חדש באתר: עוזר בינה מלאכותית המבוסס על כתביו ושיעוריו של הרב מיכאל אברהם

תורה ומוסר

שו"ת › קטגוריה: מוסר › תורה ומוסר
‫יוסי שאל לפני יום 1 (15/10/2026 08:47)

שלום רב

אתה סובר שהתורה תכליתה דתית ולא תכלית מוסרית.

איך אתה מתייחס לפסוקים רבים שמנוסחים לכיוון המוסרי

אני לא מדבר על המצוות המוסריות כגון לא תרצח לא תנאף וכדומה. אלא על הצהרות כמו

שאברהם אבינו נבחר . "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה׳ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט

ועוד הטעם להרבה מצוות של אהבת צדק, עזרה לחלשים. כל אלו מוסריים בעליל. למה להניח שיש סיבה ותכלית אחרת?


לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם

Subscribe to get the latest posts sent to your email.

השאר תגובה

1 Answers
מיכי צוות ענה לפני 21 שעות (15/10/2026 14:28)

הטענה שלי אינה שהתורה או הקב"ה אדישים למוסר, אלא שרצון ה' מורכב משתי קטגוריות שונות ובלתי תלויות: ערכי מוסר וערכים דתיים. ההלכה במובנה הצר והמחייב מיועדת להשיג מטרות דתיות (קדושה, תיקון רוחני וקבלת עול מלכות שמיים), בעוד שהמוסר הוא ערך אוניברסלי שחל על כל בני האדם מכוח המצפון והאינטואיציה הטבעית שהטביע בנו בורא העולם.

כדי להבין כיצד הצהרות מוסריות ופסוקים כמו "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו… לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" משתלבים בתמונה זו, יש לעמוד על מספר נקודות יסוד:

1. המוסר הוא חלק מרצון ה', אך אינו זקוק לתורה כדי להיקבע

הציפייה לנהוג ביושר, בצדק ובחמלה ("ועשית הישר והטוב") היא חלק בלתי נפרד ממה שהקב"ה דורש מאיתנו כבני אדם וכיהודים. עם זאת, המוסר עצמו אינו נובע מהתורה ואינו נלמד ממנה. התורה עצמה מניחה שהמוסר מוכר לנו בלעדיה: הקב"ה בא בתביעה מוסרית חמורה אל קין על רצח הבל עוד בטרם ניתנה התורה או ציווי מפורש על כך, ואברהם אבינו נבחר בדיוק מפני שזיהה והנהיג אורח חיים של צדקה ומשפט מתוך הכרתו ומצפונו. התורה אינה מפרטת מהם בדיוק "הישר והטוב" משום שהיא סומכת על המצפון האנושי שכבר קיים בנו.

2. הוספת קומה דתית על גבי הקומה המוסרית

כאשר התורה מצווה על מצוות שתוכנן מוסרי (כגון לא תרצח, לא תגנוב, מתנות עניים או עזרה לחלשים), היא אינה באה ללמדנו שהמעשים הללו הם מוסריים — את זאת אנו כבר יודעים מעצמנו. מטרת הציווי היא להוסיף קומה דתית, איסור הלכתי ועונש בידי שמיים/בית דין על גבי החובה המוסרית הטבעית. הציווי הופך את המעשה המוסרי גם לחלק מהמערכת ההלכתית-דתית.

3. פנייה למוטיבציה האנושית

התורה מרבה להשתמש בנימוקים מוסריים וברגשות חמלה (כמו בנימוקי משכון, עבד וגר) גם מפני שכותב התורה פונה אל נימי הרגש והמוטיבציה של האדם. ביחס ליעדים דתיים מופשטים (כמו קדושת הכהונה או טומאה וטהרה), אין לאדם אינטואיציה פנימית או הנעה רגשית טבעית. הנימוקים המוסריים והתוצאתיים משמשים תמריץ והסברה כדי להניע אותנו לפעול, אך אין פירוש הדבר שזהו כל עומקה של המערכת ההלכתית. מעבר לזה, העובדה שנשיג מטרות מוסריות לא אומרת שזה היעד היחיד של המצווה או המצוות בכלל.

ברקע טענותיי יש הנמקה בלי קשר לפסוקים מדוע לא ייתכן שההלכה מכוונת למוסר. פירטתי זאת בטור 541 – הלכה ומוסר: התמונה התיאורטית. לכן פרשנות כזו אואחרת לפסוק, בטח אם היא ממש לא הכרחית, לא יכולה לשנות זאת. מה עוד שבפסוקים תוכל למצוא גם את "עין תחת עין" וגם את בן סורר. לכן לדעתי קשה ללמוד משהו ברור מהפסוקים.


לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם

Subscribe to get the latest posts sent to your email.

השאר תגובה

Back to top button
הירשם לעדכונים על תגובות חדשות בדף זה