תשובה עוקרת את החטא למפרע?

לפי הרמב"ם במורה נבוכים כותב שתשובה פועלת למפרע ועוקרת את החטא כאילו לא נעשה. הקושי ברור כיצד חרטה בהווה תבטל מעשה שכבר התרחש בעבר?

יתכן לומר כי חידוש התשובה אינו שהתשובה עוקרת את החטא אלא הוא חידוש בגדרו של החטא שהחטא נשלם רק בתנאי שהחוטא עומד במריו ואינו שב מהחטא

חז"ל אמרו בינוניים תלויים ועומדים בראש השנה וישנו קושי להבין מדוע הבינוני אינו נידון לפי מעשיו אם עוונותיו מרובים או זכויותיו ולנאמר יובנו הדברים, הדין בראש השנה אינו נפסק לגבי הבינוני משום שמעשי העבר עצמם טרם קיבלו הגדרה סופית אם ישוב בעשרת ימי תשובה יתברר למפרע שמעשיו לא היו חטאים גמורים; אם יעמוד במריו (כמו הרשע) הושלם החטא למפרע.

וזהו אולי טעם שהאומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה כיון שהחוטא משתמש בתשובה כחלק מתכנון העבירה, ובכך מקבע את המעשה מלכתחילה כמרי מחושב ומוחלט. כיוון שקיבע את החטא מעיקרו כסופי ולא כמעידה הפתוחה לבירור אין בידו לעשות תשובה.

מה דעת הרב על הגישה הזו?