שבויות

ואם משנשאת באו עדים וכו':
אמר אבוה דשמואל לא נשאת נשאת ממש אלא וכיון שהתירוה לינשא אע"פ שלא נשאת והא לא תצא קתני לא תצא מהתירה הראשון ת"ר אמרה זנשביתי וטהורה אני ויש לי עדים שטהורה אני אין אומרים נמתין עד שיבאו עדים אלא מתירין אותה מיד התירוה לינשא ואחר כך באו עדים ואמרו לא ידענו הרי זו לא תצא חואם באו עדי טומאה אפי' יש לה כמה בנים תצא

הני שבוייתא דאתיין לנהרדעא אותיב אבוה דשמואל נטורי בהדייהו א"ל שמואל ועד האידנא מאן נטרינהו א"ל אילו בנתך הווין מי הוית מזלזל בהו כולי האי הואי (קהלת י, ה) כשגגה שיוצא מלפני השליט ואישתביין בנתיה דמר שמואל ואסקינהו לארעא דישראל אוקמן לשבויינהו מאבראי ועיילי לבי מדרשא דר' חנינא הא אמרה נשביתי וטהורה אני והא אמרה נשביתי וטהורה אני שרינהו סוף עול אתו שבויינהו אמר רבי חנינא טבנן דמוריין אינון איגלאי מילתא דבנתיה דמר שמואל הווין.

ריטבא
מי הוה מזלזל' בהו:    קשה לן דהא ודאי שפיר קאמר שמואל ואמאי איענשי וי"ל דאבוה דשמואל שרינהו מקמי דחזא שביינו והוה לי' נשביתי וטהורה אני וכ"ת חזי שבויינהו נמי שרינהו בטעמא דאמר כיון שהתירה להנשא ואמר דלישרינהו מכאן ולהבא ושמואל לא ידע דשרינהו אבוה מקמי הכי א"נ דידע לה ולא סבירא לי' כוותי' משום הכי אמרינן עד האידנא מאן נטרינהו כיון דאיכא עידי שבוי' הרי הן בחזקת טומאה ומשום דאמר לי' באאי לישנא אי קפיד אבוה ואמר לי' אלו בנתך הוי וכו':

שלום הרב  מיכי,
אשמח אם תעזור לי להבין את הריטב"א על הסוגיא הנ"ל . הגמרא מתחילה בסיפור הני שבוייתא. הריטב"א מקשה מדוע נענש שמואל? הרי שאלתו הייתה במקומה. אם אני מבין נכון הוא שואל את אביו מה מטרת השמירה הרי הן נחשבות טמאות כיוון שהן שבויות. ועל כך אביו נוזף בו
הוא מעלה מספר אפשרויות להסביר מה היה המקרה .
1. אביו של שמואל התיר אותן להנשא  לפני שראה את השובים ולכן שם עליהם שמירה מכאן ולהבא . 
2. התיר אותן להנשא גם לאחר שראה את השובים . 
שמואל לא ידע שהתיר אותן ולכן שאל את אביו מה מטרת השמירה . 
3. ידע אך חלק על אביו. 
יוצא שלפי ההסבר של הריטבא דעת אביו של שמואל ניתן להתיר שבויות כל זמן שלא העידו שהן נשבו אף אם השובים נמצאים או שעדיין הדיין לא ראה אותם. 

במידה ואכן ההסבר שלי נכון האם המשפט של הגמרא שגגה שיצאה מן השליט מתייחסת לכך שבנותיו של שמואל נשבו ונקלעו לאותה סיטואציה ובנותיו אומרות לשובים תמתינו בחוץ והן אומרות לרבי חנינא נשביתי וטהורה.אני לאחר מכן השובים נכנסים אך הן טהורות מכיוון שכבר התירום להנשא וזה בדיוק הפסיקה של אביו של שמואל בניגוד לדעת בנו. והמסר של הסיפור זה חוסר רגישותו של שמואל להקל במקרים אלו וכתוצאה מכך נשבו בנותיו ונצלו בזכות הפסיקה של הסב בניגוד לפסיקה של הבן? האם הסבר זה ראוי/ נכון ? בתודה ובהערכה