תכלה רגל מן השוק

איפה יש פה ביטול הטעם? חז"ל לא דיברו על חצי שעה אלא על גדר משתנה לפי המציאות לא?

במיוחד לאור שיטת הרמב"ם והשו"ע, שהשיעור אינו קבוע אלא משתנה לפי "כמה חסר עד שתכלה רגל מן השוק". בכל אופן הצד השני של טענה כזו, היא לומר שמי שמדליק בתוך ביתו אין לו שיעור זמן, וכ"כ מהר"ש אוסטרייך, אך למעשה הרוב מקבלים שיש קביע השל חצי שעה.

הם כן דיברו על זמן, לפחות לאור כמות השמן שיש לשים בנר מעיקרא (כא ע"ב: "לשיעורה"). אבל גם אם לא היו מדברים, ברור שכשהם דרשו עד שתכלה רגל, הם לקחו בחשבון את מה שזה אומר בזמנם. לכן כל דבריי בעינם.

ואת זה צריך לחשבן כל פעם שמדברים על שינויים בהלכה: יש את ההסתכלות הצרה של ההגדרה שנאמרה וכיצד מיישמים אותה היום (ולכן היה צריך לחייב עד שתכלה רגל מן השוק שלנו), ויש את ההסתכלות הרחבה יותר שמחשבנת את כל המכלול וצורת החיים בזמנם (ושלכן אין לחדש חיוב הדלקה מעבר לזמן שנהגו בזמנם).
דון מינה ואוקי באתרא לשאר שינויים בהלכה.