תגובה למאמר שכתבת בסוגיית ד\' שומרים ב\

לכאורה יש ציור נוסף: שומר על החפץ עם להשתמש, לא משלם שכר, וכן מקבל שכר.
כלומר שואל שנוטל שכר שמירה, או שומר שכר שמותר לו להשתמש. מה הדין בזה?
אמנם סביר שבפועל דינו כשואל (אם כי אולי אין בו פטור בעליו עימו?), אבל לכאורה מבחינת הציורים זה ציור נוסף. (אם כוונת הגמרא שחלוקת הציורים הנ"ל היא ממצה אז אולי אפשר להסיק ששואל שמקבל תרתי גם היתר שימוש וגם שכר נשאר שואל לכל ענייניו).

מקבל שכר על השימוש בחפץ? לא הבנתי. אם הוא מקבל שכר על השמירה הוא שומר שכר, ואם הוא יכול גם להשתמש קו"ח שהוא שומר שכר.

מקבל שכר על שהוא שומר. הוא מוכן לשמור תמורת היתר שימוש פלוס שכר, נראה לי תרחיש די מציאותי. מצד הדין ברור שהוא חייב באונסין כשואל אבל אולי הוא חמור יותר ואין בו פטור בעליו עימו? אבל מ"מ עדיין יש להסביר מצד הציורים מדוע זה לא ציור חמישי. בציורים שהציע דוד המונחים שכר/בחינם מתחלפים במשמעם בין מקבל שכר למשלם שכר, ולכן יש מקום לציור חמישי.

כי זה שואל. זה שהוא מקבל עוד כסף לא משנה כלום. אמנם אם יהיה הבדל לגבי בעליו עמו אולי יש לראות בזה ציור נוסף. כנראה שבאמת אין הבדל.

אני מבין. אבל עדיין, אם יש צד שזה יהיה דין אחר משואל, אז זה כן ציור חמישי, כך שגם אם למעשה הדין כשואל אז לפי השערת הציורים יש כאן חמישה שומרים ודיניהם שלושה.

העניין בצבץ כאן בין השורות אבל מתוך חוסר ידיעתי בדברים פשוטים אני שואל במפורש ואין הביישן וכו'.
לכאורה כל שואל הוא שומר שכר רגיל, שכן הוא מתחייב בשמירה ומקבל תמורה עבור זה. בשומר שכר התמורה היא תשלום, ובשואל התמורה היא היתר שימוש. וכן כל שואל הוא שוכר שכן הוא משלם בשמירתו ורשאי להשתמש. שוכר משלם שכר ומשלם שמירה ומקבל היתר שימוש, ושואל משלם שמירה ומקבל היתר שימוש.
כלומר שומר שכר ושוכר ושואל הם היינו הך, שכן יש כאן הנאה לשומר והנאה לבעל החפץ שמקבל שמירה ואחריות על החפץ שלו. ובוודאי בעל החפץ נהנה כשהוא מקבל פתאום ביטוח נגד גניבות ואבידות ואולי אונסים.

האם הקריטריון הוא כוונת הצדדים. שאם המטרה היא השימוש (והבעלים נוח לו שהחפץ בכלל ישאר בידו) אז הוא שואל וחובת השמירה מסתעפת ואם המטרה היא השמירה והיתר השימוש הוא שכר (הבעלים מחפש איפה להשאיר את החפץ) אז הוא שומר שכר. ואם ירצו אחרת יש בידם להתנות מה שירצו.
ולהמחשה אם אני מפקיד כד אצל פלוני ובשכר שמירתו אני נותן לו להשתמש בחבית שיש בידי, אז הוא שומר שכר על הכד ופטור באונסין. ועל החבית הוא מן הסתם שוכר שכן הוא משתמש בחבית ומעלה לי בשכרו שמירה על הכד ואם כן גם על החבית הוא פטור מאונסין. אבל אם אני מפקיד כד אצל הפלוני ובשכר שמירתו אני נותן לו להשתמש בכד עצמו (או: אני נותן לו להשתמש בכד והוא מקבל עליו שמירה) אז פתאום צומח כאן חיוב אונסין על הכד זה לכאורה דבר פלא.

אכן. דומני שככתבתי זאת שם. זה כמו בקניין כסף, איך אתה קובע מהי הסחורה ומהו הכסף (שהרי שוו"כ ככסף)? לפי כוונת הצדדים. הסחורה שבה מעוניינים היא הסחורה והתמורה (כלומר מה שניתן לא כי רוצים דווקא אותו אלא כשווי) הוא הכסף. גם בשואל מול שומר שכר זה הבדל דומה: בשואל המטרה היא השימוש והוא נעשה בחינם, וחובת השמירה היא רק פועל יוצא ולכן אין לראות בה תשלום. בשומר שכר המטרה היא השמירה והשכר ניתן כנגד זה.

בכסף ושווה כסף זה הולך לפי כוונת הצדדים בעיסקא המסוימת?

ברור.
ראה סדרת טוריי על מהו כסף.

תודה