חוק הלאום: משואה לתקומה (טור 161)

בס”ד

טוב, נחתנו ממרומי האולימפוס הפילוסופי, מהדברים החשובים באמת, וחזרנו לדשדש בזוטות, בטיט היוון הגועש והמרופש של האקטואליה (אני מקדים ומבקש סליחה משלושת המתמידים שליוו את הטורים האחרונים).

אז מה היה לנו שם? בזמן שעסקנו בהוכחות אונטולוגיות לקיומה של הפילוסופיה, התחוללה כאן לא פחות משואה (מפטפוטי השמאל ההיסטרי): חוק הלאום עבר בכנסת. אה, רגע, בעצם טעיתי, זה רגע מכונן בתולדות המדינה (מקשקושי ביבי ובנט הפתטיים). המדינה ממש גועשת ורועשת מהחוק האיום/נשגב הזה. מסביבנו המה הסער, וראשנו לא שח אף לרגע להתבונן על מה המהומה. העולם מתנודד בין שואה לתקומה, והללו מתפלספים להם שם על ההבדל בין כמתים לפרדיקטים. עלינו כנראה נאמרו דברי הרמב”ם (הל’ תשובה פ”ד ה”ב) שהפורשים מן ציבור, שבצרתם לא צר להם ובשמחתם לא רחב ליבם, דרכי התשובה ננעלות בפניהם. פויה!

החרדים לא שמעו על נפלאות האנדרסטייטמנט

אני לא יכול להימנע מהתייחסות מקדימה. הקרנבל הזה מזכיר לי את הפתיח לספרו של אמנון לוי, החרדים, שמאז שקראתי אותו אני לא מפסיק להיזכר בו. אז תרשו לי לשתף אתכם באחד המאפיינים הקולעים של החרדים שמופיעים שם:

חסידי חב”ד מכנים את הרב שך, יריבו הגדול של הרבי מלובביץ’, “אשמדאי” ו”שטן”. הרב שך מצדו קורא לחב”דניקים מומרים, אפיקורסים, כת ידועה, משיחי שקר. ביולי 1986, בישיבה של ועד הישיבות בארץ, אמר הרב שך הישיש, כי לו היה צעיר יותר היה מגייס את כולם למלחמה ברבי מלובביץ’ ובחסידיו. איך היה נלחם ביריבים הללו? הנה התשובה החרדית הקלאסית: באש, בחנית, בחרם, בנידוי ובשמתא. בפחות מזה אין די כדי לבטא את גודל המחאה.

בחברה החרדית אין מכירים את לשון ההמעטה, האנדרסטייטמנט, הספק. הרחוב החרדי הוא ארץ ההגזמות, מגזר ההקצנות, והאינטנסיביות של החיים ומהלכם העז באים לידי ביטוי לא רק בעניינים אידיאולוגיים וציבוריים, אלא גם בחיי היום יום. סכסוך טאבו בשכונת “שומרי אמונים” בירושלים הביא את התושבים להתנפל על ליבלה וייספיש, תושב השכונה, ולהרביץ לו מכות רצח. וייספיש, יהודי קשיש שעבר כמה חודשים לפני כן ניתוח לב, הובהל לבית החולים, שם נתפרו החתכים החמורים בגופו. בקרב החשודים בהכאת וייספיש היו שכנים ותיקים, שאחד מהם אפילו גר באותו בניין.

הנטייה לסערה ולריגוש באה לידי ביטוי גם בדברים אחרים, לפעמים אפילו טריוויאליים. למשל, במודעות בעיתונות החרדית הנקיטה בלשון ההגזמה, גם בעניינים פשוטים יחסית, היא אופיינית. כאשר חסרים ל”מרכז לתלמודי התורה ברחבי הארץ” מורים ועובדי הוראה, הוא מפרסם מודעה בזו הלשון: “הצלה! ילדי ישראל זקוקים לך. בוא והצל בעוד מועד את ילדי ישראל משמד רוחני!”, ומתחת לכותרת המרשימה והדרמטית הזו מסתתרת מודעת “דרושים” פשוטה: “למרכז לתלמודי תורה ברחבי הארץ דרושים בדחיפות פועלים מנוסים, בעלי יזמה ומרץ ובעלי ניסיון בתחומים הבאים: ניהול מוסדות, עובדי הוראה בכל הגילים (טרום חובה, חובה וכיתות א – ח), בעלי רכב להסעת תלמידים ולמשימות נוספות”. המודעות לבקשת העזרה והתמיכה מכריזות על אסונות כבדים, על אלמנות, יתומים, רעבים ונדכאים, והכול בלשון קורעת לב ופותחת כיס: “יושבת לה אלמנה שבורה ורצוצה, כאשר אין לה אפשרות למלא את התחייבותה לנישואי בנה החתן ובתה הכלה” … או: “אביון אמיתי. בן תורה מבני ברק, מטופל בחמישה ילדים ובאישה חולנית, ועל אף מאמציו הרבים אינו מסוגל לספק את צורכי ביתו המרובים, שכן גם הוא ידוע חולי” … צריך להבליט את הכאב, ואפילו את הדלות, כדי להגיע לתוצאות מרשימות. גם במודעות אבל מתבטאת התופעה הזו במלואה. ביטויי האבלות, הזעזוע והכאב מודגשים בלי סוף. ביולי 1987, כאשר מת הרב יעקב יצחק רודרמן מארה”ב, התנהלה תחרות סמויה בין המתאבלים על מציאת ביטויים שייטיבו לבטא את עצמת האבל. ב”המודיע ” פורסמו בין היתר מודעות האבל הבאות: “תורה תורה חגרי שק. נדהמים ומזועזעים מפטירתו של הגאון האדיר, משיירי כנסת הגדולה וממקימי עולה של תורה בדורנו, אשר העמיד תלמידים לאלפים” … או: “שר וגדול נפל בישראל … וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה”. או: “ניצחו אראלים את המצוקים, ונשבה ארון הקודש. על השמועה כי באה ונמס כל לב, כי נשבה ארון הקודש” … או: “ציון במר תבכה וירושלים תיתן קולה … גדולה האבדה ואין לנו תמורה”.[1] הביטויים הללו כוונו לאיש שחי בארה”ב, ושרוב כותבי העיתון וקוראיו לא ראו אותו בעיניהם מימיהם. הוא נחשב לאחד מגדולי התורה, אך לא היה קרוב קרבה אישית אף לאחד מהם.

אפשר להתפלפל על חלק מהדוגמאות שלו, אבל התיאור בכללותו קולע. על כל דבר שקורה כותבים “אבן מקיר תזעק”. כל צרה היא שואה, וכל ישועה היא נס ופלא. כל שטות (או דבר נכון) היא כפירה בעיקר, וכל חומרא שאין לה בסיס היא זלילת טריפות חמורות לתיאבון ולהכעיס. כל הפגנה היא “מעמד קידוש ה’ אדיר” וכמובן “איש בל ייעדר”. צריכת בשר בכשרות רבנות זו זלילת שרצים, ופורץ גדר יישכנו נחש.

וגם אנחנו לא

אז הנה, זה לא רק החרדים. אנחנו כולנו שם. חוק הלאום האינפנטילי, התפל וחסר המשמעות, שמכיל תכנים בנאליים למדיי ולא ישנה מאומה בשום תחום עלי אדמות, שאפשר להתווכח על משהו קטן ממה שיש בו ועל משהו קטן שחסר בו, הפך אצל אלו לשואה גזענית וחורבן הציונות והמדינה (אפוקליפסה עכשיו), ואצל הללו לישועה ורגע מכונן בתולדות הציונות, ביאת המשיח ממש.

קולו של מוטה קרמניצר (כבר מזמן הבנתי שזה לא העיפרון המחודד ביותר בקלמר, אני חייב לומר), מצפונה של המדינה, נשבר ובוכה לעיני כל ישראל (או קול ישראל) על הרס המדינה שלו. “אני מתבייש שכך מגדירים את זהותה של המדינה שלי”, הוא אומר בראיון המצוטט כל כך. זוהיר בהלול מתפטר מהכנסת בשידור חי (כשהספינה טובעת). הדרוזים מוחים על היותם אזרחים סוג ב. אחרים מדברים על גזענות מחפירה, הרס הדמוקרטיה (רגע, היא לא נהרסה כבר? הרי רק בשנה האחרונה היו כמה עשרות שואות שהרסו אותה), לאומנות ופשיזם ועוד ועוד. מאידך, הימין צוהל ושמח: חזון הדורות התגשם. הרגע המכונן לו חיכינו אלפיים שנה כבר כאן. החוק הזה כנראה רכוב על חמור לבן (אשכנזי בעל ארבע רגליים: ביבי את בנט), אחרת קשה לי להבין מדוע החבר’ה הללו רואים בו את המשיח.

רמת הצווחות משמאל מתאימה למשרפות אושוויץ והצהלות מימין לניצחון של מכבי תל אביב על צאסק”א (זה שהביא לראשונה הוכחה תקפה שיש אלוהים). טוב שהחוק הזה עבר בתשעת הימים, אחרת בנט היה כבר קובע את יום ההצבעה בכנסת כיום טוב עם נוסח תפילה מיוחד, וכל אחד יידרש לברך את חברו באיזו ברכה מביכה כמו: “מועדים לשמחה לגאולה השלימה” (משהו כזה מופיע בסידור רינת ישראל ליום העצמאות). אולי זו גם הסיבה לכך שדב חנין זועבי כבר קורעים בגדיהם ומכריזים על יום הנכבה/נכסה/נכפה או חפלה/בפלה, או אם נותרה עדיין פנויה איזו מילה אחרת עם נכ וה’ (הם יודעים שאלו תשעת הימים?).

מסקנה ראשונית

מתברר שסדנא דארעא חד הוא. כנראה אין באמת אנשי אנדרסטייטמנט (לפחות אצלנו. בבריטניה כנראה יש כאלה). כל מי שדן במשהו שחשוב לו, נוטה לראות בו חזות הכל, ולהתייחס לאמירות כלפיו במונחים של שואה וחורבן או גאולה שלימה. מתברר שההבדל בין חרדים לאחרים הוא רק בשאלה כמה דברים חשובים לך ומה הם. אצל חרדים יש המון ולכן האבנים מהקיר לא מפסיקות לזעוק, ואצל אחרים יש קצת פחות (עגלה ריקה, כבר אמרנו?!), לכן השואה התורנית מתחוללת רק כל יומיים שלושה. זה הכל.

נוסח החוק

על מה הזעקה? על מה אבדה ארץ (הדמוקרטיה), ומדוע שחקו השמים (הגאולה)? מה יש שם בחוק המשמים והמיותר הזה שמוציא מכולם את המירע.

טוב, אז קודם כל כדי שישי לא יכעס עלינו בשם מדעי החרתא, בואו נלך לראות את נוסח החוק. אגב, אם תסתכלו עליו בדברי הכנסת, תוכלו באותו מחיר לראות בהמשך הקובץ גם את ההסתייגויות האינטליגנטיות של הנבחרים שלכם, וכל התוספות הפואטיות שהם מציעים להוסיף לאפוס המקראי הנשגב הזה.[2] אני בטוח שאחר כך תצטרפו אליי לקריאה קדושה להעלות את שכר חברי הכנסת.

אז הנה החוק בכבודו ובעצמו, קראו ותחי נפשכם:

1) עקרונות יסוד.

(א) ארץ ישראל היא מולדתו ההיסטורית של העם היהודי, שבה קמה מדינת ישראל.

(ב) מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, שבה הוא מממש את זכותו הטבעית, התרבותית, הדתית וההיסטורית להגדרה עצמית.

(ג) מימוש הזכות להגדרה עצמית לאומית במדינת ישראל ייחודי לעם היהודי.

 

2) סמלי המדינה.

(א) שם המדינה הוא  “ישראל”.

(ב) דגל המדינה הוא לבן, שני פסי תכלת  סמוך לשוליו, ומגן דוד תכול במרכזו.

(ג) סמל המדינה הוא מנורת שבעת הקנים, עלי זית בשני צדדיה, והמילה “ישראל” למרגלותיה.

(ד) המנון המדינה הוא “התקווה”.

(ה) פרטים לעניין סמלי המדינה ייקבעו בחוק.

 

3) בירת המדינה. ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל.

 

4) שפה.

(א) עברית היא שפת המדינה.

(ב) לשפה הערבית מעמד מיוחד במדינה; הסדרת השימוש בשפה הערבית במוסדות ממלכתיים או בפניהם תהיה בחוק.

(ג) אין באמור בסעיף זה כדי לפגוע במעמד שניתן בפועל לשפה הערבית לפני תחילתו  של חוק-יסוד זה.

 

5) קיבוץ גלויות. המדינה תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות.

 

6) הקשר עם העם היהודי.

(א) המדינה תשקוד על הבטחת שלומם של בני העם היהודי ושל אזרחיה הנתונים בצרה ובשביה בשל יהדותם או בשל אזרחותם.

(ב) המדינה תפעל בתפוצות לשימור הזיקה בין המדינה ובין בני העם היהודי.

(ג) המדינה תפעל לשימור המורשת התרבותית, ההיסטורית והדתית של העם היהודי בקרב יהדות התפוצות.

 

7) התיישבות יהודית.

(א) המדינה רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי, ותפעל על מנת לעודד ולקדם הקמה וביסוס שלה.

 

8) לוח רשמי. הלוח העברי הוא לוח רשמי של המדינה ולצידו ישמש הלוח הלועזי כלוח רשמי; השימוש בלוח העברי ובלוח הלועזי ייקבע בחוק.

 

9) יום העצמאות וימי זיכרון.

(א) יום העצמאות הוא יום החג הלאומי של המדינה.  (ב) יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום הזיכרון לשואה ולגבורה הם ימי זיכרון רשמיים של המדינה.

 

10)  ימי מנוחה ושבתון. שבת ומועדי ישראל הם ימי המנוחה הקבועים במדינה; למי שאינם יהודים זכות לקיים את ימי המנוחה בשבתם ובחגיהם; פרטים לעניין זה ייקבעו בחוק.

 

11) נוקשות. אין לשנות חוק יסוד זה אלא בחוק יסוד שנתקבל ברוב של חברי הכנסת.

אז מה יש לנו כאן?

מעבר לקביעות פורמליות, בנאליות וחסרות כל חשיבות, יש בחוק הזה את החידושים הבאים:

כבר בסעיף 1 יש את הקביעה הגזענית שבמדינת ישראל ניתן לממש זכויות לאומיות רק ליהודים. פויה. אני מקווה שהפלסטינאים יקפידו על החוק, וכשיממשו את זכויותיהם ישנו את שם המדינה לפלסטין (או שיעשו זאת בגרמא).

בסעיף 4 אנחנו מוצאים קביעה של מעמד מיוחד לשפה הערבית, ועל כך יצאו מחאות נזעמות כמובן (שהרי היא מופלית לרעה מול העברית, למרות שהחוק קובע בפירוש שלא ישתנה מאומה לרעה לעומת המצב הקודם). אני מחכה למחאת עולי אתיופיה, טוגו ורוסיה, על כך שלשפות מדינות המוצא שלהם לא ניתן אצלנו אפילו מעמד מיוחד. יכולנו לכנס כאן את כל מדינות האו”ם ולהעניק לכולן מעמד של שפה רשמית. פויה.

בסעיף 5 קיבוץ הגלויות ליהודים בלבד. זהו כמובן שחזור של חוק השבות (בלי התייחסות למיהו יהודי כמובן, אחרת היה עלול להיות כאן חידוש כלשהו). באמת פסגה גזענית. עד עכשיו עוד ניתן היה לחיות עם חוק השבות, אבל חוק הלאום הוא באמת קש ששובר את גב האומה.

בסעיף 6 נקבע הקשר לעם היהודי בתפוצות, שהוא פועל יוצא טריוויאלי של הגדרת המדינה כיהודית, וכמובן קיים גם היום. פויה.

בסעיף 7 מחוייבות להתיישבות יהודית ברחבי הארץ. זהו החידוש העיקרי בחוק, אף שהוא כמובן לא ישנה מאומה לעומת מה שקורה היום. בטח לא ביו”ש, אבל גם לא בתוך הארץ. גם עד עכשיו היתה מחויבות כזאת אלא שלא היה תקציב או כוח או סתם לא בא להם. באשר להתיישבות ערבית, גם עד עכשיו לא היתה, וגם מעכשיו יהיו עתירות לבג”ץ שיאכפו זאת על הממשלה, עם או בלי חוק הלאום והעליהום. אם הקואליציה כל כך חפצה בקידום ההתיישבות מי עוצר אותה לעשות כעת מעשים בהקשר זה? יש חוק כלשהו שלא מאפשר להם? האם אחרי החוק משהו ישתנה? קדחת. אבל עדיף לחוקק ולהצהיר מאשר לעשות.

בסעיף 8 נחקק על לוח הנצח מעמדו של הלוח העברי שאף אחד לא שמע עליו ולא יודע מקיומו ובוודאי לא יודע לומר מה התאריך היום, וזה כמובן גם לא ישתנה (אלא אולי לרעה בגלל הריאקציה לחוק). אין צורך לומר שזה גם לא ישים בעליל, שכן תאריכים אמורים להיות מובנים גם לבני תמותה שלא למדו בחיידר ואולי אפילו כאלה שלהוותם כלל אינם מבני ברית ר”ל. אפשר כמובן לנסות לשלוח לבנק שלך או לידידיך באום אל פאחם מכתבים עם תאריך עברי, בסך הכל זה לא באמת שונה ממכתב שבראשו מתנוסס התאריך: יום 漫长的一个月 לשנת הדרקון, בהקסגון הששה עשר לשושלת מינג.

סעיפים 9-10 בנאליים. הם רק ממחזרים את הקיים.

וכמובן סעיף 11, הקשיחות הנוראה שלפיה לא יוכלו לשנות את בירת ישראל הנצחית לנצח נצחים ואת הגוון של מגן דוד על הדגל אלא בהחלטת רוב (כאילו שבלי החוק המצב היה שונה).

ולא פחות חשוב: מה אין?

עד כאן מה שיש. ומה אין? בעיקר דבר אחד: השוויון לכל אזרחי ישראל ללא קשר ללאומיות, דת, מגדר, גזע ונטייה מינית גובה, משקל, צבע עור, מקום מגורים, סוג הרכב, מספר הזהות, שם האב, מקום לימודים אחרון, שנת לידה ותכונות אופי. כל זה מופיע במגילת העצמאות, אבל קרמניצר מקונן על כך שזה לא הוכנס לחוק הלאום. למה זה צריך להיכנס כשזה כבר מעוגן בחוקי יסוד אחרים ובכל התקדימים? כי אחרת לא יהיה לו על מה ליילל ברדיו. ולמה ארבעת רגלי החמור דנן מיאנו להכניס את הסעיף הבנאלי וההגיוני הזה ששניהם בין כה וכה תומכים בו לחוק? סתם, כי לא בא להם (פשיסטים). ובעצם, אם זה היה נכנס במה יוכלו להתגאות? היכן יהיה כאן הרגע המכונן? לאן יילך החמור?

לעצם הבעייתיות

בעצם החוק לא מחדש מאומה, למעט מעמד מועדף לשפה הערבית (=גזענות. כנראה כלפי הרוסים), ולמעט הדאגה לעלייה יהודית (שכבר היה קודם מכוח חוק השבות) לקשר לתפוצות והתיישבות היהודית ברחבי הארץ (מה שהיה קיים גם כך ברמת ההצהרה ולא ברמת המעשה, וגם היה מחויב מכוח זהותה היהודית של המדינה שהיתה קיימת עוד קודם), ולמעט השמטת השוויון שבין כה וכה יש לו מעמד של חוק יסוד עוד הרבה לפני גרוטסקת הלאום. באמת הישג ראוי לשמו.

גם אם מישהו עד כדי כך מנותק שהוא חושב שיש איזה סעיף כאן שישנה משהו עלי אדמות (פרט למספר המנדטים של הליכוד, מרצ, הערבים והבית היהודי), מכאן ועד שואה ותקומה המרחק רב, לא? אז יש לנו כאן שתי שאלות עיקריות:

  • למה היה כל כך חשוב לסיטרא דקדושה לחוקק את החוק התפל הזה: לקבע את הגוון של המגן דוד על הדגל? את המנון המדינה? לעורר ריב עם כל העולם ואשתו? אכן רגע מכונן.
  • ולמה היה חשוב לסיטרא אחרא (=הצד השני) למחות בצווחות של קרבנות המשרפות באושוויץ נגד החוק הסתמי הזה שלא משנה כלום: כדי לשנות את גוון המגן דוד? לריב על השוויון (סתם בלי סיבה כמובן)? להתנגד להתיישבות יהודית או לעודד ערבית (על אף שגם זה לא ישנה מאומה)? סתם בשביל לריב (ולתת לצד השני לממש את התועלת היחידה שניתן להפיק מהחוק הזה: מנדטים)? אכן שואה, גזענות והרס המדינה.

ואולי עוד שאלה חשובה:

  • מי אחראי לכל הטמטום הזה?

כשל ההצהרתיות

כבר כתבתי ואמרתי כמה פעמים שמי שאשם בכפייה דתית הוא אך ורק החילונים. אם זה היה מספיק חשוב להם והפוליטיקאים היו יודעים שיאבדו מנדטים אם ייכנעו לתכתיבים הדתיים והחרדיים הם לא היו עושים זאת. אבל הם יודעים שזה לא יקרה. למה? כי החילונים מעדיפים לתת להם לכפות, ואז ליילל על הכפייה ולהאשים בה את הדתיים. הם מעדיפים קודם לבחור את הרבנים הראשיים הכי חשוכים, ואז להתלונן על כפייה דתית וחוסר נאורות. הליכוד, תנועה ליברלית בעליל, מוליכה את המהלכים הללו, ואין מבוחריה פוצה פה ומצפצף.

מתברר שגם בהקשר של חוק הלאום ודומיו הבעיה היא אנחנו. אוסף האווילים שמסתובבים בכנסת ומייצגים אותנו, הם אכן מייצגים נאמנים שלנו. אם הם מרוויחים מנדטים מהרגע המכונן או הרס הציונות הזה, אז מי שמטומטם כאן הוא אנחנו, כלומר אלו שמשלמים להם משכורת ונותנים להם את המנדטים.

הכשל היסודי שיש כאן הוא כשל שלנו ולא שלהם. אני אכנה אותו כאן כשל ההצהרתיות.

ממש חשוב לנו, ולכן גם לנציגינו, להצהיר את אמיתות היסוד שלנו בקול רם ובוטה, פן מישהו יפספס ניואנס כלשהו מהן. גם אם זה יזיק ישירות למימושן, ובעצם בעיקר כשזה יזיק, כי אז אנחנו פטורים מלעשות משהו. יצאנו ידי חובה באמירה ציבורית, בהצהרה, שהרי אלו חשובות הרבה יותר. למה צריך גם לעשות משהו?

לכן היה כל כך חשוב לחנן פורת לחוקק את חוק “לא תעמוד על דם רעך”, כי הוא הכניס פסוק מהתורה כאות (מתה) לספר החוקים. וכמובן גם אלו שרבו אתו על החוק הזה, היה מאד חשוב להם שלא ייכנס פסוק לשם (ראו בדיון בוועדות הכנסת על החוק). אף אחד לא חלם שיש בישראל בעיה מיוחדת בעזרה לאדם שנמצא במצוקה, ועוד פחות חשבו שהחוק הזה ישנה משהו במצב הזה. המטרה של כל הצדדים היתה להילחם בעד או נגד הפסוק. ההצהרה. הא ותו לא. את אף אחד לא עניין שם מה המצב במדינה והאם החוק הזה ישפר אותו או ישנה אותו במשהו.

גם בחוק המואזין זה היה בדיוק אותו דבר. חוק בסיסי ופשוט, ולכן כמובן גם מיותר. גם סביבו התנהל קרנבל דומה (פלא שהמדינה עוד קיימת אחרי השואה ההיא) מכל הצדדים. הרי גם לפניו היה חוק נגד מטרדי רעש וחוק שעות מנוחה וכו’, שאפשרו לכפות כל מה שנחוץ. זה כמובן לא נעשה בפועל, מסיבות של רדיפת שקט ועצלות. בדיוק מאותן סיבות עצמן שזה גם לא ייעשה אחרי שהחוק המיותר הזה עבר. חוק כזה קיים גם במדינות ערביות, אבל זה לא מפריע לאף אחד מהצועקים נגד הגזענות. אבל הצהרנו, צעקנו, ולכן זכינו במנדטים, כי נכנסנו בערבים הרשעים/היהודים הגזענים (מחק את המיותר, מימין או משמאל).

ומה על חוק יסודות המשפט, שהסביר לנו בטוב טעם שבכל מצב שיש לאקונה בחוק ולא ניתן למלאה על ידי אנלוגיה או משהו אחר (כלומר שום מצב ריאלי) יש להיזקק למקורות הצדק היושר והשלום של מורשת ישראל (מה זה בכלל: כתבי עמוס עוז? האמנה הקראית? החלטות הועידה הרפורמית השביעית? או אולי הגותו של סר ישעיה ברלין, או שפינוזה?). אבל מה זה משנה שיש כאן אות מתה, וגם היה ברור מראש שהיא תהיה כזאת? למה זה חשוב ששוטים בדרך כלל לא יודעים איך עושים את זה? מדוע זה משנה שהחוק הזה לא יכול לפעול כי הוא מכניס יסודות שמבוססים על חשיבה שונה לגמרי לתוך מערכת קיימת ומועד ליצור סתירות (כפי שטען בצדק אהרון ברק)? את ההצהרה העברנו, ושימותו הקנאים.

יש עוד המון חוקים כאלה, ולא אמנה אותם כאן כרוכל.[3] עניינם הוא ההצהרה, ההישגים המעשיים לא קיימים, ובמקרים רבים הם מביאים בעיקר נזק למטרותיו המוצהרות של החוק (אם כי לא למטרותיו האמיתיות: השגת מנדטים). זהו בדיוק המצב גם לגבי חוק הלאום. היתה לו מטרה אחת ואין בלתה: שהמילה “לאום” תופיע בספר החוקים, ושזה ייעשה על ידי “המחנה הלאומי” (=הדבילים מימין).

בכל המקרים הללו גם המוחים הנמרצים (=הדבילים משמאל) לוקים באותה תסמונת בדיוק. מחאתם חסרת שחר. בכל המקרים הללו מדובר בחוק בנאלי שאין בו פגם ממשי (וגם שום תועלת, כי הוא לא משנה כלום). אבל יש חובת מחאה (להוציא את התיבה לרחובה של עיר), אה ויש גם חובה לקושש כמה מנדטים ולעשות רעש. אחרת מי ישים לב שאתה שם?

לסיכום, מי צודק, הימין או השמאל? אתם כבר יודעים: אף אחד. עלינו לקבוע באופן לגמרי שוויוני (אני מקווה שזה עדיין מותר למרות שחוק הלאום השמיט את נושא השוויון) שכולנו אידיוטים באותה מידה. עסקים כרגיל…

אנלוגיה למחלוקת החרדית-ציונית

ראינו שבציבור ובעקבותיו גם בפוליטיקה ההצהרות מחליפות את המעשים. במקום לעשות, שזה די קשה בסה”כ, עדיף להצהיר. במקום להכניס את הלוח העברי מעבירים חוק הלוח העברי. במקום לקדם התיישבות מעבירים חוק שההתיישבות נורא חשובה וכן הלאה.

כבר הזכרתי שהימין עוד בימי ז’בוטינסקי ובגין, התמקד בהצהרות כשתנועת העבודה התמקדה במעשים. דומני שהמדיניות של ממשלת הימין עכשיו ממשיכה את ההדר הבית”רי באותו קו: דברו בהדר ובפאתוס (רגע מכונן והיסטורי) במקום לעשות. זה יותר נוח, מביא יותר מנדטים, ואפילו מרגיז את הסיטרא אחרא (=הקרן החדשה, האיחוד האירופי, הערבים, האגודה לזכויות האזרח, שוברים שתיקה, מרצ). מה רע?

כבר כתבתי כמה פעמים בעבר (למשל במאמרי בצהר על הדרך השלישית) שזה היה אחד ההבדלים הבולטים בין החרדים לציונות-הדתית. לציונות הדתית היה מאד חשוב שאל-על לא  תטוס בשבת, כי זו חברה של מדינת ישראל (אז היא היתה כזאת), אבל לא מעניין אותם אם אנשים ישמרו שבת. זה בסקלה קטנה מדיי ולא הצהרתית-ציבורית. מאד חשוב להם שיהיו חוקים דתיים, בשביל ההצהרה, אבל פחות חשוב להם שבפועל גם יקיימו את החוקים הללו (כלומר שאנשים לא יעברו על ההלכה). לכן  באופן מסורתי הציונות-הדתית עסקה בחקיקה והצהרות שניסו לשנות את פניה הציבוריות של המדינה (=חקיקה דתית) ואילו החרדים עסקו בהחזרה בתשובה של אנשים.

אגב, לשמחתי המצב הזה משתנה ומתאזן בשנים האחרונות. מאז שכתבתי את הדברים, החרדים עוסקים גם הם בהצהרות (חוקי כפייה, ולא רק הגנה על האינטרסים שלהם) והמיזרוחניקים התחילו להחזיר אנשים בתשובה ולהגן על האינטרסים. אז יש תקווה. אולי גם בפוליטיקה הכללית שלנו ישתנה משהו? אולי יתחילו פעם לדאוג להשתקת המואזינים במקום לחוקק את חוק המואזין, או לדאוג להתיישבות במקום לחוקק את חוק הלאום וכן הלאה.

אחרי הכתיבה שלחו לי ראיון עם סמדר שיר שחתמה על מחאת סופרים נגד חוק הלאום, ומגלה בורות מדהימה לגבי תוכן החוק. אין לה מושג על מה מדובר ומה הבעיה בחוק. הייתי חייב להכניס את הראיון לכאן, כי זה ממש מאלף.

איש ונבו לו על ארץ רבה

אתם יודעים מתי זה באמת יקרה? כשאנחנו נפסיק להיות אידיוטים ולשחק לידיהם. למשל, כשהרייטינג של ערוץ תקשורת שעוסק מעבר לדקה לקונית אחת בחוק הלאום יירד לאפס (וכולם יעברו לקרוא את הפוסטים שלי על ההוכחה האונטולוגית של גדל לקיומו של אלוהים), וכשמספרי המנדטים של הפוליטיקאים ההיסטריים מכל הצדדים (הן מצד השואה והן מצד התקומה) יירדו גם הם לאפס. או אז יהיה לנו רגע היסטורי מכונן שבו תינצל המדינה מחורבנה והדמוקרטיה תקום מהריסותיה. אז ינצחו המצוקים את האראלים (ולא להיפך) ולא יישבה יותר ארון הקודש. אז גם יימלא שחוק (במקום צחוק) פינו, ואבן מקיר תזעק. ואיש ונבו לו יכריז על ארץ רבה (A land of quarrel): עברנו משואה לתקומה…

מנגד

רחל (1930)

 

 

קַשּׁוּב הַלֵּב. הָאֹזֶן קַשֶּׁבֶת:
הֲבָא? הֲיָבוֹא?
בְּכָל צִפִּיָּה
יֵשׁ עֶצֶב נְבוֹ.

זֶה מוּל זֶה – הַחוֹפִים הַשְּׁנַיִם
שֶׁל נַחַל אֶחָד.
צוּר הַגְּזֵרָה:
רְחוֹקִים לָעַד.

פָּרֹשׂ כַּפַּיִם. רָאֹה מִנֶּגֶד
שָׁמָּה – אֵין בָּא,
אִישׁ וּנְבוֹ לוֹ
עַל אֶרֶץ רַבָּה.

[1] מזכיר לי את הבדיחה הירושלמית הידועה על קריין הלוויות הידוע (שכחתי את שמו) שפנו אליו פעם בבקשה להכריז על לוויה של “האישה החשובה” כלשהי. הוא מיד שאל: “אתם רוצים עם שוקו או בלי שוקו?” כשהכוונה כמובן לשקעה (בהגייה אשכנזית של הקמצים – שוקו). הללו אך אמרו לו “עם שוקו” (ושילמו כדרוש כמובן. יש תעריף לשוקו, כמו בכל קייטנה שמכבדת את עצמה), והרצים יצאו דחופים והכריזו ברחובה של עיר: “שקעה השמש בצהרים… הלווייתה של האישה החשובה…”.

[2] אגב, אם תרצו משהו קצת יותר שקול ומנומק, ראו באתר של האגודה לזכויות האזרח בישראל כאן שמסביר בטוב טעם ודעת מה בדיוק רע בחוק הזה, אם לא הצלחתם להבין לבד.

[3] אגב, להתרשמותי זה מאפיין בעיקר את הימין והדתיים. הם יודעים שאי אפשר לשנות באמת את השטח, לכן כדי להביא הישגים לבוחריהם השוטים (=אנחנו) הם מחוקקים חוקים פומפוזיים, שהם בעיקר אותיות מתות (חוק החזיר, חוק החמץ ועוד).

66 תגובות בנושא “חוק הלאום: משואה לתקומה (טור 161)

  1. ישי

    כיוון שהוזכרתי, רק אעיר שחוק המואזין לא חוקק (וזה אכן לא משנה שום דבר, אבל כן כדאי לדעת עובדות כשכותבים עליהם).
    ואולי לא קראתי טוב כי באמת שהיה קשה להתעמק בכל מילה. או משפט. או פסקה…
    כו”ח בציפייה וכליון עיניים לטורים אזוטריים יותר,
    חד מתלת

  2. itsik

    על ביבי ובנט אפשר להגיד הרבה דברים, אבל טפשים הם לא ורציונלים הם כן. אם כדבריך אין השלכות, מדוע להתאמץ? א”ת בשביל שיבחרו בהם, הרי איזה בוחר מרכז יעבור לימין בשביל זה?

  3. איתמר

    לכאורה אם מסתכלים על חוק יסוד כבוד האדם וחירותו גם הוא לא אומר יותר מדי, אלא שבג”ץ יצק בו תוכן קונקרטי. אולי זהו גם הכיוון של חקיקת חוק הלאום.

  4. רוני

    ברור שזה מאבק על הצהרות בלבד (אבל הצהרות חשובות ותמיד יהיו חשובות להרבה אנשים, ולא נראה לי שזה הולך להשתנות).
    האמת היא שבחוק הזה היה קצת תוכן מעשי אבל הוא עבר שיפוץ וסירוס מאסיבי עד שנותר כחוק הצהרתי בלבד. כדי לא לשדר כישלון המשיכו אתו, למרות שכנראה אם מלכתחילה היו יודעים מה יהיה בסופו, היו מוותרים מראש.

  5. אילון

    בתור הקורא הרביעי של 5 הטורים ה”פילוסופים” הקודמים ,אני עדיין מהרהר בניסוח של הדברים של הרב שם.אני חושב שצריך למצוא ניסוח יותר מהודק של הטענות של הרב.אני צריך לומר שלמרות אהבתי הגדולה למחשבה ולתכנים והטענות בהן הפילוסופיה עוסקת עדיין השם פילוסופיה מעורר בי קצת דחייה (אולי גם בגלל הרקע המתמטי פיסיקלי ישיבתי שלי)עדיין השם הזה משדר סוג של אווריריות וחוסר רצינות (זכור מה קרה במדריך לטרמפיסט כאשר איימו בשביתת פילוסופים ארצית).”אהבת חכמה” משדרת את אהבת העיסוק והווכחנות, לשם העיסוק והווכחנות ,האופיינית לפרופסורים לפילוסופיה.הרב אולי צריך לעבור לשם “מחשבה ” וזהו .די בדומה ליחס בין “פילוסופיה יהודית” מול “מחשבת ישראל” (ודוק שגם ה”יהודית” מול “ישראל” משחקים פה תפקיד.בנימה קצת אנטישמית ,יסלח לי הרב ,זה גם אותו היחס בין היהודי הגלותי השטאטעלי הבטלן מה מול הישראלי האחראי (ממלכת ישראל ולא רק יהודה) ,הלוחם, והיוזם (והגם קצת מחוספס וגס,יש לציין )) לא לחינם הרב קוק בחר את השם הזה לחוג הרלוונטי באוניברסיטה עברית הוא הכי מדויק.וזאת בניגוד לשם החרדי (והמתרפס קצת) שבנו קרא לו במרכז הרב “אמונה”.חס ושלום “מחשבה”.זה רק לאפיקורסים מהגוש.(כי מחשבה זה בראש.להם יש לב.ויש לציין שדווקא בתנ”ך הלב הוא שחושב דווקא)

    ולעניין טור זה רק אציין שאינני חושב שהחוק חסר משמעות לגמרי.מסתבר שהיום אם לא יחוקקו שהשמש זורחת כל יום אז בית המשפט ( הנגוע במחלת ה”מישפטת” או “המיחקקת”) עוד עלול בפסיקתו לא להביא את זה בחשבון אם זה יהיה רלוונטי.כי לפי “חוק היסוד לשוויון הכוכבים (כוכבי השבת)” אולי נצטרך לתת זמן חשיפה יומי שווה לכל כוכב ולשם כך יהיה עלינו להתעלם מהמציאות ולהתנהג כאילו היא שונה עפ”י עקרונות האפלייה המתקנת.הרב יאמר שבמקרה כזה ,בו השכל הישר גורש לגמרי מבית המשפט החוק ממילא לא יעזור,אבל עדיין יום אחד אולי יחליטו להכניס לשם עוד כמה שופטים שנשאר בהם קצת שכל ישר ואז באמצעות החוק הזה יוכלו לנמק לשאר חבריהם חסרי הדעת אמיתות פשוטות (כמו שבאמצעות חוק כבוד האדם וחירותו יכולים היום השופטים לבטל את חוקי הכנסת כראות אג’נדתם).לא להגזים שלא יהיו בעתיד כאלו,זה עדיין בית משפט והשכל הישר עדיין לנצח לא ירגיש שם בנוח.ואם הרב חושב שאני מגזים במו אוזניי שמעתי מעו”ד קרוב משפחה שבמשפטי נירנברג השופטים ועורכי הדין עמלו רבות כדי למצוא על איזה חוק (בינלאומי) עברו בדיוק הנאצים בפשעיהם.מה שהם בסופו של דבר המציאו היה כל כך מגוחך שלא טרחתי לזכור מהו.מסתבר שרצח סתם לא מספיק בשביל להעמיד למשפט.אם הוא במסגרת החוק אז א”א לשפוט עליו.מה שמזכיר את הביטוי המגוחך “פקודה בלתי חוקית” כאילו ש”לא מוסרית” זה לא מספיק.בקיצור החוק מתפקד כהוכחת משפט מתמטי ללוגיקאי עקשן באמצעות הנחתו כאקסיומה.מבחינת הגדרת הוכחה בלוגיקה מתמטית זו הוכחה כשרה (בעלת שורה אחת).ויש אנשים שזה אכן יעבוד עליהם

    1. אילון

      אגב קראתי גם את ההערה (הערה 2) באתר של האגודה לזכויות האזרח בישראל והרב עם כל הכבוד טועה לחלוטין.אף אחד מהדברים שהם ציינו שם לא נכון,ונובע מחוסר הבנה של מושג המדינה ולוקה בצדקנות אפיינית לאנשים אלו .מה שהם רוצים בעצם זה הפרדת הלאום מהמדינה.עם כל הכבוד לכך שהרב בעד הפרדת הדת מהמדינה,ברגע שמישהוא גם יהיה בעד הפרדה כזו אז הוא איבד ,שוב,את השכל הישר.כל מדינה צריכה להתאגד (או נוצרה סביב התאגדות) סביב משהוא משותף ובאופן טבעי זהו לאום (אפילו אמריקה שמתיימרת להיות מדינת כל אזרחיה לא באמת כזאת) .אני לא אלך (ואף אחד אחר לא ) להלחם ולסכן נפשי בשביל שוויון זכויות לערבים ולכל שאר ה”שטויות” של השמאל (עשרת הדיברות הריקות שלו) ואף אחד לא יעשה את זה.עם כל הכבוד איך שהרב לא יסובב את זה היחס בין לאום למדינה ולארץ שלו זה כמו היחס בין משפחה לדירה בה היא גרה.אז כל עוד הרב לא חלה ב”קומוניסטית” ומאמין במושג הרכוש הפרטי וגם ביחס לקרקעות,גם הוא יאמר שמי שלא מהמשפחה הוא סוג של אורח.גם אם לא תקרא לערבים אזרחים סוג ב עדיין מושג המדינה אומר שהיא שייכת ללאום סביבו היא נוצרה (היא כלי ומסגרת ריקה ולא יישות או מטרה.זה עוד דבר שמאפיין את השמאל.העבודת אלילים לצורות ואינסטרומנטים ) ומי שלא שייך אליו הוא אכן סוג של אורח.חס ושלום שהעזו להעלות את זה על הנייר……שיוויון הזכויות למיעוטים הוא בשבילנו ולא בשבילם.כל שאר הטענות שם הם מאותו סוג והתשובה להם זהה.אני פליאה על הרב שחושב שאלו טענות רציניות.זה “טוב טעם ודעת” ? . זה “בדיוק מה שרע בחוק הזה” ? חס ושלום שהערבים לא ייפגעו.עוד יתחילו להשתולל לנו.אני חושב שהרב צריך לעשות אצל עצמו בדק בית רציני.זה על גבול החנופה לשמאל.לא צריך בשם הליכה בקו האמצעי למצוא חן בעיני כולם.מותר לפעמים להיות בצד אחד של המפה כשהוא צודק.

    2. mikyab מאת

      אילון, אני ממש לא מסכים. כל מה שיש בחוק הזה לא ישנה מאומה. גם אם ישבו בדין שופטים אחרים, הם יוכלו לעשות הכל גם בלי חוק הלאום.
      באשר למשפטי נירנברג, אני גם לא מסכים. אי אפשר לשפוט אנשים בלי שיש חוק שמכוחו אתה שופט אותם. ובוודאי שאתה לא יכול לשפוט אנשים על עבירת מוסר. זה חוסר הבנה משפטי. השאלה הגדולה האם החידושים והפלפולים שהומצאו שם (נוסח העקרונות של דוורקין) עושים משהו שונה או בעצם מטייחים את העובדה ששופטים אותם בלי עילה. כך או כך, היה חשוב לעגן בצורה מסודרת את זכותה של האנושות לשפוט פושעים נגד האנושות שפעלו לפי החוק במדינתם. את זה עשו שם, ולדעתי זה חשוב מאד ולא מיותר בגלל.
      לגבי פקודה בלתי חוקית, אתה נכנס כאן לוויכוח עתיק שהיה לי עם אחד המומחים הגדולים בתחום הזה. אתה מניח (כמוהו, וכמקובל בתחום) שפקודה בלתי חוקית בעליל פירושו “מאד לא חוקית” או “חמורה מבחינה מוסרית”. לכן אתה אומר שאין צורך במינוח הזה, ועדיף להיות ישר ולהגדיר זאת כבלתי מוסרי בעליל. אבל לדעתי לא זה הפירוש. בלתי חוקית בעליל פירושו שברור לכל הדיוט שהפקודה בלתי חוקית, גם אם יש לה השלכות לגמרי מינוריות. במקרה כזה אין לקיים את הפקודה כי היא לא חוקית, ואם קיימת אין לך הגנה מכוח זה שצייתת לפקודה. הייתי צריך לדעת שזה לא חוקי. ראה את הוויכוח כאן: https://mikyab.net/%D7%A9%D7%95%D7%AA/%D7%97%D7%95%D7%95%D7%93-%D7%A2%D7%9C-%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8/

    3. אילון

      על חוק הלאום לא אתווכח.ימים יגידו.קשה לי לראות בדור הנוכחי איך אפשר יהיה לפעול בשטח רק עם שכל ישר ובלי כלים פורמליים.זה נראה שזה בדי אן איי של מערכת המשפט (בניסוח שלי בעוד הכנסת והממשלה מהוות את צד ימין (הגז של האוטו) והאינטואיטיבי , בתי המשפט והתקשורת מהווים את צד שמאל (הביקורת,הברקס. שגם נמא באמת בצד שמאל לגז) הפורמלי (וכשלעצמו גם הריק) .אם הרב מייחל לקו האמצעי הרי שהאופצייה היחידה זה מלך נאור (שזה גם מה שהשמאל באמת רוצה).אולי זה מה שהמשיח יהיה).מה שכן באמת מה שקובע זה האגו של האנשים (שמכתיב להם את עמדתם מימין או משמאל) אז במובן הזה אכן שום דבר לא יעזור.אבל זה דיון עתיק שלנו.

      ביחס למשפטי נירנברג הרי שבאמת הרב נפל לאותה מלכודת מחשבתית של השמאל עצמו.מה שהרב קורא “חוסר הבנה משפטי” הוא בדיוק הבעייה עצמה.אנחנו לא צריכים “דכויות” בשביל לשפוט פושעים.אנחנו שופטים כי זה המעשה הנכון ואם לא נשפוט יתחולל כאוס בעולם ,ובכוונה לא אמרתי שאנחנו שופטים כי זו “חובתנו” .כל השפה הזאת של “זכויות” ו”חובות” היא שפה של שקר פורמלי שנועדה לכסות את ערוות חוסר הבטחון העצמי שבהסתמכות על השכל הישר וחוסר אמונה באינטואיציה.לא עושים דברים בגלל חובה.עושים דברים בגלל ההשלכות שלהם (זה הויכוח העתיק שלי עם הרב ביחס למוסר ללא אלוהים מעניש).זוהי צדקנות ולכן גם לא צריך זכויות בשביל לעשות מה שנחוץ ע”מ שיהיה טוב.לא שופטים פושעים בגלל שהם עברו על החוק אלא בגלל למנוע פשיעה עתידית (לפחות.יש גם את עניין עשיית הצדק כשלעצמו שגם הוא ערך ושלפי שיטתי גם פגיעה בערך הזה עצמו גוררת עונש אלוהי מעבר להשלכות המציאותיות של אי מניעת פשיעה).

      כל מושג החוק והמשפט (על עברות על החוק) הם שייכים לאיזור של תחומי הרשות של העולם המוסרי (כלומר לא איסורים ולא מצוות עשה.בדומה לתחום הרשות ההלכתית) המשפט של מי שעובר על החוק והחובה לקיים את החוק קשורה לסוג של הסכם שהחברה מקבלת על עצמה ושחבריה חתמו עליו בינם ובין עצמם.ממילא מי שהפר את החוק הוא עשה מעשה לא מוסרי כי שיקר לחבריו חותמי ההסכם מהצד השני.כל אדם שחיי בחברה מסויימת מיום שעמד על דעתו הוא מקבל על עצמו מדעת או שלא מדעת ,מהרגע שבחר לחיות או להמשיך לחיות באותה חברה, את ההסכם הזה. ולכן מי שעובר על החוק שופטים אותו.כל “הבנה משפטית” מתחילה אחרי האיזור הזה.וכמסקנה מכך גם אם חברה תחוקק לעצמה שרצח זה מותר הוא יהיה עדיין אסור וחוקיה יהיו חוקי סדום.ומסקנה שנייה מזה היא ש שאין צורך בשום זכות או חוק בשביל לשפוט על רצח (ולא צריך שום הבנה משפטית בשביל להבין את זה) ומי שטוען שבס”ה עשה מה שאמרו לא או שלא רצה לעבור על החיוק דומה למי שטוען שרצח מישהוא כי איימו על חייו.זה עדיין רצח ואולי מקסימום יהיו נסיבות מקלות יותר בעונשו ולא צריך משפטנות בשביל לדעת את זה.כל הדיון הזה הוא פשוט עלבון לשכל הישר.

      קצת מצחיק שהרב חושב בעת ובעונה אחת שכל הפורמליזם הזה הוא חשוב (באמת ?! צריך “זכות” בשביל לשפוט את הנאצים ? בגלל ששמרו על חוקי הסדום של מדינתם ? אז אני מציע שחבל שלא שפטו את גרמניה כולה לעונש מוות קולקטיבי על פשעיה נגד שאר האנושות.גם מחר אני ארצח מישהוא ואטען שפעלתי לפי החוק שחוקקתי לעצמי במדינת “אילון בראל” שלי.ראש הממשלה (אילון) הורה לי (אילון) לרצוח.אז אני מציע שנשפוט רק את הראשון. אהה.. אין שליח לדבר עבירה.אז נשפוט את השני אה.. הוא בס”ה שמר על החוק במדינתו.אז נרכיב את שניהם כאותו עיוור על פיסח ונדונם יחד).למעשה התפקיד המרכזי של בית המשפט הוא לברר את העובדות אם אכן התבצע המעשה או לא.ההיבט המוסרי של העניין (אם זה נקרא פשע או לא ) שייך לשכל הישר ובהעדרו לחברה פועל בית המשפט הזה(שזה בעצם השכל של אותה חברה) ,לא למשפטנים.ואולי גם על גזר הדין (העונש).

    4. אילון

      המשך התגובה הקודמת : מצחיק שהרב חושב בעת ובעונה אחת שכל הפורמליזם הזה חשוב ….ומצד שני צוחק (ובצדק ) על כל החוקים הדקלרטיביים הללו ובוודאי על כל המהומה שסביבם.לי נראה שהסיפור עם נירנברג הרבה יותר מגוחך.העו”ד ההוא שסיפר לי את זה הוא בן 70 בערך וצחקתי עליו בפה מלא לאחר כל הסיפור המלא החשיבות הזה שהוא סיפר על חשיבות הגדרת החוק בעניין זה, ולאחר נאום דומה לזה שנתתי פה והוא ישב שם נבוך.אני יכול לשער שגם כל המערכת הזאת הייתה נבוכה לאור טיפה ביקורת עצמית.הפחד הזה מפני שרירותיות גרם לעולם להגיע לצד ההפוך ובעצם המשפטיזציה היום יכולה לשרת את אותה שרירות לב ביתר שאת.בתי המשפט רוצים למשול ? יופי יש חוקי יסוד ועכשיו נוכל לפסול כל חוק שלא ימצא חן בעיננו באמצעות שכל ישר.ואז יעשו פסקת התגברות.ובית המשפט יפסול אותה ויעשו פיסקת התגברות לביטול פיסקת ההתגברות….

      אז המסקנה שבכל אופן א”א בלי השכל הישר.ממילא בוודאי במקרים כמו נירנברג אין צורך בחוקים.

      (תיקון טעויות מתגובה הקודמת : “אנחנו לא צריכים “זכויות” בשביל לשפוט פושעים ….”.
      ” ומי שטוען שבס”ה עשה מה שאמרו לו או שלא רצה….”)

    5. mikyab מאת

      אני צוחק על חוקים דקלרטיביים לא כי חקיקה אין לה משמעות והיא לא נחוצה. אלא מפני שהחוקים הללו לא משנים מאומה. אם אתה חושב שאפשר לשפוט בלי כללים, אתה מביא עלינו דיקטטורות מטורפות. לשיטתך בכלל לא צריך חוקים. כל שופט ישפוט לפי מה שנראה לו. כך למשל שופט יכניס אותך לכלא בעוון שמירת שבת או אכילת כשר, או בעוון התנחלות בשטחים הכבושים. מה הבעיה? הרי לא צריך כללים וחוקים. מי שעושה את הדברים הללו מזיק ועבריין ובלתי מוסרי ולכן יש להכניסו לכלא.
      אני אנרכיסט למדיי בתפיסה היסודית, אבל מספיק מבוגר כדי להבין שזה לא ממש עובד.

    6. אילון

      קודם כל אני גם לא נגד חוקים וכללים(ובכללם משפט עם חוקים) ותוהה איך הרב טועה בי בכזה דבר.הרי לפני שניה היפכתי מעט בזכותו של חוק הלאום.אם אני נגד חוקים אני אמור להיות נגד כל חוק.ובנוסף מה שהרב מדבר עליו (מציאות ללא חוקים וכללים) זה צד ימין של כאוס וחוסר סדר. ואני מדבר כנגד צד שמאל של “מלוא כל הארץ חוקים” – של רק חוקים.הרי אני כל הזמן עסוק בשיווק של הצד האמצעי שהוא איזון (וכפי שאסביר בהמשך ברמה המושלמת שלו אכן אין צורך בכללים חיצוניים כלל) שאמור להתבטא במספר קטן של חוקים וכללים והשאר (בבית משפט למשל) על חוש צדק ומידתיות פנימי (שכל ישר).אבל אכן ביקרתי את הרב על משפטי נירנברג כי שם זוהי דוגמא קיצונית לקליפת צד שמאל .במקרה הזה ספציפית לא היו צריכים לתת יותר מדיי (בעצם בכלל לא) הסברים ונימוקים למה זה חטא אלא רק לברר האם הנאשמים אכן עשו את מה שיוחס להם ולהחליט על העונש המתאים.כל הסבר אחר לעורכי הדין של הנאשמים יהיה כמו להסביר למה אסור לרצוח.יש רמה שממנה יש שתיקה.הרב חושש מפני קליפת צד ימין (דיקטטורות מטורפות) אבל בכל מקרה הכל תלוי באגו ובטבע האדם וכללי שיפוט לא יעזרו לזה.אם אנשים יהיו רעים ,שופט כבר יוכל סיבה במסגרת החוק למה לזרוק אותך לכלא גם במסגרת הכללים הקיימים.ככה המוח היהודי ימציא לו פטנטים איך להשליט את שרירות ליבו הרע.

      חוקים לא מחליפים חינוך. וברגע שיש חינוך כבר אין צורך בהם. כי אף אחד לא ינהג לפי שרירות ליבו הרע (לשופט יהיה חוש צדק ולא יזרוק אותך כי בא לו.כי לא יבוא לו.הוא יחליט באופן מושכל).החוקים קיימים במצב הביניים שאנחנו עסוקים בחינוך ועוד לא הגענו למטרה (האנושות עוד לא מחונכת).הם מהווים גלגיליות עזר לאופניים או הליכון לזקן או פיגומים לבניין וברגע שכבר יודעים לנהוג או ללכת והבניין שלם אין צורך בהם יותר.הסיפור עם נירנברג הוא פשוט נקודת קצה של הנושא שכבר בזמנו עצמו האנושות הייתה מחונכת, וביחס לנושא ההוא הייתה חייבת להיות מחונכת.אם האנושות לא הבינה לבד שאסור לרצוח אפילו אם זה החוק במדינה שלך לא היה טעם בכלל לערוך משפט.זוהי אקסיומה משפטית והיא לא צריכה (וכנראה גם לא יכולה) להגזר מאמיתות (נימוקים) יותר פשוטות.זהו מסד חינוכי שצריך היות לפני שמתחיל כל תהליך חינוכי של האנושות.גם תלמיד שנכנס לכיתה צריך איזשהוא יסוד שעליו יהיה ניתן לבנות.הוא צריך לא להיות פרא אדם.יש דברים שהוא צריך להבין לבד ומשם ממשיכים הלאה.אם שופטי נירנברג לא הבינו לבד שאין צורך בנימוק לזה אז יש להם בעייה גדולה של חוסר בטחון

      למעשה הרב טועה בי באותה טעות שנערים טועים בבוגרים שלפעמים מזהים התנהגות בוגרת כילדותית (פשרנית ואי אכפתית כמו שהם היו בתקופת ילדותם.רואים מהרהורי ליבם.מבצעים השלכה. כי זה הפירוש היחידי שהם מכירים להתנהגות זו).המציאות שאני מדבר עליה אולי נראית כמו אנרכיה (ילדות) מבחוץ אבל היא משהוא אחר.היא אינטואיציה רבת עוצמה שמסוגלת לחוש מה המעשה הנכון בכל רגע (ואצל שופט מה הדין הנכון עבור כל מקרה ספציפי.”והריחו ביראת ה”) וזה אכן ללא כל כללים פורמלים.היא מציאות של “על סדר” ולא של “חוסר סדר” או “אל סדר” (או יותר מדויק החוסר סדר שבה הוא “על סדר” בניגוד לאנרכיה שהיא “תת סדר”).את כל זה מן הסתם הרב יודע אבל הוא לא מבין שנירנברג זהו מקרה הקצה – הנקודה הארכימדית – הגלעין של האינטואיציה – שממנה מתחילה להבנות ולגדול האינטואיציה הזו.לכן ההסבר שהם מצאו שם היה כ”כ מגוחך.אם אמיתות בסיסיות כ”כ צריך למצוא להם נימוק אזי הנימוק המפותל שהם מצאו בטח בעצמו היה צריך נימוק.וממילא לא פתרנו כלום.

    7. אילון

      לישי והרב

      אכן.עכשיו כשאני חושב על זה, ואם אני לא טועה,הרב כתב איפהשהוא בשתי עגלות דברים דומים לאלו.הייתי שמח לדעת אם הרב חזר בו מהם

    8. אילון

      שצריך לצמצם את כמות החוקים ושהשופטים ישפטו בעזרת מספר חוקים קטן ובמקרים החוקים לא מכסים ישפטו לפי חוש הצדק.הוא הזכיר את זה בהקשר התופעה שנראה לא פעם שפסקי דין שלפי הפרוצדורה המשפטית הם כשרים למהדרין יש תחושה אצל רבים הם לא צודקים.לא זוכר איפה בספר.רק עכשיו נזכרתי בזה

    9. mikyab מאת

      את זה אכן כתבתי, ואפילו יותר מפעם אחת. אבל זה לא נוגע לכאן. הרי גם הצטמצמות כזאת מבוססת על הסכמה ציבורית שכך עלינו לנהוג. או במילים אחרות יש חוק שניתן לשפוט לפי הצדק הטבעי ולא לפי החוק. בלי זה אין אפשרות לשפוט אנשים אחרת אתה מגיע מיד לאנרכיה וכפייה. בפרט בחברה שאינה אחידה בערכיה.

    1. רוני

      יוני, מה הבעיה שלך עם המשפט הזה?
      השמאל באמת צווח כאילו מדובר בחוק להפעלת משרפות באושוויץ ולא כאילו זה חוק חסר תוכן מעשי (ולמעשה גם חסר תוכן הצהרתי חדש). תקשיב להם: פאשיזם, שנות השלושים, כמו לפני שבעים ומשהו שנה, כמו בגרמניה, תקופות אפלות…
      כך השמאל מתייחס לדברים, בלי שום פרופורציות, ובלי שום היגיון.

    2. יוני

      ככל שאני חושב על הביטוי הזה יותר, כך אני מתחלחל.
      הצווחות מאושוויץ שזעקו עד לב השמיים, ערומים עמדו בחדר קר וצפוף,
      צווחות השמאל על חוק הלאום קשורים בצורה זו או אחרת לכך!?

    3. יוני

      רוני- דמיין רק רגע את המציאות באושוויץ, וחשוב האם ההשוואה הזאת מכבדת מועילה ובכלל מה שכתבת אינו נכון כי הרב משווה בין צווחות השמאל לצווחות שנשמעו במשרפות.
      הרב- אין בעייה שתשווה כל דבר לצווחות במשרפות אושוויץ, רק לפני הכתיבה ראוי לחשוב מה המציאות שעמדה מאחורי המילים מה הרגשות והתחושות שבהם אתה מזלזל ומגחיך.
      כלומר ממה שאני מבין ממה שנכתב נשמע שהרב לא ממש חשב על למה הוא משווה…
      להשוות משהו שאינו קרוב למציאות המושווה, לא רק שיש בזה הגחכה של המושווה, אלא במקרה דנן יש בה גם כתיבה שטחית וטוקבקיסטית שאינה על סוף כתיבתך במחשבה תחילה.

      אשמח לתגובה, שתסביר יותר את עמדתך לגבי משפט זה.

    4. mikyab מאת

      אני לא כל כך מבין מדוע צריך להסביר קריקטורות. קריקטורה תמיד מגחיכה תופעה על ידי הגדלתה מעבר לשיעור הנכון שלה (כמו קריקטורות על השומה של אהוד ברק). אני לא חושב שהצווחות כאן הן כמו באושוויץ, אבל אני כן חושב שהן הרבה מעבר לפרופורציה שראויה להן. נדמה לי שמיצינו.

  6. mozzess

    מעט מחשבות:
    1. מסכים (?) שמדובר בחוק הצהרתי בעיקרו שלא מחדש הרבה.
    2. יחד עם זאת, הוא מהווה משקל נגד לחוק כבוד האדם וחירותו, ומאפשר הגנה על מדיניות שנחשבת ר”ל לציונית.
    3. ואולי זה עונה מעט התהיה מדוע לבכר עוד דיבורים על פני מעשים (*4)
    כי מעבר לחקיקה ולפני האכיפה יש שני גופים שמנווטים את העשיה: התקשורת ובתי המשפט.
    לא כתלונה. כמציאות. וחוק הפונדקאות יוכיח.
    ואם למעשים אין די תימוכים משפטיים וחוקיים, הם יידחו.
    לכן נדרשת התשתית הפורמלית, דוגמת חוק הלאום (שאחד הטריגרים שלו היה בגץ קעדאן והנסיון להתמודד עם הפורמליות המשפטית שטענה שפשוט אין לה איך לאזן את דרישת השוויון עם איזושהי הנחיה ליישוביות קהילתית יהודית).
    יעזור? לא בטוח. אבל כך לפחות יש חיצים באשפה.
    (4. ויש גם מעשים, בכל זאת. איילת שקד נחשבת לדוגמה בולטת.)

    1. mikyab מאת

      לא כתבתי שאין משמעות לחקיקה באשר היא. כתבתי שלחוק הזה אין משמעות (וגם הסברתי מדוע זה לא קשור לא לתקשורת ולא לביה”מ שימשיכו לעשות כהבנתם גם עם החוק הזה). וגם אם יש משמעות מינורית עדיין זה לא מצדיק מינוח אפוקליפטי.

  7. דניאל

    נראה לי שדווקא יש חידוש בסעיף 7, מאז פרשת קעדאן בית המשפט הוציא שורה של פסיקות שאישררו את ההלכה שמנהל מקרקעי ישראל לא יכול להפלות בהקצאת קרקעות, גם לא באופן עקיף על ידי הסוכנות היהודית או אגודות שיתופיות אחרות. ועדות קבלה הוגבלו בחוק לישובים קטנטנים (עד 400 משפחות בגליל ובנגב) עם סעיף שאוסר אפליה על רקע לאום. עכשיו עם חוק היסוד החדש לכאורה יש פה הצדקה משפטית, מצד שני אין לדעת איזה פליק פלאק פרשני נקבל מהשופטים.

    אישית אני לא מבין את התלונה הנפוצה על הדקלרטיביות, סך הכל החוק הזה הוא חלק מהכתיבה המאוד מאוד ארוכה של החוקה בישראל. חוקה כמעט תמיד מקבעת משפטית עקרונות יסוד וכללי משחק שכבר קיימים ויש לגביהם קונצנזוס.

    שבוע טוב

    1. mikyab מאת

      אין לי בעיה עם דקלרציות. יש לי בעיה כשהן באות במקום מעשה ובפרט כשאין להן משמעות מעשית. ועוד יותר מטריד אותי כשמציגים אותן כהישג מעשי.
      ואכן, אין לדעת איזה פליק פלאק יתקבל מהשופטים. ואם הם יהיו אוהדים אז גם בלי החוק הכל היה בסדר. ואגב דאגב, אפלייה בקבלת תושבים ליישוב תישלל בבירור גם אחרי החוק הזה. הוא לא קשור לזה.

    2. דניאל

      להבנתי החוק מאוד רלוונטי לפרקטיקה של ועדות קבלה מפלות. בקעדאן קבעו שהאפליה של הסוכנות בקבלת ערבים לישוב פסולה משום שהאדמות היו ציבוריות ולמדינה אסור להפלות. אבל עכשיו חוק יסוד אומר שהמדינה חייבת לפעול בשביל קידום התיישבות יהודית, אז על פניו זה רלוונטי.
      יש פה קייס, מה בית המשפט יעשה עם זה רק אלוהים יודע (אם לא מאמינים בבחירה חופשית).

  8. רוני

    דניאל, אתה טועה. סעיף 7 אינו מאפשר פעולות כנגד הוראת קעדאן.
    בניסוח המקורי הוא אפשר. בניסוח הסופי שהתקבל הוא לא מאפשר, ובכך הסעיף הפך להצהרתי בלבד.

    1. mikyab מאת

      אכן. ועוד סיבה. אם באמת אין לי למי להצביע אז לא נכון להצביע. הצו הקטגורי מורה להצביע אם יש לי מפלגה מועדפת אבל אני לא הולך (מסיבות של עצלות או שזה לא ישפיע כי זה אדם אחד). אבל אם להערכתי אין לזה שום משמעות אז גם עם הצו הקטגורי אין סיבה ללכת להצביע. ללכת ולעשות הגרלה זה ממש לא צו מוסרי.
      מעבר לזה, יש עניין לא ללכת להצביע ולהוריד את שיעור ההצבעה כמה שיותר נמוך. זה אולי יכול לשנות את המצב. טוב, אני מתחיל לראות שיש כאן בסיס לפוסט.

    2. אורן

      גם אם אתה לא מעדיף את מפלגות גוש הימין, אני חושב שאתה יותר לא מעדיף (אמור לפחות לפי עמדותיך) את מפלגות גוש השמאל. מעבר למדיניות חוץ ובטחון, יש נושאים כמו התערבות המדינה בחיי הפרט (השמאל יותר סוציאליסטי ונוטה לרגולציה מכבידה), הכרה בקיומם של קולקטיבים (השמאל מכיר בעיקר באינדיבידואל ולא רואה בקולקטיב כמשהו קיים, ולכן גם מעדיף את זכויות הפרט על פני זכויות הקולקטיב), התיישבות יהודית (ממשלות שמאל יותר יקשו על התיישבות יהודית ביו”ש מאשר ממשלות ימין), ובעיקר, גוש השמאל פשוט יותר רחוק מהאמת מאשר גוש הימין.

      מעבר להצבעה על סמך השקפות ותפיסות עולם, ישנה גם חשיבות להצביע למנהיג שראוי להנהיג מבחינה מקצועית ומבחינת טוהר המידות שלו. הכוונה שראוי להצביע למפלגה שאתה רואה את חבריה ובמיוחד את מי שעומד בראשה כאנשים הראויים ביותר למלא את המשרות הביצועיות בממשלה (ביחס לאלטרנטיבות כמובן). אני אישית חושב שביבי הוא הלברון ג’יימס של הפוליטיקה הישראלית, הוא מצליח לשגרר את המדינה בעולם ולחזק קשרים עם מדינות כמו רוסיה וארה”ב, יש לו ניסיון רב בהובלת מערכות גדולות, הוא מכיר לעומק (ולאשורו לדעתי) את שורשי הסכסוך הישראלי פלסטיני (כתב על זה גם ספר בשם “מקום תחת השמש”), יש לו כושר ביטוי מעולה גם באנגלית, בקיצור אם הייתי מראיין אנשים למשרת רוה”מ, הוא היה לוקח בהליכה. האם אתה חושב שלפיד/גבאי ראויים בדיוק כמו ביבי להנהיג את המדינה?

      שכחתי לציין גם את המהפכה שאיילת שקד מנסה להוביל ברשות השופטת ע”י מינוי שופטים יותר ימניים ובכך להביא ברבות הימים להחלטות שיפוטיות שיותר מייצגות את הציבור נאמנה. ובכלל איילת שקד לדעתי עושה עבודה טובה מאוד (זכור לי שגם אתה אמרת עליה דברים טובים). אי הצבעה למפלגות גוש הימין מנציחה את השלטון השמאלני ברשות השופטת.

    3. ישי

      הוא חושב שצריך לא לתת פרס למי שמאכזב, ושהטענה שלך היא בדיוק זו שמעודדת את אותם אנשים מאכזבים לרוץ שוב ושוב ולתקוע אותנו איתם. אם נצביע רק למי שהוא באמת סביר (הוא מוכן להתפשר הרי ומספיק סביר, אבל כולם ממש גרועים), הם יבינו בדרך הקשה את חוסר הלגיטימיות שלהם ואז יגיעו אנשים אחרים.
      אבל במקום לחסוך לו ולתת לי לדברר אותו בתמורה לטורים מעניינים (קרי: לא אקטואליה ולא מחזור יד שלישית ושישית של אנטי פוסט מודרניזם, אולי למשל טעימות מספרים 2-3 בטרילוגיה), הוא הולך לכתוב על זה טור משמים שלם בפני עצמו…

    4. mikyab מאת

      כאן אנחנו נכנסים כבר לשיקולים מעשיים ממש. אני חושב שאין הבדל גדול בין המפלגות בנושאים הללו. השמאל גם מצהיר שיעשה פחות כפייה דתית ופריבילגיות לחרדים מה שאני לגמרי תומך (אבל כמובן לא יקרה). מעבר לזה, יש עניין לא להצביע כדי למחות ולהביא לשינוי ממשי. באשר לביבי, אני מטיל ספק גדול בכך שיתרונותיו עולים על חסרונותיו. בית הקברות מלא באנשים שאין להם תחליף, ובשלב כלשהו יצטרך לבוא מישהו אחר.

  9. רוני

    אתה בוודאי יודע שכל עוד אתה לא מצביע, אתה נותן אחוזים מסוימים מקולך לרשימה הערבית המשותפת.
    אם אתה חושב שהיא טובה בדיוק כמו כל שאר המפלגות, ושאין בכלל ‘רע במיעוטו’ אלא כל המפלגות רעות במידה שווה, זה כבר משהו אחר.
    גם אפשר לפקפק בהנחה שאי הצבעה יביא לשינוי. הנבחרים אף פעם לא מכוונים אל הציניקנים שלא מאמינים בחשיבות ההצבעה. כבר הייתה במשך השנים צניחה של עשרות אחוזים בשיעור ההצבעה וקשה לראות שהייתה לכך השפעה ואין סיבה להניח שתהיה לכך השפעה בעתיד. מי שאין לו קול גם אין לו כוח.

    1. רוני

      זו טענה משונה בעיניי –
      קודם כול, רובינו נמשיך להצביע, כי רובינו מרוצים במידה זו או אחרת מהנציגים הנבחרים למרות הביקורת, ורובינו גם יודעים שהם פועלים בסביבה עוינת שהיכולת שלהם לשנות דברים מוגבלת, ולכן לא שוברים את הכלים. אז מה יועיל שאתה ועוד כמה עשרות אחוזים לא תצביעו?
      שנית, הרי אם תצביע למפלגה הפחות רעה בעיניך, יהיה לזה אפקט על המפלגות המתחרות, שגדול אפילו יותר מהאפקט של אי הצבעה, אז בשביל מה להימנע מהצבעה ולהקטין את האפקטיביות?

    1. ישי

      לא נתנו לה לדבר יותר מדי (אם כי נשמע לי שזה לטובתה). מראיינים די גרועים – לעמת את המרואיינים ולא ללטף אותם זה טוב, אבל לא צריך להתווכח איתם אלא לתת להם לענות, בטח כשהמרואיינים מספקים לבד את הסחורה.
      אבל עכשיו יש ראיון עוד יותר מביך עם המפכ”ל לשעבר אסף חפץ.

  10. רוני

    ראיון משעשע באמת. אבל הוא רק מייצג את העדר, לעומת זאת, חוד החנית, אלה שבאמת מובילים את המתקפה ההיסטרית על חוק הלאום, אנשי ‘הארץ’ וחבר מרעיהם, פשוט נגד קיומו של לאום יהודי ולכן מתנגדים לחוק.

  11. אלכס

    כבוד הרב, יישר כח, פשוט הוצאת את המלים מהפה. בנוסף ליהדות אני מרגיש בן בית בכמה תרבויות ושפות נוספות ואי לכך יש לי יכולת להתבונן בסוגייה מקומית לחלוטין במבט מבחוץ דרך הפריזמה של תרבות אחרת. הגדרת את זה מאוד יפה ובאופן קולע: ההצהרתיות שקולה לכל. מעבר להעדר אנדרסטייטמנט, ארשה להוסיף עוד כמה הערות פוגעניות ( עם זאת אני משוכנע בנכונות האבחנה שלי) כלפי התרבות הישראלית. בתרבות הישראלית אין אירוניה ואין תחושת מידה וטעם טוב, מה שנקרא בצרפתית juste à mesure ולא במקרה סקירות ביטחון בתקשורת נעות בין שאננות להיסטריה. בתרבות הישראלית גם נדמה שנעדר לגמרי מימד של דיפלומטיה אמיתית: לדעת לשתוק ולהימנע מאמירת דברים גם אם הם נכונים, אבל בלי לשקר. בסופו של דבר התרבות הישראלית ברובה נוצרה על ידי מעמד פועלים יהודי בפולין על כל המשתמע מזה. לא נורא אבל גם נישט א גרויסע מציאה.
    תמיד שנאתי גמרא ולא מפתיע לראות פלפולי סרק בפוליטיקה, השתוללות של עוכרי דין וח״כים חולי חקקת חשוכת מרפא. אבל בכל זאת ספציפית לגבי החוק אני לא מסכים איתך בגלל הנסיבות. אכן הוא לא משנה הרבה אבל החוק הזה הוא תגובתי לערעור נמשך של לגיטימיות הקיום של המדיה היהודית העצמאית. כאשר הלגיטימיות הזאת מותקפת מבית ומבחוץ. חשוב עוד לזכור דבר אחד ואני אומר זאת כמי שקורא באורח קבע עיתונים זרים במגוון שפות: אין דבר כזה ״ לכולם ברור ש/ כולם יודעים ש״. עד שנות השבעים המילה ״פלשתינאים זוהתה עם היהודים בלבד ואיפה זה עכשיו? להווי ידוע שלססמא של השמאל ״ שתי מדינות לשני עמים״ יש מקבילה מקוצצת בלבד ״ two states solution” בלי הסיפא של ״שני עמים״

  12. ישראל

    שלום הרב, ההסבר שלך לחוק מאד הגיוני רק שיש טענה אחת שקראתי נגד החוק שאשמח לדעת איך אתה מתמודד איתה בהנחה שזה לא עלה כבר בדברי הקודמים: טוענים שהחוק יאפשר לשופטים להעדיף שיקולים לאומיים על פני שיקולים של זכויות אדם (לדוגמא בגץ יוכל להכריע שמותר להקים מתקן כליאה למסתננים על אף בעיות זכויות אדם שאולי יש שם יש בכך אינטרס לאומי.) איך אתה משיב לטענה זו?

  13. משה

    מבחינה מעשית החוק אכן מיותר לחלוטין – אבל אולי יש בו תועלת פוליטית לימין: אנשי שמאל מתון שטרחו לקרוא את נוסח החוק ורואים את המחנה הציוני ואת לפיד מתנגדים לחוק ירגישו לא נוח להצביע להם (גם אם החוק מיותר מפלגות הצעקות שלא ראוי שהמדינה תקרא יהודיות מבריחות מצביעים ציונים) וינהגו כהרב מיכאל אברהם בבחירות

  14. יעקב מ.

    ניראה לי שבחוק קימים שני חידושים מפלים של חלק מאזרחי המדינה,
    (חוק השבות הוא לא חוק מפלה ביחס למי שכבר אזרח במדינה, אחרי שאדם הוא אזרח אפילו שהוא לא יהודי יש לו זכויות אזרח כמו ליהודי, הוא אומנם חוק מפלה בין יהודים ולא יהודים שאינם אזרחים של מדינת ישראל, אבל לא בין אזרחי המדינה.)
    חידוש א.
    סעיף 1, ג. ‘מימוש הזכות להגדרה עצמית לאומית במדינת ישראל ייחודי לעם היהודי’.
    פירוש: למשל ערבים או דרוזים שאינם יהודים אין להם זכות להגדרה עצמית לאומית, הרי הם לא יהודים אז הם לא יכולים להגדיר את עצמם כחלק מהעם היהודי אז איך הם יגדירו את עצמם מבחינה לאומית? מחדש החוק: אין להם זכות להגדרה עצמית לאומית,
    ניפלא ביותר, המחוקק למדן? חוץ מלחזק את תחושת הבידול שלהם וההגדרה העצמית שלהם כלאום ניפרד הפילפול הזה לא עושה כלום.
    חידוש ב.
    7 א. (המדובר)’המדינה רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי, ותפעל על מנת לעודד ולקדם הקמה וביסוס שלה’
    המדינה אמורה לידאוג לדיור ראוי לכל אזרחיה מעצם היותם אזרחיה, חוק זה אומר שחוץ מחובת המדינה לדאוג לדיור לאזרחיה קימת חובה נוספת על המדינה בנושא הדיור, והיא דיור ליהודים, יוצא שחובת המדינה לדיור לאזרח היהודי כפולה מחובתה למי שאינו יהודי, היא מחויבת לו גם מעצם היתו אזרח וגם מעצם היותו יהודי,
    נ”מ למעשה: יש תקציב מצומצם לדיור הקמת ישוב יהודי קודמת שהרי קים בו ערך כפול, דיור ויהוד,
    ממש לתיפארת מדינת ישראל, בעיני זה חילול השם, גם אם זה מה שקורה בפועל, אבל להצהיר על זה שזה לכתחילה זה רישעות וטימטום,
    זה רק מחזק שוב את תחושת הבידול של הערבים, ודוחף את הדרוזים והבדואים לבידול,
    (הנושא של הקמת ישובים ניפרדים רק ליהודים או רק ללא יהודים לא בטוח שהוא אפליה)

  15. רוני

    יעקב, זה ממש לא נכון.
    מה הכוונה שאין להם זכות להגדרה עצמית? אם הם יגדירו את עצמם יבוא שוטר? אם הם יחליטו שהם האומה הערבית או האומה הדרוזית או האומה הוויזיגותית הם ילכו לכלא או ייקנסו? שטויות. אין לכך כל רמז בחוק. החוק מתיר לכל מי שרוצה להגדיר את עצמו איך שבא לו. כל מה ש1ג קובע הוא שמדינת ישראל היא מדינת הלאום היהודי. לא שונה ממה שכתוב במגילת העצמאות.
    גם לגבי 7א אתה טועה, החוק כלל אינו מתייחס לפרטים ולאינדיבידואלים, הוא בסך הכול חוק הצהרתי שמצהיר את מה שהיה קיים תמיד – חשיבות ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.
    האם היה חכם מלכתחילה להיכנס למלחמת עולם על עניין הצהרתי זו כבר שאלה אחרת (ובעיניי התשובה אליה תלויה באופן שבה יפעלו כדי לכבות את השרפות).

    1. יעקב מ.

      רוני
      אני מסכים 1ג נתון לפרשנות יצירתית, פרשנותך ‘הוא שמדינת ישראל היא מדינת הלאום היהודי’
      ילמדנו רבנו מה זה אומר, מה המשמעות של המשפט הזה.

      7א אתה אומר ‘החוק כלל אינו מתייחס לפרטים ולאינדיבידואלים’
      התיישבות יהודית אומרת שמשה וחיים ורוני…. בעלי עדיפות על פניו של מוחמד ועבד ומוסטפה……
      בזכות לבנות ישובים חדשים או להגדיל ישובים קיימים, מה לעשות העם היהודי מורכב מפרטים.

  16. רוני

    יעקב, אין מה ללמד. 1ג מצהיר שישראל היא מדינת הלאום היהודי. זה לא אומר שום דבר מעבר הצהרה הזו. גם 7א לא אומר מה שאתה מייחס לו. הסעיף לא מדבר על משה וחיים אלא מצהיר שמדינת ישראל רואה חשיבות בהתיישבות יהודית (הסעיף אפילו לא מאפשר ביטול הוראת קעדאן, בניגוד לנסחו הקודם) אלה הצהרות וכותרות ותו לא.

  17. יעקב מ.

    יופי, אז הכל הצהרות, והצהרות חסרות תוכן.
    אז יצא לנו מעולה גם הרגשנו שדפקנו והראנו לערבים מי בעל הבית,
    וגם השמלנים התעצבנו (רק בשביל זה זה היה שווה)
    והכי חשוב, אנחנו גם באמת אנשים הגונים ודמוקרטים, שהרי אין כלום בחוק הזה,
    אנחנו מושלמים, ומרגישים טוב, ומרוצים מעצמנו,
    איך זה שאף אחד לא רואה כמה אנחנו מושלמים וצודקים, אין הסבר אחר חוץ מאנטישמיות שהרי ידוע שעשו שונא ליעקב……….

  18. רוני

    יעקב, אם אני מבין נכון זו בדיוק התלונה המוזכרת בטור למעלה.
    (אם כי למען ההגינות, נכון לומר שזו לא הייתה המטרה הראשונית של החוק שבמקור היה יותר מהצהרתי, אבל אחרי הסירוס זה מה שנותר ממנו. והסיבה שהשמאלנים מתעצבנים זו אשמתם בלבד, כי אין הצדקה לרוגז הזה.)

  19. צמח

    שלום רב לרב

    הרב כתב כאן למעלה שבפעמים האחרונות לא הצביע בבחירות.

    א. האם מבחינה לוגית לא מומלץ להצביע לרע במיעוט, קרי- למי שמקדם חלקיק מהאג’נדה שלי
    כלומר נכון שאני לא מקבל ממנו את כל היד אבל לפחות אצבע ?

    ב. האם בחוסר ההצבעה אינני נותן כוח לצד שיתכן ויכול להסב לנו נזק רב יותר? (=הערבים נוהרים לקלפיות)

    ג. האם אינך חושב שיש השפעה לבית הנבחרים בפן כלשהו?

    בברכה.

    1. mikyab מאת

      כבר שאלו אותי, וכתבתי שאני שוקל להקדיש לזה טור. זה עניין צדדי כאן. ככלל, לדעתי אין השפעה רבה, ומדיניות הרע במיעוטו היא מאד בעייתית בנסיבות מסוימות (ואנחנו בנסיבות כאלה לדעתי). אתה תקבל את האצבע אבל לעולם לא תקבל יד. בעוד שאם לא תצביע אמנם בטווח הקצר לא תקבל אצבע, אבל בעתיד יש סיכוי שתקבל יד.

  20. אבי

    החוק הזה חשוב לא כי הוא מחדש משהו, אלא כי הוא נותן לעובדה שישראל היא מדינת הלאום שלנו מעמד בחוק יסוד. לדברים האלה יש משמעות במשפט חוקתי ולכן גם בעתירות לבג”ץ ובפסיקות שלו.

    זה נכון ששופט פרוגרסיבי מובהק (ולא הגון) ימצא דרך להתעלם מזה, אבל שופט נייטרלי יתקשה לעשות זאת, ושופט ימני ימצא כאן כלי שיאפשר לו איזון זכויות מול אלה שנגזרות מחוק יסוד: כבוד האדם ואולי אפילו מול אלה שנגזרות משיטות נון-פוזיטיביסטיות.

    אגב, הבנתי שאתה עצמך חשבת כך פעם:
    https://mikyab.net/%D7%A9%D7%95%D7%AA/%D7%A2%D7%9C-%D7%A0%D7%90%D7%95%D7%9D-%D7%90%D7%99%D7%99%D7%9C%D7%AA-%D7%A9%D7%A7%D7%93-%D7%91%D7%9C%D7%A9%D7%9B%D7%AA-%D7%A2%D7%95%D7%93/

השאר תגובה