תסכולים

שלום הרב
בתפקיד הקודם שלי בתור מכ טירונים חשתי הרבה תסכול. מהחיילים שעושים בעיות, מהעבודה הרצופה, מהדרישות מהמפקדים שמעליי, מחוסר הערכה, מחוסר בהצלחה ניכרת ןעוד. על אף שע"פ "מידת האמת" ידעתי שהתפקיד שלי חשוב, לא הצלחתי להתעסק בעיקר ועדיין הייתי מתוסכל וניסיתי למנוע את זה על אף שלפעמים זה יכול היה לפגוע בהכשרת החיילים (עצלות לדוגמא). לעומתי, אני רואה לדוגמא מפקד שמשרת איתי כרגע בפלוגה (כיום אני סמל) שכנראה החיילים שלו קשים יותר משהיו לי, ואיני חושב שהוא מרגיש שהוא מפקד מאוד טוב. אבל עדיין הוא חוזר עם חיוך לסגל כאילו לא קרה כלום, ושמחת החיים שלו לא נפגעת מזה יותר מדי. 
ב"ה סיימתי את התפקוד ועברתי הלאה לתפקיד שהוא יותר נוח ופחות מתסכל. 
מה שמדאיג אותי הוא שאני חושב שהאתגרים בצבא מהווים אב טיפוס לכל אתגר בחיים. תמיד יהיו מצבים שלא יהיו "כיפים" בלשון המעטה, תמיד יהיו אנשים אחרים שלא נוח להתעסק איתם, עבודה סיזיפית שלא תמיד רוצים לעשות. 
שאלתי היא איך אני נמנע מתחושת תסכול כזו בהמשך? כי כפי שציינתי כרגע הכל בסדר, אך ב"ה אלו הם תנאיי חיי כרגע, אבל ברור לי שבעתיד לא תמיד יהיה ככה, ולא ארצה לחוות תסכול שכזה כל פעם. איך אני "לוקח דברים יותר בקלות"? מצליח לראות את הטוב גם בדברים שפחות נוחים? 
 
תודה רבה 
שנה טובה