ערעור על הכשל הנטורליסטי
שלום וברכה. הפילוסופית פליפה פוט מציגה עמדה נטורליסטית, וטוענת שאין כשל נטורליסטי. טענתה פחות או יותר היא שאם אנחנו מדברים עם מושגים אתיים "רזים" כמו טוב ורע, אז אכן המשמעות שלהם לא מחוברת למושגים מהעולם הטבעי. אך מושגים אתיים אחרים, "עבים" יותר, מחוברים שבאופן הכרחי למשמעות דסקרפטיבית מהטבע. היא מביאה דוגמה:
הקדמה: התנהגות זו היא מעליבה (עובדה טבעית)
מסקנה: התנהגות זו גסה (מושג אתי לא טבעי שלטענתה מחובר באופן הכרחי לעלבון).
מכאן היא טוענת שאפשר לגזור מסקנות אתיות מעובדות. הערעור הראשוני שעלה לי הוא ש"גס" אינו מושג אתי, שכן הוא לא משמש אותנו להנחיה, אלא ניטרלי בנוגע למה צריך לעשות. ועל כן הוא סוג של מושג עובדתי גם כן. אבל אז נתקלתי בפשיטת רגל של התחום המוסרי, שכן בצורה כזאת הוא כולל רק טוב ורע (או ראוי ולא ראוי) וכל שאר המושגים האתיים לכאורה הופכים לאתיים באמת רק כשאני מגדיר אותם בעזרת טוב ורע (או ראוי ולא ראוי).
אשמח למחשבותייך על הטיעון של פוט, ועל המחשבות שלי כהתנהגות לטיעון שלה.
בתודה מראש, וצום קל ומשמעותי!
לא מבין את הטענה שלה. אם גס הוא שיפוט אז זה לא נובע מהעובדה. ואם זה רק תיאור אז חזרנו לכשל הנטורליסטי. אלו סתם משחקי מילים.
היא טוענת שהמושג "גס" מחובר באופן הכרחי לעלבון, וההכרח הזה מאפשר לנו לגזור מעלבון מסקנה אתית, שזה גס. המושג גס הוא מושג אתי שמתוכו, באופו אנליטי, אנחנו מבינים שאין לנהוג באופן הזה. מכאן שראיתי עלבון, וגזרתי לוגית שאין להתנהג בצורה כזו (כי זה גס), כלומר גזרתי משפט אתי מעובדה טבעית, בלי להניח עוד הנחה נורמטיבית. ולכן יש עובדה שממנה אני גוזר משפט אתי, ואין כשל נטורליסטי. כל זה לדעתה כמובן. מקווה שעכשיו יותר ברור. אז השאלה שהיא עומדת בעינה: איך תתנגד לטיעון הזה?
מה שכתבת כעת זהה למהשכתבת קודם ולא משנה כלום. דבריי בעינם. אם היא מתכוונת לטעון לטובת עובדות אתיות (ראליזם אתי) אז אני מסכים כמובן . ראה טור 456. אבל הדוגמאות הללו על העלבון לא מוסיפות כלום על כל עובדה אתית אחרת.
אני הכל זאת אנסה לנסח ולהעביר את עמדתה (ושל פטנם) בצורה קצת שונה:
הם טוענים שבשפה אנו משתמשים בתיאורים של המציאות (הטבעית) וגם בהערכות, כלומר שיפוטים. לדעתם, אי אפשר לעשות הבחנה מלאכותית שכזאת שכן הערכה ותיאור שלובים זה בזה בשפה שלנו עד שאי אפשר להפריד ביניהם. ההבחנה המלאכותית (בין תיאורים של המציאות וההערכות אתיות) היא זו שיוצרת את הכשל הנטורליסטי.
אם הטענה היא שכל מושג אתי מקבל את משמעותו הערכית מכך שבאופן אפריורי אנחנו מבינים שהוא רע, אז באמת הטיעון שלה כושל כי אנחנו מניחים שגס זה רע. אבל היא טוענת שמתוך העלבון, ולא באופן אפריורי, אנחנו מסיקים שקרה פה משהו רע, או במילים שלה, גס. מתוך הסתכלות על הטבע אני מבין שקרה משהו רע, ואני לא צריך הסברים אפריורים כאלה או אחרים, אלא רק תיאור של העובדה בעולמנו הטבעי. במילים אחרות, כפי שריאליסטים נונטורליסטים אומרים שהם מבינים (למשל מתוך התבוננות באידאת הטוב) את המשמעות האתית של גס, כך היא טוענת שהיא מבינה מתוך התנהגות העלבון את המשמעות האתית של גס.
ייתכן שאני חוזר שוב ושוב על אותו דבר, אבל אני נותן להם את הכבוד שמגיע להם, כי זה דיון פורה ופעיל בשיח המטא אתית, ואני מאוד מעריך את דעתך ולכן מנסה להבינה עד הסוף.
שוב בתודה מראש
אני שוב אומר שכל זה אינו אלא תעלול סמנטי שעוקף את הבעיה ולא פותר אותה. אין דרך לקפוץ מהעובדות לשיפוט. נקודה. זה שהמינוח משתמש במושגים שיש להם מטען שיפוטי לא משנה מאומה. זה רק מעביר את הבעיה להחלטה לנסח משהו במינוח הזה. כשאתה מתאר משהו כגס יש בזה מרכיב שיפוטי והשאלה כיצד אתה מסיק את זה מתוך העובדות.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer