שאלה ברמב"ם

האם הרמב"ם רואה בלימוד הגמ' רק אמצעי להגיע לחקר ההלכה, ולא כדבר בפניי עצמו. ואילו לימוד של מעשה מרכבה= החוקים ואיך שהם מתנהגים. כמשהו בעל ערך גבוה יותר כי זה כאילו נשמת אפם של הדברים?

נראה שזו תפיסתו

אגב הרמב"ם רק מצטט את דברי חכמים:
וְאַף עַל פִּי שֶׁדְּבָרִים אֵלּוּ דָּבָר קָטָן קָרְאוּ אוֹתָן חֲכָמִים שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ חֲכָמִים דָּבָר גָּדוֹל מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה וְדָבָר קָטָן הֲוָיוֹת דְּאַבַּיֵּי וְרָבָא.

ממש לא רק מצטט. הוא מפרש פיזיקה ומטפיזיקה.

אני מתכוון שהם קוראים למעשה מרכבה דבר גדול ולסוגיות הגמ' דבר קטן. בלי קשר הוא כנראה גם סובר כך בגללם או שלא לא יודע.