רוח המשפט – ואהבת לרעך כמוך

היי הרב.

בספר רוח המשפט אתה מדבר על דעת הרמב"ם והסתעפות של דברי חכמים מדברי תורה במנגנון סינתטי.

אתה מביא שם את דברי הרמב"ם על כך שניחום אבלים, ביקור חולים וכו' זה מצווה דרבנן כשבסוף הוא מוסיף שכל זה נכלל במצווה דאורייתא של "ואהבת לרעך כמוך". איך בדיוק זה עובד לשיטתך? אתה כותב שהציווי מהתורה הוא "לאהוב את החבר בלב – רגשית" ואילו הציווי של חכמים זה יותר מעשי.

ממה שאני זוכר אתה תמיד כותב על זה שמצוות ובכללי בהלכה אין דבר כזה לצוות על רגש, אלא רק על אהבה אפלטונית שהיא בעצם אהבה שכלית. בעצם מה שיוצא מהבנה כזאת זה שכל מה שהרמב"ם אומר שנכלל במצוות "ואהבת" זה נכלל בו ממש שכן מה משמעות אהבה אפלטונית אם לא המעשים האלה? זה לא סתם רגש בעלמא. הייתי אומר שפה זה לא הסתעפות אלא ממש נביעה ("מימוש")