הערות על בג”ץ, ליצמן והשבת (טור 102)

בס”ד

בטקס הפרידה מנשיאת בית המשפט העליון היוצאת מרים נאור, הוקרא פסק הדין שבו מאשר בג”ץ בהרכב מורחב של שבעה שופטים את פסק הדין שהתקבל בהרכב מצומצם יותר, ולפיו החלטת עיריית תל אביב לאפשר פתיחת חלק מהמרכולים בשבת היא לגיטימית. בימים האחרונים נושא השבת שב לכותרות עקב המשבר הקואליציוני סביב עבודות הרכבת והתפטרותו של שר הבריאות ליצמן מהממשלה.

רציתי כאן לגעת בכמה היבטים של הנושאים הללו שעלו במחשבתי בזמן האחרון, אף שאין בהכרח קשר ביניהם: התנהלות הממשלה, התנהלותו של בג”ץ, המדיניות החרדית בנושאים אלו וכמובן אופיו והתנהלותו של “השיח הציבורי” (שממליך בימים אלו את לפיד כראש הממשלה המועדף לשעתיים הקרובות ומוריד את ש”ס מתחת לאחוז החסימה לשעה ורבע הקרובות, לשמחת לב העיתונאים והסוקרים).

צורת ההצגה

ראשית, ההצגה כאילו מדובר על דתיים נגד חילוניים יש בה הרבה מן הסילוף. ככל שאני מבין רוב הסוחרים בתל אביב מתנגדים להחלטת העירייה לאפשר פתיחת מרכולים. גם חילוניים היו רוצים יום מנוחה אחד בשבוע (אם כי בין הקונים אני מניח שההתפלגות שונה). ולאידך גיסא, סקרים שפורסמו מראים שמבין אלו שאינם סוחרים – יש לא מעט דתיים שתומכים בפתיחת מרכולים בשבת בתל אביב, לפחות באזורים מסוימים. אם הבנתי נכון את השתלשלות האירועים, דווקא התאחדות הסוחרים והעצמאים הכללית שעתרה נגד שר הפנים, והיא בוודאי אינה גוף דתי, רצתה בצמצום המסחר בשבת ואף בחיסולו. היא בקשה משר הפנים לקבל החלטה ולא נענתה כמובן.

אפשר להוסיף לזה את נושא הכדורגל בשבת. גם כאן התהליך מונע על ידי 306 כדורגלנים שעתרו לשינוי מועד המשחקים. אני מניח שרובם הגדול לא שומרי מצוות, בטח לא קלה כבחמורה. אנשים רוצים חופש וזמן איכות עם המשפחה, ולאו דווקא מסיבות דתיות. אבל בתקשורת ולאינטרסנטים שונים נוח להציג זאת כמלחמה של דתיים נגד חילוניים.

מה החרדים רוצים באמת?

שר הפנים החרדי (דרעי) לא עשה כלום בעניין המרכולים. הוא קיבל איזו החלטה לא מנומקת כדי לצאת ידי חובה וגרר רגליים כשלוש שנים בלי לקיים את דרישת בג”ץ לנמק את החלטתו. שופטי הרוב (ובעצם בזה מסכימים להם גם שופטי המיעוט) בפסק דינם אומרים שהחלטה זו היא כפסילה של חוקי העזר החדשים של תל אביב ללא נימוק ולכן דינה להיבטל. אז למה דרעי לא עשה משהו? הרי הוא ידע היטב שבמו ידיו הוא מבטל את החלטתו שלו. רק היום דווח שדרעי ושאר החרדים (כולל ליצמן מחוץ לממשלה) חתמו על הסדר חדש שנותן היתר ממשלתי למשחקי כדורגל, עבודות ברכבת ופתיחת עסקים מסוימים בשבת (כזכור, אלו היו העילות להתפטרותו).

אז למה באמת הממשלה גוררת רגלים? למה היא לא ישבה על המדוכה וקיבלה החלטה? כנראה מפני שגם החרדים[1] מבינים שצריך לפתוח את המרכולים, וגם להם לא נוח להצטייר ככופים על אחרים. גם הם מבינים שבמצב השורר בתל אביב קשה להצדיק החלטה כזאת (כמו שהם לא ירצו שיכפו עליהם בבני ברק נורמות תל אביביות). מאידך, הם לא יכולים להביע את דעתם זו בגלוי בגלל שיקולים שנוגעים לאלקטורט שלהם (הרי יצלבו אותם בבחדרי חרדים וכיכר השבת), ואולי גם הם עצמם לא מוכנים לאפשר לעצמם ולהכיר בלגיטימיות של שיח כזה (ליבא לפומא לא גליא). לכן הם נקטו במדיניות שב ואל תעשה עדיף.

בעצם שופטי בג”ץ עשו את העבודה עבור דרעי, ליצמן וגפני, והוציאו עבורם את הערמונים מהאש. מה שקרה הוא שגם ייפתחו המרכולים כמו שדרעי באמת רוצה שיקרה רק לא מעז לומר, וגם עכשיו הוא וחבריו הליצמנים והגפנים והיוגבים יכולים לתקוף את בג”ץ בנחת על היותו אנטי דתי ולהתנער מההחלטה ה”נוראה” הזאת. ייתכן שזו היתה התכנית שלהם מראש.

זהו דפוס שחוזר על עצמו. גם במקרים קודמים, ממשלת ישראל והכנסת חשבו שבג”ץ יעשה עבורן את מה שהן עצמן לא העיזו ו/או לא הצליחו לעשות. לאחר מכן הן כמובן מאשימות את בג”ץ שהוא פוגע במשילות. הן לא מושלות ומשאירות לבג”ץ למשול ואז תוקפות אותו על כך. כמה נוח! ממש win-win situation.

“לא הכרעה חילונית או דתית”: מבט על הבג”ץ

כעת ניגע בהחלטת בג”ץ על המרכולים דווקא מהאספקט ההפוך. עם כל זה שהפוליטיקאים הדתיים והחרדים לא באמת רוצים לסגור מרכולים בתל אביב, מתברר שהשופטים הדתיים דווקא כן רוצים בזה (הם לא צריכים להיבחר ולענות לשאלות של עיתונאים, והם גם לא חרדים). מעל הכתבה באתר הארץ שמדווחת על פסק הדין, מתנוססת התת כותרת הבאה:

הנשיאה נאור הקריאה את הפסיקה בטקס פרישתה, ובכך שמה קץ להליכים שארכו עשור: “זו אינה הכרעה חילונית או דתית”. ההכרעה התקבלה בידי הרכב מורחב של שופטי העליון, ברוב של חמישה.

הקביעה שזו אינה הכרעה חילונית או דתית מקבלת משמעות מעניינת במיוחד כשקוראים בהמשך הכתבה את המשפטים הבאים:

נוסף לנאור, תמכו בפסיקה הנשיאה הנכנסת אסתר חיות, השופטים יורם דנציגר, יצחק עמית ודפנה ברק-ארז. השופטים הדתיים, נעם סולברג וניל הנדל, התנגדו בדעת מיעוט.

ולקינוח הרי לכם גם משפטי הסיום בכתבה בדה-מרקר (שעוסקת בהחלטה קודמת להעביר את הדיון להרכב מורחב):

ההחלטה על קיום דיון נוסף בעניין דווקא נתפסה כחיובית אצל חלק מרשתות המזון הפועלות בשבת. לדבריהן, ההחלטה הקודמת של בג”ץ היתה החלטה על בסיס טכני, ולא דנה מהותית בעניין השבת, והיה סביר שהשופט רובינשטיין, שהוא אדם דתי, יקבל החלטות שחותרות לסגירת עסקים בשבת. כעת, כשהנושא ידון בפני הרכב רחב יותר, קיימת סבירות גבוהה שבג”ץ יחליט שלא להפר את הסטטוס קוו, ולא יקבע כי אסור להפעיל עסקים בעיר בשבת ואף להיפך – אולי יאפשר פתיחה כוללת של עסקים ולא רק פתיחה מצומצמת, כפי שמאפשר חוק העזר של העירייה.

המסקנה היא שלדעת מרים נאור זו אמנם לא “הכרעה חילונית או דתית”, אבל משום מה, באופן מפתיע ולא צפוי, כשהדבר הובא בפני אליקים רובינשטיין הוא גילה נטייה בעד סגירת העסקים, ובהחלטה האחרונה בהרכב המורחב תמכו בפתיחת המרכולים חמישה שופטים חילוניים והתנגדו לה שני הדתיים. משום מה כל העולם פרט למרים נאור מבין זאת. טוב, ייתכן שהיא לא העיפרון המחודד ביותר בקלמר, או שמא יש כאן היתממות מה?!

אתם ודאי תסלחו לי אם בכל זאת אעלה תהייה האם בכל זאת אולי מדובר כאן בהכרעה חילונית. או שמא כוונתה של נאור לומר ששופטי הרוב הכריעו באופן מקצועי, לא דתי ולא חילוני, ורק שופטי המיעוט הכריעו באופן דתי. זה בערך כמו שתוכלו לראות במכתבה של אסתר חיות הנשיאה החדשה לנשיאי בתי המשפט שפורסם היום שבו היא מסבירה שהקואליציה בין לשכת עורכי הדין (אפי נוה) לבין שרת המשפטים והנציגים הפוליטיים בוועדה לבחירת שופטים שהוצגה לפני כמה ימים בתוכנית “עובדה” מדאיגה אותה כי היא קואליציה פוליטית. מסתבר שהקואליציות שהיו שם מאז ומעולם בין השופטים לבין עצמם, ובינם לבין לשכת עורכי הדין (בעבר) לא הדאיגה אותה. אלו כולן היו קואליציות ענייניות וטהורות כמובן.

אם אלו תוצאות הדיון המשפטי בבג”ץ לגבי המרכולים בתל אביב, מה לה כי תלין על רצונם של גורמים פוליטיים לקדם את האידיאלוגיה שלהם בביהמ”ש? אם אכן ההחלטות מתקבלות שם לפי תפיסת עולם, המסקנה המתבקשת היא שפוליטיקאים ינסו לקדם את המועמדים שחושבים כמוהם. בשביל זה הם שם, לא? וכי מישהו בחר בפוליטיקאים לוועדה לבחירת שופטים בגלל שהם מומחי משפט? האם הם נבחרו על ידי הציבור כדי למנות שופטים רק על סמך רמתם המקצועית? אז למה לא שמים חברי כנסת כבוחנים לבחינות הבגרות, בחינות הלישכה או כבוחנים באוניברסיטה? וכי שם לא נדרשת רמה מקצועית גבוהה?! ההיתממות הנלוזה הזאת של נשיאי ונשיאות ביהמ”ש העליון היא בזיון לאינטליגנציה.

אני חייב לומר שאחרי שראיתי את תכנית “עובדה” הנ”ל ממש לא הזדעזעתי. החנופה והרדיפה אחרי חברי הועדה אינם חדשים. התככים והאינטריגות היו גם הם שם מאז ומעולם. זה הטבע האנושי. הדברים התנהלו כך מאז ומעולם, אלא שבעבר זה נעשה בתוך הקליקה ולכן הכל היה מצוין. סגרו את העניינים בשקט בלשכותיהם של שופטי העליון. לדעתי דווקא טוב מאד שזה נחשף לעין כל (שזה כנראה מה שבאמת מרגיז את עליונינו). יתר על כן, טוב מאד שכעת יש על המגרש כוחות נוספים ולא רק מהקליקה של שופטי העליון. אם בין כה וכה מדובר בפוליטיקה, חנופה ואינטריגות, אז טוב שתהיה שקיפות ושזה יהיה על השולחן, וטוב שיהיו עוד כוחות במשחק הפוליטי הזה כדי לאזן את ההגמוניה של כנופיית רחביה (Gazza shtrasse) בביהמ”ש. לפחות כעת יהיה קשה להם יותר למכור לנו את עצמם כנישאים ומנותקים משיקולי אידיאולוגיה ואינטרסים. גם עד היום היה ברור לכל בר דעת שזהו מצג שווא גס וחצוף, טוב שכעת זה כבר על השולחן.

התנהלות החרדים

מי שלכאורה יצא טוב מכל המשחק על השבת הוא ליצמן. לפחות צדיק אחד בסדום מוכן לוותר (או שהאדמו”ר שלו מוותר עבורו) על כסאו למען האידיאולוגיה שלו. גם אם אני אישית לא מסכים לאידיאולוגיה שלו בעניין זה ובאחרים, עדיין זה בהחלט צעד ראוי להערכה.

אבל אתמול פורסם הפתרון שהוסכם בממשלה ובקואליציה לסוגיות אלו, והדבר מטיל צל כלשהו על ההחלטה הזאת. הקואליציה הסכימה שליצמן יחזור להיות סגן שר במעמד שר (תהיה חקיקה שתמנע התערבות של בג”ץ בעניין, כפי שקרה בעבר), וההיתרים של השבת, שכאמור הם היו עילת ההתפטרות, ייוותרו בעינם. אגודת ישראל בעצם הסכימה לתת היתר ממשלתי רשמי לחילולי שבת, כל עוד הם עצמם לא חברי הממשלה.

קצת היסטוריה

החוק בישראל מטיל אחריות על כלל חברי הממשלה לכל החלטה שלה. התפיסה היא שחלוקת התיקים ביניהם (מי שר התחבורה ומי שר הביטחון או הפנים) היא רק עניין של חלוקת עבודה פנימית. כל החלטה של כל שר נחשבת כהחלטת ממשלה, ולכן הממשלה כולה אחראית עליה. מסיבה זו המדיניות שנהגה באגודת ישראל היתה שח”כיה לא מכהנים כשרים, שכן הם לא רצו לשאת באחריות לכל החלטות הממשלה, כולל חילולי שבת ושאר החלטות מנוגדות להלכה. שוב, מדיניות שלכאורה בהחלט ראויה להערכה.

בשלב כלשהו החלו ח”כים חרדים לכהן כסגני שרים במעמד שר. זהו פתרון אידיאולוגי מצוין, שכן הוא מאפשר להם לקבל החלטות ועמדות כוח של שרים בלי לשאת באחריות הקולקטיבית המתחייבת מכך. מצב בעייתי לכל הדעות, אבל מאד נוח הן אידיאולוגית והן פרקטית. אתה מקבל רק את הזכויות ללא החובות. נראה קצת פחות ראוי להערכה, לא?

השלב השלישי בסאגה הזאת התרחש בקדנציה האחרונה, אז החליט בג”ץ שמצב כזה לא אפשרי חוקית. ביהמ”ש חייב את הממשלה ואת החרדים לקבל החלטות: או שליצמן יכהן כשר או שימונה שר מעליו. אגודת ישראל קיבלה החלטה מהפכנית שמאפשרת לליצמן לכהן כשר למרות האחריות החוקית הכרוכה בכך.

השלב הרביעי הגיע כעת. השטר עומד לפתחה של אגודת ישראל לפירעון, שכן הממשלה צריכה לקבל החלטה על חילול שבת (ולא רק להעלים עין), והשר ליצמן נושא באחריות לכך יחד עם שאר חבריו השרים. כאמור, ליצמן בחר להתפטר. לכאורה מימוש מעורר כבוד של רעיון האחריות הקולקטיבית של השרים ושל האידיאולוגיה החרדית בדבר כבוד השבת. אלא שהדבר לא כל כך פשוט.

משמעותה של המדיניות הזאת

כשחשבתי על כך שוב עקב האירועים האחרונים, הכבוד שלי למדיניות ולהחלטות הללו פוחת משהו. ראשית, האחריות שמטיל החוק יש לה משמעות חוקית. מבחינה מוסרית, הלכתית ודתית, האחריות היא על מי ששותף בפועל להחלטות ומי שיכול למנוע אותן ולא עשה זאת. מהו הרווח בכהונת סגן שר שאינו נושא באחריות הקולקטיבית שמטיל החוק, אבל בעצם כהונתו משתתף ומסייע לכל ההחלטות הללו (בלעדיו לא היתה קואליציה וממשלה שתקבל אותן)? יתר על כן, כעת כשליצמן התפטר, האם זה משנה משהו? הרי בעצם התפטרותו הוא הציל את הקואליציה בכך שיחזור  להיות סגן שר. יתר על כן, הוא עצמו יזם והיה שותף להחלטה לתת היתרי עבודה ממשלתי רשמי בשבת. אז נכון שמבחינה חוקית פורמלית הוא אינו שר ולכן לא נושא באחריות לכך. אבל מדוע זה משנה מבחינה תורנית אידיאולוגית? זה כמו לחתום על ההיתר עם יד שמאל. אם הוא נתן את ההיתר “בשינוי” הוא פטור?! מהותית זה אפילו לא שינוי, אלא רק עקיפה משפטית. וכי יש אחריות על ממשלה שנותנת היתר לחילול שבת? זו החלטה חוקית למהדרין ולחוק אין שום בעיה איתה. אז מה משמעותה של אחריות על החלטה כזאת? האם הקב”ה פועל לפי חוק יסוד הממשלה?! שאלת האחריות בהחלטות כאלה היא שאלה דתית. ולכן החוק שלא מטיל אחריות על חברי קואליציה שאינם שרים לא ממש משנה לעניין זה. ההרגלים ההלכתיים של הערמות ועקיפות מיושמים כאן בשדה שונה, ולדעתי הם לא רלוונטיים בו.

ומעבר לכל זה, הרי במצב שנוצר כעת הוא אידיאלי מבחינת החרדים. הם נהנים מכל הזכויות של חברות בממשלה בלי החובות ובלי האחריות. לא רק שזה פוגע בתפקוד המשרד שהרי לא בכדי המחוקק הטיל אחריות על בעל הסמכות, אלא שאין כאן שום ויתור שראוי להערכה. להיפך, הדבר דומה למי שמוותר לבנק על המינוס בחשבונו ומצפה לכבוד והערכה. נכון שאולי המכונית והמשכורת של ליצמן יהיו קצת פחות מפוארות, אבל בשביל זה יש את האדמו”ר שיכריח אותו לעשות זאת.

אין להתעלם כמובן מהערך ההצהרתי המסוים שיש למדיניות כזאת. אגודת ישראל מראה לציבור שהיא לא מוכנה להיות שותפה לאחריות על החלטות כאלה, וגם אם אין לזה משמעות אמתית לכאורה יש כאן הצהרה חינוכית משמעותית. אלא שהציבור אמנם מטומטם אבל לא עד כדי כך. דווקא המשחקים הללו מעוררים חוסר אמון בטוהר כוונותיהם. כולם רואים את זה כמשחק של התחמקות מאחריות בלי לוותר על היתרונות של חברות בממשלה ובקואליצמן. אם אגודת ישראל כל כך חשוב לה שלא יהיו חילולי שבת אז למה היא משתתפת בהחלטה לאפשר אותם? בשביל מה בכלל ליצמן התפטר?

משמעות של השינוי: חילול שבת ואחריות על חילול שבת

חילול שבת בשינוי אף פעם לא היה אמצעי משובח במיוחד לקידוש השם. בדרך כלל הוא מעורר דווקא גיחוך ותחושת חוסר רצינות וחוסר מחויבות. אני לא שותף לגיחוך הזה שכן הוא נובע מחוסר הבנה של מהות איסורי שבת (שאינם איסורי תוצאה אלא איסורי מלאכה). אבל בנדון דידן לא מדובר באיסור שבת אלא באחריות על חילולי שבת. האחריות אינה איסור הלכתי פורמלי, ולכן שטות לטפל בו בכלים הלכתיים פורמליים. כאן מה שחשוב הוא התוצאה. אז מה הרווחנו אם השגנו את התוצאה השלילית במו ידינו אלא שעשינו זאת ביד שמאל? וכי נגרע משהו מאחריותו התורנית וההלכתית של ליצמן שחתם על ההיתר לחלל שבת כסגן שר?

אידיאולוגיה ופרקטיקה

עוד הערה אחרונה שעלתה בי לאור (או: לחושך) האירועים האחרונים. נדמה לי שלמרות שבתפיסה הראשונית נראה שיש כאן היצמדות ראויה לשבח לאידיאולוגיה, בתהליכים הללו דווקא מודגם הפרגמטיזם החרדי. בסופו של דבר האידיאולוגיה לא באמת מחייבת אלא כמסגרת כללית. את ההחלטות מקבלים בעיקר משיקולים פרגמטיים. אני משער שאם אגודת ישראל היתה מונהגת על ידי הר המור ורבניה, אף אחד שם לא היה מכהן כסגן שר משיקולים פרגמטיים. יתר על כן, גם אם בג”ץ היה שולל את האפשרות להיות סגן שר, הם היו נלחמים בחירוף נפש ובשום אופן לא נכנסים לכהן כשרים. זוהי קבוצה מאד אידיאולוגית, וכל צעד שלה נבחן דרך התאמה לאידיאולוגיה. הפרגמטיזם, לפחות במצבים שהוא לא מעוגן בקו אידיאולוגי ברור פסול בעיניהם.

עד כמה שקשה לי להביע אהדה או הסכמה לאחד הצדדים כאן (הר המור או החרדים), בעניין הזה אני דווקא רוצה לדבר מעט בשבחי הפרגמטיזם. לכאורה היצמדות לאידיאולוגיה היא ההתנהלות הראויה, ופרגמטיזם הוא פשרנות ראויה לבוז. גם לפעמים ניתן לדגול בהתנהלות פרגמטית, הרי זה רק מפני שהפרגמטיזם בעצמו משקף ערכים. ראוי ונכון לכופף את ערך X בפני ערך Y, אבל לא בפני אינטרסים או כניעה לקשיים. אבל בשנים האחרונות קצת התבגרתי, והתחלתי להבין שיש בפרגמטיזם משהו נכון לכתחילה. אידיאולוגיות זה דבר מסוכן וילדותי. האמונה כאילו האידיאולוגיה היא מדויקת ונכונה בכל מצב ובכל יישום היא ילדותית. לפעמים האידיאולוגיה היא תיאוריה נהדרת, ממש משכנעת ובעלת קסם רב, אבל כמו כל תיאוריה היא לא באמת נכונה לחיים המעשיים. הפרגמטיות נותנת משוב (פידבק) לתיאוריה ולאידיאולוגיה שמתגבשות בבתי מדרש והיכלי שן, ומתקנת אותם. היצמדות יתר לאידיאולוגיה מייצרת עריצות, שנאה, פנאטיות וחוסר מוכנות להקשבה ולחשיבה ביקורתית (לא בכדי הגדרתי כך בטור 19 את תופעת הכיתתיות). בטור 62 עמדתי על כך שחז”ל קבעו שתקנה או גזירה שלא פשטה בכלל הציבור אינה תקפה, וגם שם טענתי שלא מדובר בסתם פשרות עם המציאות אלא בפידבק של השכל הישר לתיאוריות הבית מדרשיות. לכן יש משהו לכתחילאי בפרגמטיזם.

נו, אז ליצמן בעצם צודק. אולי. אבל כמובן שגם לפרגמטיזם יש גבול, ומעבר לו מדובר בציניות. והלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות…

[1] לענייננו החרדים הם אגודת ישראל, ש”ס והבית היהודי (שהוא מפלגה חרדית לכל דבר ועניין).

53 תגובות בנושא “הערות על בג”ץ, ליצמן והשבת (טור 102)

    1. פיל

      הערה:
      המדיניות האגודאית לפיה לא מצטרפים לממשלה אינה חדשה.
      אני מוצא בזה טעם רב. יש לזה משמעות רבה אמנם סמלית בעיקר אבל עדיין חשובה.
      עם כל הבעייתיות המוסרית כביכול, קשה למצוא מדיניות טובה יותר שתבטא את היחס העדין של התנועה הזו למדינה.
      מצד אחד הם לא יכולים להשתתף בשלטון בפועל בגלל שזה נוגד כמה מהערכים החשובים להם, מאידך הם לא מעוניינים בבידול מוחלט ורוצים להשפיע על צביונה הציבורי של המדינה שהם מסכימים לה בדיעבד ובחצי פה.

      האם זה לא מוסרי להשפיע מבלי ליטול אחריות? אולי יש בזה משהו. מצד שני זה גם לא מוסרי לפטור את עצמך מהחובה להשפיע רק בגלל שאסור לך לקחת אחריות. אני לא חושב שהשאלה המוסרית מוכרעת כאן בבירור.

      לאור טענתך במאמרים הקודמים ששאלת הציונות חדלה להיות רלוונטית אני יכול להבין למה אתה לא מוצא טעם בהתנהגות שלהם. לעניות דעתי השאלה עדיין רלוונטית, ולכן אפשר להבין את המדיניות.

      ועניין נוסף: אינני חושב שהנציגים החרדים מתעסקים בשאלה כמה הערכה/בוז ההתנהגות הזו תעורר בציבור. המדיניות הזו נועדה בעיקר לצרכי פנים.

  1. דביר

    שני ציטוטים –

    האחד של נאור מתוך פסק הדין:

    “עמדת שר הפנים היא גורפת באופיה, ולפיה יש לאסור על פתיחת כל מרכול באשר הוא – ולמעשה על פתיחת כל בית עסק, למעט צורך חיוני – ללא תלות בנסיבות העיר או ברצון תושביה. על כך ניתן לתמוה: אם הפתרון הוא כה פשוט, מדוע היה צורך בלמעלה משנתיים תמימות להגיע אליו? ארהיב עוז בנפשי ואומר כי שוב נקרא בג”ץ להוציא את הערמונים מהאש. אחרי שיוציא בג”ץ את הערמונים, ניתן יהיה לומר “זה לא אני (השר) – זה בג”ץ”.”

    השני של רובינשטיין מתוך ההחלטה לאשר את הדיון הנוסף:

    “ראויה השבת, שעל מעמדה בעולמה של יהדות אין צורך להכביר מילים, שעניינה יידון וילובן כשכלל העמדות לפני בית המשפט בודאי נוכח השלכות הרוחב, פינה ויתד לאחרים”.

    – –

    עצם העובדה ששופט פורש מקריא פסק דין, במיוחד כשמדובר בסוגיה שנטועה בעולם ערכי, ראויה לגנאי. ההקראה הזו הרי נועדה לאפשר לשופט לפרוש כשהוא משאיר איזו מורשת פכי שעולה מהכרעותיו השיפוטיות. פסקי הדין לא נבחרים כמובן לפי מידת הפלפול וחידוד החשיבה המשפטית. זו ממש עזות מצח גלויה.

    ושאלה שלא לעניין הטור אבל מעניינת – מה במפלגת הבית היהודי עושה אותה לחרדית לדעתך?

    1. מיכי מאת

      הצבעותיה בנושאי דת ומדינה כמעט זהות לאלו של המפלגות החרדיות. הסברתי זאת כאן בעבר, שאמנם בנט ושקד כמובן אינם חרדים. אבל בגלל שהם עמארצים, הם לוקחים כמובן מאליו שהעמדות שמבטאת הקבוצה החרדית (לאומית) שמכנה את עצמה על לא עוול בכפה “רבני הציונות הדתית” הן העמדות הדתיות המחייבות ולכן חשים מחוייבים אליהן מתוקף היותם מנהיגי המפלגה הציונית-דתית.
      ראה הרצאתי כאן: https://www.youtube.com/watch?v=-NjsvXiVtCM&feature=youtu.be

  2. Mg

    עוד הרהור על ההכרעה לפרוש ראיתי אצל הרב שרלו שתמה מדוע מוכן היה שר הבריאות לקבל על עצמו עד עכשיו את האחריות על מערכת הבריאות שמשתילה איברים בעוד שלפי פסיקת רבותיו זהו רצח. גם זה מראה שההכרעה היא פרגמטיזם.

  3. נועם

    שמתי ל שהרב אומר על הבית היהודי שהם מפלגה חרדית לכל דבר. אני חושב שזו הנחה מרחיקת לכת. בטח שבנט ושקד שהם ראשי הסיעה רחוקים בדעותיהם והחלטותיהם מהסיעות החרדיות וגם רוב חברי המפלגה לא קרובים לחרדים.

    1. מיכי מאת

      עכשיו עניתי על כך כאן. זה לא מרחיק לכת אלא תיאור מדויק. זהות של מפלגה נקבעת לפי הצבעותיה ולא לפי זהותם של חבריה. אוסף קופים או פשיסטים או קומוניסטים שיצביע תמיד כמו ליצמן מבחינתי זו מפלגה חרדית.

    2. ישי

      לעשות רדוקציה מהצבעות לזהות זה מאוד שטחי. הצבעות הן סיטואציה מאוד מסוימת שנכנסים בה כל מיני שיקולים. יש גם את השאלה מה מביאים להצבעה, ואת השאלה על מה מפעילים שתדלנות. בנוסף, גם אם מבחינת חוקים של כפייה דתית העמדה העקרונית של הבית היהודי דומה לעמדה של המפלגות החרדיות, יש גם הבדלים אחרים, למשל בשאלה אם רוצים גם לדאוג לאופן שבו שירותים דתיים ניתנים לציבור וכדומה (והכדומה כולל כמובן גם את השאלה אם לרב ראשי ימנו מישהו, שגם אם אתה לא אוהב אותו, ינסה לעשות משהו חיובי, או שימנו חמור או חזיר עם מגבעת שיעזור כשצריך או שהוא קרוב משפחה של). אני חושב שכדאי להתבגר גם בעניין הזה.

  4. פיל

    הערה:
    המדיניות האגודאית לפיה לא מצטרפים לממשלה אינה חדשה.
    אני מוצא בזה טעם רב. יש לזה משמעות רבה אמנם סמלית בעיקר אבל עדיין חשובה.
    עם כל הבעייתיות המוסרית כביכול, קשה למצוא מדיניות טובה יותר שתבטא את היחס העדין של התנועה הזו למדינה.
    מצד אחד הם לא יכולים להשתתף בשלטון בפועל בגלל שזה נוגד כמה מהערכים החשובים להם, מאידך הם לא מעוניינים בבידול מוחלט ורוצים להשפיע על צביונה הציבורי של המדינה שהם מסכימים לה בדיעבד ובחצי פה.

    האם זה לא מוסרי להשפיע מבלי ליטול אחריות? אולי יש בזה משהו. מצד שני זה גם לא מוסרי לפטור את עצמך מהחובה להשפיע רק בגלל שאסור לך לקחת אחריות. אני לא חושב שהשאלה המוסרית מוכרעת כאן בבירור.

    לאור טענתך במאמרים הקודמים ששאלת הציונות חדלה להיות רלוונטית אני יכול להבין למה אתה לא מוצא טעם בהתנהגות שלהם. לעניות דעתי השאלה עדיין רלוונטית, ולכן אפשר להבין את המדיניות.

    ועניין נוסף: אינני חושב שהנציגים החרדים מתעסקים בשאלה כמה הערכה/בוז ההתנהגות הזו תעורר בציבור. המדיניות הזו נועדה בעיקר לצרכי פנים.

  5. סמל מול סמל

    תודה רבינו על המאמר המרתק. אני חושב שהוא קשור בקשר גורדי למאמר הקודם.

    כאשר אנו נדרשים לבסס את המדינה כמדינה יהודית שומרת שבת, יש לפנינו 2 דרכים:

    1. לבסס את הפרהסיא, את סמלי המדינה, את האווירה – כשומרי שבת. לפי שיטה זו, עבודות ממשלתיות במסילת רכבת בתל אביב אסורה, ואילו עבודה ממשלתית במחנה נידח בדימונה מותרת. כמו”כ – חילול שבת ע”י סמל מדינה מדורג לפי תפקידו. אם ראש ממשלה נסע לפגישה מדינית בשבת הוא עלול לערער את הקואליציה, ואילו אם מדובר רק בשר התשתיות והגרביים – אפשר להעלים עין.
    תפיסה זו, למרות שהיא מאפיינת את הציבור הדתי, איננה תפיסה הלכתית. היא הופכת את השבת במדינה ל’סמל’, ל’צביון דתי’.

    2. דרך שנייה היא לקבוע סדר עדיפויות הלכתי, מה מותר ומה אסור מבחינה הלכתית לעשות בשבת. ומכיוון שאי אפשר לנהל מדינה ללא חילול שבת, אי אפשר למשל להשבית את הצבא והמשטרה בשבת, יש צורך לקבל הכרעות קשות, מה מותר ומה אסור, מה חמור ומה קל יותר.

    בתחילת ימי המדינה הונחה הסוגיה על השולחן, אולם הציבור הדתי השתמט מלקבל החלטות כואבות. הוא בחר בדרך הקלה – לדרוש את השבת רק כסמל, מה שהיה מתאים יותר לרפורמים, ולא לחסידי גור.

    אני מצטט ממאמרו המפורסם של ישעיהו ליבוביץ’ בנושא:

    ”בעיית השבת היא בנין-אב לכל גילוייו של המשבר הדתי הממשי, שבפניו עומדת היהדות הדתית במדינת-ישראל… עיקר הסכנה הצפויה לשבת היא בחוסר-ישעה ואזלת-ידה של היהדות הדתית הרשמית ושל נציגותה הציבורית ללחום למענה מלחמה של ממש, מחמת אי-בהירות גמורה על תכנה ומגמתה של מלחמה זו. אין ליהדות הדתית שום מושג ברור על תכנן ומשמעותן המוחשית והריאלית של הלכות-שבת לגבי מדינה וחברה עצמאית של עם-ישראל…

    …היהדות הדתית חייבת למסור דו”ח לעצמה ולהודיע ברורות לכל עם-ישראל, מהי דמות השבת שהיא עומדת להגשימה במדינת-ישראל לכשיהיה כוח-הביצוע בידה…

    הכשלון במאבק למען השבת והסתירות הפנימיות שבהן מסתבכת היהדות הדתית בבעיית השבת, כבר באו לידי גילוי ראשון עם הקמת המדינה, בפרשת הוועדה הציבורית הבלתי-רשמית, שנתמנתה מטעם הרבנות הראשית להכנת הצעת חוקת-שבת שתוגש לאספה המכוננת… אולם הרבנות הראשית החליטה לגנוז את כל החומר הזה ולא להשתמש בו כלל, וכן להשתיק את כל הבעיות שנתעוררו…”

    אני ממליץ לקרוא את מלוא דבריו המחכימים: http://www.leibowitz.co.il/leibarticles.asp?id=3
    והייתי שמח אם הרב יחווה דעתו על המאמר. המאמר משקף את חוסר רצונו ויכולתו של הציבור הדתי להכריע בסוגיות קשות שמציבה בפניו המודרנה.

    שורה תחתונה:

    אם הציבור הדתי היה בוחר בדרך השנייה, שמבקשת לבסס ככל האפשר שבת הלכתית במדינה, כי אז אמנם אפשר ללעוג לליצמן על שהתפטר מתפקיד השר והמשיך לתמוך בממשלה מחללת השבת.

    אבל מכיוון שהציבור הדתי בחר בדרך הראשונה, והפך את השבת לסמל, כי אז השיח הוא בסגנון ה’וועדה לסמלים ולטקסים’. הממשלה מתנהגת בצורה שמסמלת פגיעה בשבת, ליצמן בתגובה מתנהג בצורה שמסמלת התנערות מכך.
    סמל מול סמל.

    אהרן

    1. מיכי מאת

      דיברתי על הסמליות והסברתי מדוע לדעתי גם ערך סמלי כמעט אין כאן.
      לדעתי הכללית ראה כאן: https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%91%D7%98-%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%A3-%D7%A2%D7%9C-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%AA-%D7%94%D7%99%D7%97%D7%99%D7%93-%D7%91%D7%AA%D7%A4%D7%A7%D7%99%D7%93-%D7%A6%D7%99%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%99/

  6. י.ד.

    על החרדים נאמר “גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים”. אם החרדים היו עובדים ומשרתים בצבא הייתה לעמדה שלהם גב אמיתי. עכשיו שהם חיים על חשבון אחרים אין הם מסוגלים לעמוד על הדת.

    1. ולדתיים הלאומיים יש גב (לי"ד)

      ולדתיים הלאומיים הנהנים מיגיע כפיהם ומשרתים בצבא בהידור – יש גב? אדרבה, באים אליהם בטענות על ‘הדתה’ 🙂

      כל עוד הדיון הוא בין דתיים וחרדים לבין השמאל החילוני השולט התקשורת באקדמיה ובמערכת המשפט – יש בעייה.

      רק כאשר יתעוררו המסורתיים שבאמצע ויבינו שצביונה היהודי של המדינה נוגע בעיקר להם (שהרי יהודי דתי ישמור שבת בכל מקרה). הפרהסיא היהודית היא שתקבע את האוירה בה יגדלו ילדיהם, והיא שתקבע אם יהודי מסורתי יוכל למצוא עבודה בלי חילול שבת – אז יבינו שלהם חשובה שמירת השבת במשק.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    2. יש 'רכבת' מאחורי הרכבת :) (לאהרן)

      בס”ד י”א בכסלו ע”ח

      לאהרן – שלום רב,

      עניין הרכבת הוא תירוץ בעלמא שנועד לנעוץ עוד מסמר ביום השבת כיום המנוחה השבועי. וכי מה עשו עד עכשיו כשנזקקו לעבודות תשתית ותיקון כבישים? או שסוגרים את הכביש לכמה ימים או שעובדים בשעות הלילה שהתנועה דלילה מאד.

      ביטול יום השבת כיום מנוחה הוא אינטרס מובהק לבעלי העסקים הגדולים. נוח מאד לבעל מפעל, סופרמרקט או רשת חנויות גדולה שהעסק המניב יעבוד 24/7 ויעשה כסף כסף ועוד כסף. זה שהוא פוגע בבעלי חנויות שרוצים לשבות בשבת, לא מעניין אותו, שיתמוטטו.

      מובן שבעל המפעל הגדול או רשת החנויות והמרכולים לא יקבלו עובד שמתנה תנאים ומפיק לכולי שתא ‘בשה”י פה”י’. כל ענף במשק שנפתח לפעילות בשבת, פירושו: מי שלא פותח בשבת מתקשה לעמוד בתחרות; ומי שלא מוכן לעבוד בשבת יידחה על הסף בראיון העבודה. בזמנו נכנסתי לאתר של ח”כ שלי יחימוביץ, והיא מדברת על רבבות אנשים הנאלצים לעבוד ביום היחיד בשבוע שבו הם יכולים להיות עם משפחתם, משום שאחרת יפוטרו מעבודתם או שלא יתקבלו אליה.

      כל ענף כלכלי שנפתח לעבודה בשבת, מלבד הפגיעה בשומרי השבת שבאותו ענף, מהווה תקדים לענפים אחרים שידרשו אף הם את הזכות לעשות כסף כסף וכסף. אם מרכולים קניונים ותיקוני תשתיות, למה לא משרדי עורכי דין, מהנדסים, יועצי ביטוח והשקעות ורופאי שיניים ושאר ירקות. כולם חשובים וחיוניים לכלכלה הלאומית 🙂 ואיך נשבית את כולם בשל ה’כפייה הדתית’ של קלריקלים מיושנים?

      הדתיים והחרדים ימצאו להם (או שלא) פרנסות חלופיות, ומה שלא יהיה – לא יחללו את השבת. מי שישלמו את מחיר רדיפת הבצע החוברת לשאיפה למחוק את זהותו היהודית של העם היושב בציון, יהיו אותם יהודים מסורתיים שרבים מהם לא מבעלי ההכנסה הגבוהה, כאלה שאין קולם נשמע ב’חלונות הגבוהים’.

      לכן חשוב שלמאבק על דמותה של השבת יגוייסו גם אישי ציבור שאינם נמנים על ה’דתיים’, אך חשובים להם הצביון היהודי של המדינה ומנוחתו של העובד שלא ינוצל כעבד על מזבח רדיפת הבצע הבלתי נלאית.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

  7. אהרון

    לשצ”ל:

    אינני מכיר מספיק את הציבור המסורתי, אבל אני לא בטוח שהוא ניצב עם המפלגות החרדיות בוויכוח הזה.

    עבודות רכבת בשבת והפעלת תח”צ בשבת אינן אמורות להביא למצב שבו יהודי דתי לא מוצא עבודה ללא חילול שבת. כל עוד יום השבת הוא יום המנוחה השבועי, אדם שאינו עובד בו וודאי שיוכל למצוא עבודה. זו סתם הפחדה.

    בחו”ל למשל, יום המנוחה השביעי הוא יום ראשון, ועם זאת יש בו תיקוני רכבות ותח”צ. האם מי שאיננו רוצה לעבוד ביום א’ לא יכול למצוא עבודה?

    אדם מסורתי, חי את המציאות. הוא אמנם שומר שבת, אבל במשפחתו הקרובה יש כאלה שלא. כנראה הוא מבין שמגיע להם תח”צ, ולא כליאה בבית ביום שאינו ‘קדוש’ להם.

    לאדם מסורתי יש בנים בצבא. הוא כנראה מפרגן להם להגיע הביתה לשבת חופשה בצורה סבירה, ולא לבזבז חצי מהחופשה בטרטורים באוטובוסים, בגלל תיקונים ברכבת בימי ו’ וימי א’ (כפי שליצמן הציע להעביר את העבודות לימי ו’ וא’).

    1. אבי

      ככל שיהיו יותר משרות שיש בהן דרישה לעבודה בשבת, בהכרח היצע המשרות לאדם דתי קטן יותר. זו מתמטיקה פשוטה. אותו כנ”ל לאדם שאינו דתי, אבל רוצה את יום המנוחה השבועי באותו יום שמקבלים אותו אשתו וילדיו. אז רוב אותם אנשים אולי ימצאו עבודה, אבל היא בממוצע תהיה טובה פחות.

      וזה, בעיניי, אחד הדברים ש*באמת* אסור שיקרו במדינה יהודית. אבל כנראה שיותר חשוב שלא יהיו נשים עם טלית בכותל.

  8. אילון

    אין שום דבר נכון בפרגמטיזם של ליצמן.החרדים,(בניגוד לרב….), מאמינים (או לפחות מצהירים על כך) שיש שכר ועונש גם היום.אם, לשיטתם, לשתף פעולה עם השלטון החילוני זה אסור בגלל אחריות לחטאים קולקטיביים זה אומר שיש לכך השלכה מציאותית על חייהם – הם ייענשו על כך מהשמיים (לפי מחשבתם).להיות חלק מהקואליציה עם “סגן שר במעמד שר” או לא במעמד שר וכל מיני שטויות מהסוג הזה זה ללכת עם ולהרגיש בלי אבל מהשמיים יענישו אותם בכל מקרה לשיטתם.ואם הם כן נשארים בקואליציה אז זה מראה שאו שאין להם יראת שמיים או שהם לא חושבים שזה חטא ואז הם כבר יכולים גם למנות שרים מטעמם.בכל מקרה הם יוצאים רמאים.זה כל כך אופייני לחרדים להתעסק באיך שהדברים נראים כלפי חוץ ולא במהויות.

    בכל מקרה אין על מה לשבח את ליצמן.נשבח אותו לכשיצאו (או לכה”פ,כשהוא יצא,גם אם לבדו ) מהקואליציה או,לחילופין ,אם ישאר כשר.

  9. אהרון

    לשצ”ל ולאבי.

    אם תשים לב,לא דיברתי על פתיחת חנויות בשבת, אלא על טיפולים ברכבת והפעלת תח”צ.

    פתיחת החנויות היא שאלה נפרדת, כיוון שיש אנשים ידועים הטוענים להפסד מוכח, דהיינו בעלי המכולות שטוענים כי התחרות מכריחה אותם לפתוח בשבת.

    הויכוח והמתח בין החשיבות של יום מנוחה שבועי לכוחות הקפיטליסטיים בשוק החופשי קיים במדינות רבות, ראה: http://izs.org.il/wp-content/uploads/2016/07/%D7%9E%D7%97%D7%A7%D7%A8-%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%95%D7%94-%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%94%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%97%D7%94-%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5-%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%99.pdf

    אבל הטענה כי הטיפולים ברכבת והפעלת התח”צ עשויים לגרום ל’מדרון חלקלק’, עד שכל בעלי המקצועות החופשיים יפתחו ג”כ בשבת, אינה משכנעת. הפעלת תח”צ בשבת לא אמורה לגרום לפתיחת משרדי עו”ד וביטוח בשבת, כפי שזה לא קורה בחו”ל. ההבדל בין התחומים ברור, והחקיקה יכולה גם לקבע אותו.

    1. האם יש חילוק? (לאהרן)

      בס”ד כ”ט בנובמבר 18

      לאהרן – שלום רב,

      בעיני אדם חילוני היוצא מנקודת מבט השוקלת בצורה עניינית את כבוד המסורת היהודית ורווחת העובד והעוסק הקטן, יכול להיות שיש מקום לחילוקים ולהבחנות. למרבה הצער בעיני הטייקונים ובעיני מי שחרתו על דגלם את המאבק בצביונם היהודי של העם והמדינה – אין שום חילוק: כל היתר לעבוד בשבת, יגביר את התיאבון להיתרים נוספים.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      כדוגמה לסוג הראשון, המבחין בין החיוני מבחינת הציבור החילוני לבין המיותר, אביא את דברי ח”כ שלי יחימוביץ, שכתבה בדף הפייסבוק שלה ב-2016):

      “היי כאן שלי. לא אצביע בעד חוק התחבורה הציבורית בשבת של זהבה גלאון וניצן הורוביץ. הוא חוק קיצוני, פוגעני כלפי עובדים, והופך את השבת – יום מנוחה -יום מנוחה עם ערך סוציאלי עצום – ליום חול, על כל המשתמע מכך.

      החוק ממילא לא יעבור, אבל חשובה לי האמירה העקרונית. כבר היום נגזלת המנוחה מ-600 אלף עובדים עניים, שמועסקים בעל כורחם. שבת עם תחבורה מליאה היא שבת רועשת, מזהמת, מנצלת נהגים שיהיו עובדי קבלן, ואף תביא לפתיחת מקומות עבודה נוספים, ותהיה בה פגיעה חברתית עמוקה.

      אני בעד אמנת גביזון-מדן, ובעד תחבורה חלקית ומתונה בשבת – שאטלים לים, לגנים לאומיים, לבתי חולים ועוד הסדרים שפויים מסוג זה” (ושם מובא קישור לאמנת גביזון-מדן).

    2. כוח פוליטי או שפת הלב - איך נקבע שהרכבת לא נווסעת בשבת?

      בס”ד י”ב בכסלו ע”ח

      מהדיון על עבודות תיקון ותשתית בשבת, עולה שפשוט ומוסכם שהרכבת לא פועלת בשבת. מזכרונותיו של הרב ישראל ישראל מאיר לאו (אל תשלח ידך אל הנער, עמ’ 124-126) מתברר שבראשית ימי המדינה לא היה הדבר פשוט כלל ועיקר.

      משרד התחבורה החליט לחדש את שירותי הרכבת שהושבתו במלחמת השחרור והקו הראשון שעמד לפעול היה קו חיפה-נהריה. הואיל ובאיזורים אלה יש תחבורה ציבורית, היה פשוט לקובעי ההחלטות שהרכבת תפעל בשבת, ונקבע לוח זמנים הכולל נסיעות גם בשבת.

      דודו של הרב לאו שליט”א, הרב מרדכי פוגלמן רבה של קרית-מוצקין, שקיבל את לוח הזמנים, הזדעזע על חילול השבת הצפוי. לאחר לילה של נדודי שינה, השכים בבוקר וללא תיאום פגישה מראש נסע למשרדו של שר התחבורה דוד רמז בקריה בתל אביב ושפך לפניו את כאבו וסערת רוחו: “אני רבה של קרית מוצקין, והיא מופיעה פה בלוח הזמנים של הרכבת. אדוני השר, זוהי רכבת ישראל, אבל האם לנער הזה התפללנו? אם השם ‘ישראל’ מתנוסס על הקרון, והקרון הזה בגלגליו רומס את קדושת השבת שעליה מסרנו במשך דורות את נפשנו – האם לשם כך באנו לחון את עפר ארצנו הקדושה? באם זו משאת נפשנו?”

      השר הקשיב מרותק, ומיד הרים טלפון למנכ”ל משרדו והורה לו: “אני מבקש לשנות את לוח הזמנים של רכבות הנוסעים. לא נדבר עכשיו על רכבות המשא; אבל רכבות הנוסעים בקו חיפה-נהריה, לא תסענה בשבת ולא במועדי ישראל. גם בקווי רכבת הנוסעים העתידיים לא תחולל השבת…”

      הרב בכה מהתרגשות. הוא ציפה למענה לאקוני מסוג “שמעתי, אשקול, אתייעץ”, להיענות מיידית לבקשתו – לא ציפה, והודה לשר מקרב לב. השר שליווהו אל המסדרון אמר לרב: כבוד הרב, יום יבוא ועם ישראל עוד יתגעגע לאפיקורסים שכמותי. דור כזה של אפיקורסים שאני נמנה עליו, לא יהיה עוד”. והתקדים שקבע שר התחבורה הראשון דוד רמז – נשאר בעינו גם לאחר שבעים שנה!

      איני בטוח אם גם בימינו יכול היה דבר כזה לקרות, אךלפעמים יכולים דברים היוצאים מהלב לבקוע את מעטה הציניות, הכפירה והאיטרסנטיות הפוליטית ולחדור את מעמקי הלב היהודי.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    3. מיכי מאת

      זוהי דוגמה ומופת לקבלת החלטות מושחתת. אדם פלוני מתקשר לשר פלוני ומרגש אותו עד דמעות. השר מחליט על אתר החלטה שנוגעת לכלל הציבור בישראל כלאחר יד וזהו. סתם כי הוא התרגש. מה עם רוב הציבור שמתנגד? את מי הם מעניינים?! ועם זה נותרנו עד היום. ממש לא התרגשתי מהסיפור הזה.

    4. אבי

      מדרון חלקלק מדבר על משהו לגיטימי שעלול לגרור משהו לא לגיטימי. זה לא המקרה כאן. העבודות ברכבת בשבת הן גופא לא לגיטימיות, גם אם לא יגררו שום דבר אחריהן. גם לטכנאי רכבות מגיעה האפשרות לנוח בשבת, לא רק לבעלי מקצועות חופשיים.

      הפרגמטיזם הזה הוא פשוט פשיטת רגל של ניהול סדר העדיפויות.

    5. "לא נדבר עכשיו על רכבות המשא" - מיתווה הפשרה של דוד רמז (לרמד"א)

      בס”ד ט”ז בכסלו ע”ח

      לרמד”א – שלום רב,

      לא הייתי רואה פסול גם כפי המשתמע מתיאורו של הרב פוגלמן, שהתרגשותו של השר רמז מדברי הרב היא שהביאה להחלטתו לבטל את רכבות הנוסעים בשבת. מנהיג במדינה דמוקרטית הוא, וכך צריך להיות, ‘תבנית נוף בוחריו’, ובמקרה דנן, גם למרבית בוחרי מפא”י היה רגש חם לדברים שביהדות.

      אף ה’אפיקורסים’, בני דורו של רמז, שמרדו בדת שנדמתה בעיניהם כמעכבת את העשייה הגואלת, גדלו על החומש שממנו קיבלו את הכיסופים לארץ האבות, ובליבם קיננו יחדיו אהבה רווייה בביקורת אל מסורת בית אבא, והמתוקנים שבהם שאפו שמורשת זאת לא תהיה זרה לדור הצעיר.

      על אחת כמה וכמה, שהביאו בחשבון שגם במפלגות ה’חילוניות’, הן מימין והן משמאל,, רב היה שיעורם של יהודים שומרי מצוות ושומרי מסורת, הן מיוצאי מזרח אירופה והן מבני העליה הגדולה מארצות המזרח וצפון אפריקה, שהשבת היתה יקרה להם, ועל אחת כמה וכמה מצביעי המפלגות הדתיות שמנו כ-15% מהבוחרים..

      דוד רמז, כפי תיאורו של חבירו משה שרת, היה אדם ‘שהשלם והמוצק שבו התבטאו בחתירתו אל הממוצע הכללי והמאחד… ביישוב ובתנועה הציונית היה חלקו עם מקרבי הלבבות, עם נכוני השיתוף, עם דוברי השלום. עם היותו איש הויכוח השנון אשר מדי דברו בעניינים אשר בנפש התנועה והמפעל היישובי היה מתגלה בו מזג לוחם – היתה כל מגמתו ליישר הדורי יחסים, להגיע לעמק השווה, להרחיב את מסגרת השיתוף באחריות. היה חסיד ההסכם החיובי, הפשרה הבונה, כך נהג בכל תפקידיו הציבוריים…’ (‘אורות שכבו – דוד רמז’, באתר ‘משה שרת ומורשתו’)

      אף בנושא השבת פעל רמז כתיאורו של שרת (שם): ‘תבונתו היתה שקטה ושיקולו מתון ומאוזן’. בעשרים הדקות בהן כביכול ‘הקשיב מרותק’ לדברי הרב, ניתח רמז את השאלה לכל צדדיה, ‘חזר ושקל מחדש… את העניין שבא לפניו עד שהגיע לקביעת עמדה… לאור השכל הישר והתבונה המעשית’.

      ובלי שהעומד מולו יבחין, נתן לו טפח ולקח טפחיים’ – ויתר ויתור קטן לגבי רכבות הנוסעים בשבת, שלא היתה לו בעייה גדולה להסכים לה, כפי שהסביר למנכ”ל שלו שדין הרכבת יהיה כדינם של קווי האוטובוס במרבית חלקי הארץ שנקבע ב’סטטוס קוו’ כי יהיו מושבתים בשבת, ובנשימה אחת קבע תקדים שרכבות המשא, כן יפעלו בשבת’.

      רמז ויתר על רכבות הנוסעים, הקשות יותר מבחינה רגשית לציבור הדתי והמסורתי, והשאיר על כנם את רכבות המשא שימשיכו לנסוע בשבת ו’רחוק מהעין’ הציבורית לא יפגשו ברגשות הקהל, אך ישרתו את האינטרס הגלכלי, שהיה חשוב לו מאד

      קשה להניח שהרב פוגלמן היה מסכים, לו נשאל, למיתווה כזה שיאפשר לחברת הרכבות הממלכתית לחלל את השבת למטרה כלכלית, אך הרב לא נשאל. הוא היה נרגש כל כך מהיענותו הבלתי צפוייה של השר, והיה מרוצה ממה שניתן, ולא עלה בדעתו להתריס כנגד מה שלא ניתן…

      לימים, יעלה בדיוני פרופ’ רות גביזון עם הרב יעקב מדן, מיתווה פשרה הפוך לחלוטין, שיגביל את הפעילות הכלכלית והמסחרית, אך יאפשר חילולי שבת לצורך בילוי ותרבות.

      בהמשך אי”ה אציין לכמה מקורות בשאלה, האם רשאים נציגי ציבור דתיים להסכים לפשרות לגבי שמירת השבת כדי לצמצם את האיסור, או שאסור לנו ליתן יד להסכמה לחילול שבת, גם אם נראה שהסכמה כזאת תמנע חילול גדול יותר.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    6. האם לקבל 'חוק שבת קטוע'? (דיונו של הגר"ש ישראלי)

      בשעתו היתה הצעה למסד את ה’סטטוס קוו’ ע”י חוק של הכנסת שיאסור הפעלת תחבורה ציבורית בכל הארץ וכן ימנע פעילות של מרבית בתי החרושת בשבת, אך יחריג להיתר את התחבורה הציבורית בשבת. והנושא עלה לדיון על שולחנם של פוסקי ההלכה, ששקלו מחד את התועלת ההלכתית והמעשית שבצמצום חילולי השבת, מול החשש לחילול השם שיש בחוק של המדינה שיתיר בתמיכתן של מפלגות דתיות חילולי שבת במקרים מסויימים. ראו למשל את דיונו של הרב שאול ישראלי בשו”ת עמוד הימיני’, חלק א, סימן יא ‘בהלכות קואליציה”, עמ’ 78-80.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      דומה לסוגייא זו הדיון בין הגר”ד אליעזרוב, רבו של מחנה העצורים בלטרון, בדבר הכשר למטבח שבמחנה שימנע אספקת נבילות וטריפות, אך לא יוכל למנוע בעיות של בישול נכרים ובשר בחלב וכיו”ב. הרב אליעזרוב הביא את הצעתו לרב הראשי לארץ ישראל הגר”י הרצוג, שהורה שאין לרבנות להיות מעורבת ב’פשרה הלכתית’. הדיון ביניהם מופיע בתחילת שו”ת ‘שאלי ציון’ של הרב אליעזרוב.

  10. אהרון

    אבי –
    אני מסכים עם כל מילה,
    אני גם חושב שהעבודות על פסי הרכבת ובכבישים בלילה אינן לגיטימיות.
    חזרתי אתמול מאוחר מחתונה, וראיתי פועלים מסכנים צובעים מעברי חצייה בשעות הקטנות של הלילה.
    זו חוצפה ועזות מצח!
    למה לא מגיע להם לעבוד כמו כל בן אדם נורמלי, מ8:00 בבוקר עד 5:00 אחה”צ?
    צריך לערב בדחיפות את הרבנית שלי יחימוביץ’.

    1. אבי

      האמת היא שלהפך: אולי צריך לבטל את ימי המנוחה לחלוטין. אדם לעמל יולד. שבעה ימים בשבוע, כל היום (עם הפסקות מינימליות לשינה ואכילה) נראה לי סביר.

    2. מיכי מאת

      טוב, אני מניח שדברים אלו נכתבו באירוניה. כי אם לא – אז אלו ממש דברי הבל. ביום יש תנועה כבדה ולכן עושים עבודות בלילה. הפועלים שעובדים בלילה משולמים בהתאם, ונחים ביום. מי שבוחר עבודה כזאת יודע מה הוא לוקח על עצמו.
      אגב, הוא הדין לשבת. הפועלים לא מסכנים, שכן הם מקבלים תשלום נוסף ושעות מנוחה במקום. יום מנוחה יכול להיות גם ביום שלישי או חמישי. לכן בבסיס אין כאן שאלה סוציאלית. לגבי המרכולים זה קצת שונה, כי שם בעל מכולת הוא יחיד ומאלצים אותו לעבוד 7 ימים. הוא לא יכול לעבוד בשבת ולנוח ביום אחר.

    3. לשואל הסקרן

      לחז”ב – שלום רב

      אכן העליתי שם את ההשערה על מוצא משפחת סבי ר’ שמשון צבי ראטה מכפר קאטינה שבטראנסילבאניה מק”ק אוספרופול, שמשום כך נקרא סבי ‘שמשון צבי’ על שם שני האישים הגדולים שבאו מעיר זאת: המקובל רבי שמשון והבדחן ר’ הערשלע, אינני יודע אם ההשערה באה מהצד של ר’ שמשון או של ר’ הערשלע :).

      מה שלא ברור לי הוא מה הקשר של אותו דיון לדיון שכאן לגבי היתרי עבודה בשבת. אחרי מחשבה מאומצת הבנתי שאולי משם תבוא הישועה לבעיית העבודות בשבת, שכן בן דודי פרופ’ שמשון צבי רוט (Zvi S. Roth), הוא מומחה בעל שם בתחום הרובוטיקה, ומן הסתם יכול הוא להיות לעזר בפיתוח רובוטים שיבצעו את עבודות תיקון הרכבת בשבת, ובא לציון גואל!

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    4. חיים זעליג ברגר

      לשמשון צבי אוסטורפולר:

      ההקשר הוא כדלהלן:

      בשעה שדנים בשאלות רציניות בנושאי דת ומדינה,אתה מביא אסמכתאות מעבודתו של יעקב ומהבנתו של פרעה (”עבודה בלילה היא מורשה לנו מיעקב אבינו שרעה את צאן לבן ביום ובלילה. לא כן חילול שבת במקום שאינו פיקוח נפש. אפילו פרעה הבין שרצוי לתת לעבדיו יום מנוחה שבועי” – עכ”ל).

      לא הבנתי מאיפה אתה מביא את זה.

      עד שמצאתי את הלינק הנ”ל, ולימדתי עליך זכות ש’שמא גרים’ (יומא פג).

      אגב, לשי’ רמב”ן שהאבות לא קיימו את התורה בחו”ל, הרי שיעקב עבד גם בשבת, לא כן?

    5. הקשר בין מורשת האבות לשאלות 'דת ומדינה'(לח"ז)

      בס”ד עש”ק וילן שם יעקב כי בא השמש

      לח”ז ברגר – שלום רב,

      לגבי תמיהתך הגדולה מה עניין מורשתו של יעקב אבינו ל’דיון רציני בשאלות דת ומדינה’, יש להשיב שתי תשובות, הן מצד הדת והן מצד המדינה.

      מצד הדת, בוודאי יש עניין ללמוד ממורשתו של יעקב לקח לאורחות חיינו, שהרי ‘מעשי אבות סימן לבנים’, אך גם מצד המדינה, הרי מסורת ביד העם היושב בציון שהוא מצאצאי אברהם יצחק ויעקב, ומכוח ‘הזכות ההיסטורית’ תובע העם זכות דווקא על ארץ זו ולא חפץ באוגנדה. נמצא שגם מצד ה’מדינה’ יש לראות במורשתו של אבי האומה מקור השראה!

      אמנם, רואה אני קושייה אחרת שיכולת להקשות עליי:

      עד שבאתי ללמוד מהנהגת יעקב בגלות שבה עבד יומם ולילה, היה עליי ללמוד מהנהגתו של יעקב בטרם יעזוב את הארץ לשנים ארוכות – הוא שוכב לישון ‘במקום ההוא’ מיד עם בוא השמש, ללמדנו שבארץ ישראל צריכים החיים להיות נורמליים: היום לעבודה והלילה לשינה!

      וכן מצווה משה מורשה לקהילת יעקב בברכת הפרידה שלו: ‘וישכב ישראל בטח בדד עין יעקב’, וכן הנחה הנצי”ב לתלמידיו, ש’מתמיד’ הוא האוכל בזמן, ישן בזמן ומתפלל בזמן’.

      מי שיודע לשים מעצור לתאוותו לעבוד ‘מצאת החמה עד צאת הנשמה’, סוגר את הפרוייקט הדחוף והלוחץ, והולך הביתה כדי לתת ‘זמן איכות’ לעצמו ולמשפחתו – הוא שיקום רענן בבוקר ליום עבודה יעיל.

      וכן מי שיודע לעצור את מירוץ העשייה, כדי להקדיש את יום השבת, לעצמו למשפחתו ולאלקיו – הוא שיגיע רענן ומחודש לששת ימי מעשה מבורכים ומוצלחים.

      הן מנוחת הלילה והן מנוחת השבת חיוניים לאדם ולמשפחה, ואולי אשמים אנחנו שלא התעוררנו בזמן כשהחלו לפרוץ את המסגרת ולפתוח עסקים כמרכולים ומפעלי היי-טק ‘סביב השעון”, יום ולילה לא ישבותו – ראו הרודפים אחרי הממון את ‘אי-המנוחה’ כי טוב, והחלו לוותר גם על מנוחת השבת.

      אכן צריך לחזור למציאות הנורמלית המגבילה את שעות העבודה, לא להרשות עבודה ‘מצאת החמה עד צאת הנשמה’, להקפיד על סגירת מפעלים ועסקים בשעות לילה מאוחרות ולהקפיד על יום המנוחה השבועי, אלא אם כן מדובר בשירותי חירום ופיקוח נפש.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      לגבי תיקון נתיבי תחבורה – זה עניין של חירום אך לא עניין של פיקוח נפש, ולכן אין מנוס מלקיימו בזמנים שבהם התחבורה דלילה, בשעות הלילה, אך אין מקום וצורך להתיר עבורו את מה שחרתה היהדות על דגלה בעשרת הדברות, את השבת, יום של מנוחה ורוממות רוח.

      אף מצד התועלת למשפחה, עדיף לעבוד משמרת לילה ולנוח אחריה שבע שמונה שעות, ולהיות עם הידים בשעות אחה”צ והערב. בין 22:00 ל-6:00 בבוקר הילדים ישנים ומ-8:00 בבוקר עד אחרי הצהרים הם בבית הספר או במועדונית וכיו”ב, כך שבשעות אחה”צ והערב, שאז נוכחותו של האב חשובה – הוא יכול להיות בבית גם אם הוא עובד ב’משמרת לילה’.

    6. ובקיצור: יפה עשה שר הבריאות שהתפטר

      ובקיצור:

      כל פרשת עבודות הרכבת בשבת הוא לא רק בעייה של דת ומסורת, אלא סימפטום המעיד על כשל מנטלי ותרבותי של האדם המודרני, החושב שאין האדם אלא כלי לייצר עושר חומרי, וכל המרבה לרדוף אחרי הכסף הרי זה משובח, יום ולילה לא ישבותו ‘מצאת החמה עד צאת הנשמה’.

      אולי יפה פעל ר’ יעקב ליצמן, שמתוקף תפקידו כשר הבריאות מוטל עליו להתריע כנגד ההתמכרות למירדף אינסופי אחר הממון, שעבורו מוכן האדם לקריב את עצמו ואת משפחתו. ההקפדה על שעות מנוחה הם מיסודות הבריאות של האדם המשפחה והחברה, ויפה עשה שר הבריאות ש’דפק על השולחן’ בזועקו: ‘עד כאן’.

      בברכה, צבי בן מנוח

    7. חיים זעליג ברגר

      בס”ד, אור ליום א’ לסדר ‘מה פרצת עליך פרץ’

      לשצ”ל אוסטורפולר

      מה זאת עשית לנו… והבאת עלינו אשם…

      ציינת ”עש”ק וילן שם יעקב כי בא השמש”, וגרמת ליהודים תמימים לקרות שמו”ת בפר’ ויצא, ותכס פניהם בושה וכלימה בקריה”ת ביום השבת.

      אם רצית לציין את התאריך ע”פ הסדרה, ולערב בו גם מעניין השינה בלילה, היית צריך לכתוב ”ער”ש לסדר ויקם בלילה הוא”, שמופיע בפר’ וישלח, ובו מבואר כי כאשר יש עניין נחוץ, יש מקום לנדד שינה ותנומה מעפעפיים.

    8. וממקום שבאת (לחז"ב)

      בס”ד יםב ב’ לס’ צדקה ממני תשע”ח

      לחז”ב – שלום רב,

      יפה תפסתני במידת ה’אנכרוניזם’, שאני תקוע בפרשת ויצא כשהעולם התקדם כבר לפרשת וישלח. ברם, גם ממקום שבאת מוכח שיש ערך לשנת הלילה, אף במצבי לחץ קשים.

      הגע עצמך, יעקב נמצא בחרדה נוראה. הוא שומע שעשיו הולך לקראתו עם ארבע מות איש אתו והוא מבין שפניו למלחמה, ומכין את עצמו גם לתרחיש הנורא של ‘אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו…’, ושופך את חרדתו בתחנוניו לאלקיו: הצילני מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אתו פן יבוא והכני אם על בנים’.

      כפי שהזכרת, יעקב נאלץ להשתמש בחשכת הלילה כדי לשנות את מיקומו של מחנהו שהוא משער שידוע לעשו ולכן הוא נאלץ להעביר את כל המחנה, הילדים הרכים והצאן העלות,, למקום אחר בטוח יותר..

      הייתי מצפה שבמצב לחץ וחרדה כזה, יעקב לא יוכל לעצום עין, ותיכף בתחילת הלילה יזדרז להעביר את מחנהו למקום יותר בטוח. והנה לא כך הדבר. יעקב לא מוותר על מנוחת הלילה.

      לפני שהוא שולח את המנחה, מקפיד הכתוב לציין ‘וילן שם בלילה ההוא’, וגם אחרי שציוה את שלוחיו מובילי המנחה, נשאר יעקב במנוחה ‘ותעבר המנחה על פניו והוא לן בלילה ההוא במחנה’.

      רק אחר שעות שינה טובות ומרגיעות, קמים יעקב ומחנהו בשעות הקטנות של הלילה, כשהם במלוא הערנות והרעננות, וכך מתבצע המעבר בזריזות והמחנה מוכן לקראת הבוקר שבו יתקיים המפגש הגורלי עם עשו, אם לשלום ואם למלחמה.

      זו מידתו של מנהיג חדור אמונה, שעם כל הדאגה והחרדה שבליבו, הוא מקרין כלפי מחנהו בטחון וקור רוח, הולך עם כולם לישון בזמן שאפשר, ומעיר את כולם בהשכמה רעננים לקראת המפגש הגורלי.

      בברכה, ש.צ. לוינגר.

      .

    9. המנוחה כסימן לבטחון בה'

      ומעשי יעקב – סימן לדוד:
      כמו יעקב שגם בעת הסכנה והפחד מעשיו מוצא זמן לישון, כך דוד בברחו מפני אבשלום בנו (תהלים ג), אף שהוא יודע ‘מה רבו צרי רבים קמים עלי, רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלקים סלה’, הוא בוטח בה’ שישמע את תפילתו ‘קולי אל ה’ אקרא ויענני מהר קדשו סלה’, ומתוך בטחונו באלקיו, יכול הוא גם במצב מסוכן זה לקיים: ‘אני שכבתי ואישנה, הקיצותי כי ה’ יסמכני’., וכן במזמור ד: ‘בשלום יחדו אשכבה ואישן כי אתה ה’ לבדד לבטח תושיבני’.

      הנה כי כן, המנוחה אינה רק אמצעי לאסוף כח, אלא מעשה דתי המבטא את בטחונו של האדם באלקיו: ‘בידך אפקיד רוחי בעת אישן ואעירה, ועם רוחי גווייתי, ה’ לי ולא אירא’.

      בברכת לילה טוב, ש.צ. לוינגר

  11. אהרון

    דבריי נכתבו באירונייה, דבריו של אבי, כנראה שלא. טענתי כלפיו וכלפי שצ”ל היא נגד הערבוביא שהם עושים בכל מה שקשור לשבת.

    שאלה אחת היא העבודות ברכבת, שאלה שנייה היא תח”צ בשבת, ושאלה שלישית היא פתיחת המרכולים.

    הם משתמשים בסברות ‘סוציאליות’ או של ‘מדרון חלקלק’, ששייכות בעיקר בשאלת המרכולים, בשביל לפתור גם את שאר השאלות. אז כאמור, העבודות ברכבת אינן פוגעות בערכים הסוציאליסטיים, ואינן אמורות להביא למדרון חלקלק.

    ישנה הפרדה מאוד ברורה בין עבודות ברכבת, לבין פתיחת כל העסקים בשבת. כפי שכל אחד מבין שפעילות המשטרה, ואפילו פעילות השידור הציבורי, אינם פתח לפתיחת כל העסקים בשבת.

    חששות ‘מדרון חלקלק’ קיימים בהרבה תחומים, ויש להתמודד עימם כראוי. אי אפשר להשבית הכל מרוב אימה ופחד.

    נקודה להמחשה: הציבור הדתי מרבה לנסוע לשבתות לבתי מלון, שם עובדים שפים מלצרים וחדרניות בשבת. האם מישהו מהציבור הזה שואל את עצמו שאלות סוציאליסטיות? או חושש מהמדרון החלקלק?

    כנ”ל לדעתי לגבי תח”צ בשבת. אין כאן חששות של סוציאליזם, ולא של מדרון חלקלק. יש כאן צורך חיוני של ציבור גדול שזקוק לכך. ציבור ברמה סוציואקונומית נמוכה, שלא מחזיק ברכב פרטי, שאינו מאמין בקדושת השבת, ולא מבין למה כולאים אותו בבית.

    בסקרים שבוצעו לאחרונה, יש רוב להפעלת תח”צ בשבת, וישנה הסכמה מסויימת גם בציבור החרדי לתח”צ בשבת.
    השאלה של התח”צ בשבת אינה שאלה הלכתית נטו. ייתכן ומבחינה הלכתית עדיף שתהיה תח”צ בשבת, כיוון שבצורה זו תחולל פחות השבת, פחות נהגים פר נוסע.

    בשאלות דת ומדינה הרבה ממה שמכונה ‘השקופפע’ – האם אזרח דתי יכול לתמוך בממשלה שתומכת בחילולי שבת. גם שאלות אלו היו אמורות לידון בכלים הלכתיים, וכפי שלינקקתי למאמר של פרופ’ ליבוביץ’. אבל כיום הןנענית מהבטן, ע”פ התחושה הרליגיוזית, ולכן אינן מעניינות אותי.

    1. אבי

      אם התגובה מיועדת (גם) אליי, אתה מייחס לדעתי בעניין מורכבות רבה מדי. היא פשוטה מאוד: שיפוץ רכבת לא מצדיק עבודה בשבת. העסקה בשבת, בוודאי ע”י המדינה ובוודאי במדינה יהודית, היא בעיניי מעשה אנטי סוציאלי ואנטי דתי. ציפיתי, בתמימות כנראה, שהמפלגות הדתיות והחברתיות (כמו כחלון) ינסו למנוע זאת.

      לא טענתי בשום מקום למדרון חלקלק כי זה אכן לא הטיעון העיקרי כאן.

  12. לאבי ולשצ''ל

    לאבי, נתחיל בטענה ל’אנטי סוציאלי’:

    אתה יכול להסביר למה העסקת עובדים לעבודות בכבישים, באופן קבוע – לילה לילה, אינה מעשה אנטי סוציאלי, ואילו העסקתם 6 ימים בשבוע, מתוכם גם יום שבת, מהווה העסקה אנטי סוציאלית?

    מה ההבדל? תסביר!

    כנ”ל לגבי העסקת רופאים ואחיות, שומרים ומתדלקים, נהגים ועוד, שעושים משמרות לילה, האם הכל ‘אנטי סוציאלי’?

    התשובה לכך הובהרה ע”י הרב מיכי, בתגובה לעיל.

    ולשצ”ל – האם נכון מה שכתוב בתגובות בלינק שהובא לעיל? האם אתה באמת משער שהינך קרוי על שם הרשל’ה אוסטורפולר?

    אהרן

    1. אבי

      אני לא רואה משהו אנטי סוציאלי בעבודה בלילה. לגבי חלק מהדברים שהזכרת, בוודאי שהם אנטי סוציאליים ואכן יש ערכים שעולים על העסקה סוציאלית, אלא שאני חושב ששיפוץ נתיב רכבת אינו אחד מהם.

    2. אבי

      לחדד: בכל מקרה כנ”ל צריך להשוות בין הפגיעה בערך לבין האינטרס. בחלק מהמקרים האינטרס מצדיק את הפגיעה בערך (למשל שומרים), ובחלק לא. בעיניי ערך השביתה בשבת הוא עצום דתית וסוציאלית, וכדי לפגוע בו יידרש אינטרס רציני ביותר. אני מוצא מעט מאוד כאלה.

  13. אהרון

    אבי, עזוב את הערך הדתי.

    נניח שאתה שר התחבורה, או מנכ”ל רכבת ישראל, ואתה צריך להשבית את המסילה או את הכביש לעבודות תחזוקה ל 12 שעות.
    אתה יכול לעשות זאת בשלוש צורות.
    או במשך יום עבודה רגיל באמצע השבוע, אבל זה מאוד בעייתי.
    או במשך לילה באמצע השבוע.
    או במשך יום השבת.

    העובדים שלך לא שומרים שבת (יכול להיות שהם בכלל ערבים), והם מעדיפים משמרת שבת על פני משמרת לילה.
    למה מבחינה סוציאלית עדיף לבחור באופצייה השנייה ע”פ השלישית?

    1. אבי

      כי קיומו של יום מנוחה שבועי קבוע לא צריך להיות על שולחן המו”מ כשמעסיקים עובד. זה בכלל לא רלוונטי אם העובדים שומרים שבת או לא, אלא שהעובדה שהם רוצים לנוח (כדרכם) בשבת לא תהיה מכשול בהעסקה שלהם.

  14. אהרון

    אתה לא עונה בכלל על השאלה (אתה לא טורח להשוות בין האופציות).

    העובדה שהם רוצים לישון בלילה לא מהווה מכשול בהעסקה שלהם?

    למה האפשרות של עבודה בלילה צריכה להיות בכלל על שולחן המו”מ?

    1. אבי

      האם המושג של חוקי הגנה על העובד נכון בעיניך או ששוק העבודה צריך להתנהל לפי כוחות השוק נטו? אם התשובה היא שהגנה על העובד היא לגיטימית, מתי?

השאר תגובה