שוב לגבי הראיה האונטולוגית

לאחרונה אני חושב על הטיעןן רבות אז מקווה שאני לא מטריד. רק רציתי לשאול האם הגיוני לומר על מישהו שהוא מכחיש קיום של משהו שלא קיים. זאת אומרת, שאנו אומרים על אדם שמכחיש אלוהים שלא קיים אנו בעצם טוענים שהוא מכחיש קיום (כי את זה הוא מכחיש בעצם) של אלוהים שלא קיים. כשהמושג 'לא קיים' נכלל כבר במילה 'מכחיש' וזה סוג של כפילות מוזרה ונשמע כמשחק מילים גרידא.

לא הבנתי את השאלה. גם אם בפועל X לא קיים, בוויכוח אם X קיים או לא, מי שמכחיש את הקיום מכחיש את הקיום שלו. אבל למה זה מעניין? זו סתם סמנטיקה ריקה.

אנו אימצנו את התפיסה כי כולם מסכימים לגבי ההגדרה האלוהית אלא שחולקים על עצם קיומו. האם האתאיסט לא יכול לחזור בו מהנחה זאת? מכיוון שההגדרה מוליכה אותו לסתירה הוא יכול לטעון שהוא באמת לא מסכים להגדרה ואלוהים מבחינתו הוא דבר שאפשר לעלות גדול ממנו על הדעת (אלוהים שקיים). ולמה שהטענה תסתור את הכחשתו במקום לסתור את עצם ההסכמה שלו להגדרה. הוא לא ראה כך את פני הדברים בהתחלה אך בדיעבד יצא לו שהוא חולק גם על ההגדרה.

הסברתי זאת במחברת. אי אפשר לחלוק על הגדרה מפני שהגדרה לא טוענת מאומה. אני מציב הגדרה, ומתוכה מוכיח את התממשותה.
לכל היותר הוא יכול לחלוק על כך שניתן להעלות על הדעת דבר שאין להעלות על הדעת גדול ממנו.

אם כבר ענית לי אתה יכול להסביר לי מדוע לא נכון לומר שהוא מכחיש את האלוהים שהאדם המאמין מבין והוא אינו מכחיש את האלוהים שהוא מבין. שהרי הוא מבין שהוא לא קיים ואת זה הוא לא מכחיש אלא את האלוהים הקיים שהשני מבין.

לא עניתי על זה ולא בכדי. גם לא אענה. אין לי זמן לשחק משחקי מילים חסרי שחר.

אני טוען שהמשחק מילים הוא בטיעון האונטולוגי. מה זה להכחיש דבר לא קיים, זה לא משחק מילים? אבל לא אכלה את זמנך לריק (?) תודה בכל אופן