלתי וראיתי שהוא אומר שרצו לנהוג כמו רב שלא היה מגביה עיניו מהארץ, ולכן "נעשו" סגי נהורין, ולא כתוב שעיוור את עצמו.
רבינו גרשום כותב שעיוור את עצמו. בוודאי שזה פיקוח נפש הרב. לא היה רפואה מודרנית. אני מדבר לפי ההסבר של רבינו גרשום.
אני לא ראיתי את זה שם. להיפך, ראיתי בדבריו בסוף המסכת שם שנעשו סגי נהורין.
אבל גם בלי רפואה מודרנית איני רואה מדוע יש כאן בהכרח פיקו"נ.
הנה הציטוט:
א"ל רב לרב שימי. שימי את. אתה הוא זה שימי. לפי שלא היה רואהו משום דהוי ביה ברב מילי דחסידות שלא היה מגביה עיניו מן הארץ ולפניו היה מביט מרוב ענוה וזו אחת היתה ממדותיו. ורצו לנהוג במדה זו רב יוסף ורב ששת תלמידיו ונעשו סגי נהורין:
הבנתי. ככה הביאו בויקיפדיה על הערך רבינו גרשום. מחילה. תודה הרב
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer