סלאח, פה זה ארץ ישראל: מבט אחר על מחדלי העלייה מצפון אפריקה (טור 103)

בס”ד

לפני כמה שבועות ראיתי את סרטו של דוד דרעי (יוצא ירוחם. משפחתו מוכרת לנו היטב משם), סאלח, פה זה ארץ ישראל. הסרט מספר את סיפור הקמתן של עיירות הפיתוח בשנות החמישים, ויש בו כתב אישום חריף נגד החברה והממשל בישראל של שנות החמישים. במזימה מתוכננת היטב ובפטרנליזם לקחו עולים תמימים והביאו אותם למחוזות נידחים (כמו ירוחם), בלי לתת להם אפשרות לבחור מקום מגורים ותעסוקה, ואף התנכלו למי שהעז להתנגד ולמרוד. בזאת בעצם קבעו וקיבעו את גורלם וגורל ילדיהם לשנים ודורות קדימה. כל זאת בניגוד לעולים אשכנזים שהגיעו באותו זמן (כמו קבוצת עולים מפולין), שדווקא כן קיבלו אפשרויות לבחור מקום מגורים ותעסוקה במרכז הארץ לפי רצונם.

הסרט מלווה בראיון מתמשך עם הגיאוגרף אלישע אפרת, שעמד במוקד התכניות החדשות ל”פיזור האוכלוסין” והקמת עיירות הפיתוח. מדובר בדמות מרתקת שהיה לה תפקיד מרכזי בתהליכים המדוברים. הלה מודה בכנות גמורה ובפה מלא לעיני המצלמה, ונראה שגם ללא כל בושה או התנצלות, בכך שהדבר נעשה דווקא לאוכלוסיות חלשות שלא יכלו להתנגד. לפולנים היו אפשרויות אחרות, הוא אומר. הם יכלו להגר למדינות אחרות. הם ידעו בפני מה הם עומדים והיו להם קשרים. אם לא היו מקבלים את פניהם בצורה אטרקטיבית דיה, הם לא היו כאן. זאת בניגוד לעולים ממרוקו שלא הייתה להם אופציה אחרת, לא היו מודעים לאפשרויות והיו ללא קשרים במקומות המתאימים. דברים ציניים ומקוממים, ובעצם הצופה לא ממש מבין איך אפרת לא מתבייש להצהיר זאת קבל עם ועולם בלי למצמץ. לפעמים נדמה בכל זאת שכוונתו להכות על חטא, אבל הרושם הכללי שלי הוא שממש לא.

מהפרוטוקולים, שכמובן רובם חסויים (משיקולי ביטחון המדינה? עאלק), נחשפת תמונה בעייתית של גזענות, של סטריאוטיפים לגבי עולי צפון אפריקה, השכלתם, תרבותם, הפוטנציאל שלהם ועוד. התנהלות פטרנליסטית מקוממת שמקבלת החלטות קרדינליות עבורם במקומם. הדברים מתחזקים לאור ראיונות נוספים עם אנשי אקדמיה שמלווים את הסרט (למשל ההיסטוריון ד”ר אבי פיקאר, ידידי שהוא תושב ירוחם בעצמו). הם מספרים ללא כחל ושרק על צורת החשיבה של השלטון הישראלי דאז ועל השימוש הציני שהוא עשה בעולים.

אז הנה הטוויסט: אני חייב לומר שלמרות התחושות הקשות ולמרות העובדות – לא השתכנעתי. הבמאי מניח כמובן מאליו שאם הוא ישים בפנינו את העובדות כהווייתן הן תדברנה בעד עצמן. ואכן התרשמתי שרוב הצופים יצאו מזועזעים עד עומק נשמתם (לא תתפלאו שכך גם התרשם המבקר של עיתון הארץ). אבל כבר תוך כדי הצפייה בסרט, ועוד יותר אחריה, חשבתי לעצמי שהתמונה ממש לא פשוטה ולא חד משמעית. מדובר בכמה נקודות שונות שאדון בהן כאן בקצרה אחת לאחת.

הקונטקסט ההיסטורי

אלישע אפרת מספר בסרט על הרציונל של הקמת עיירות הפיתוח. הוא אומר שהממשלה הגיעה למסקנה שחייבים לפזר את האוכלוסייה ברחבי הארץ. לא  ייתכן שכל אוכלוסיית הארץ תתרכז בשלוש ערים גדולות וכל שאר המרחב יישאר ריק מתושבים.

כעת שימו את עצמכם בנעליהם הגדולות של בן גוריון וכנופייתו. ברור להם כשמלה שהמדינה לא הייתה שורדת אם כל האוכלוסייה שלה הייתה מתרכזת בשלוש ערים. לא הייתה לאנשים פרנסה, אין להם השכלה מתאימה ולא כסף למגורים בערים הללו, ולכן הם היו נופלים לנטל על הרווחה ומשרד הסעד. היינו מקבלים בפרוורי הערים הגדולות שכונות עוני ענקיות של פחונים ואוהלים עם תנאי תברואה ירודים ותנאים תת-אנושיים בהם האנשים הללו היו חיים. חשבו על שכונות העוני הענקיות מלאות הסחי והביצות בהודו, בפבלות של ריו בברזיל, על שכונות הפחונים בפאתי עריה הגדולות של סין ועוד. אין פלא שבן גוריון לא רצה את כל זה אצלו בחצר.

מעבר לכל זה, צריך לזכור שרק סיימנו מלחמת הישרדות (מלחמת העצמאות), והאיומים הביטחוניים עדיין מונפים כחרב על ראשינו. שטחים נרחבים ריקים מיושב מעוררים בהכרח בעיות ביטחון לא פשוטות. קשה מאד לממש שליטה וריבונות על שטחים כאלה, ועלינו לזכור שהמדינה הייתה אז בראשית דרכה. ריבונותה מאותגרת יום יום ושעה שעה, וממש לא מובנת מאליה. ממשלה שנמצאת במצב כזה, חייבת לחשוב על דרכים לפזר את האוכלוסייה ולהביא להתיישבות בכל מרחבי הארץ. כעת ברור לגמרי מדוע בן גוריון מחליט לפזר את האוכלוסייה.

כשהוא ניגש לעשות זאת, הוא פונה תחילה לכלל האוכלוסייה וקורא להם להגיע לנגב. קולו מהדהד עד היום: מרחבי הנגב השוממים קוראים לכם ומחכים לכם. כידוע, ובסרט עצמו גם מסופר על כך, בן גוריון אמר זאת יום יום ושעה שעה, ואף עשה זאת בעצמו כשהתיישב בשדה בוקר (כמאמר השיר: “והנגב עוד יהיה פורח, וגם הזקן יהיה שמח”). אלא שעם ישראל היקר והחלוצי כולל הניצוץ היהודי והאלוקי שבליבו, לא ממש נענה לאתגר. אנשים העדיפו להישאר במקום השראת השכינה במרכז הארץ תחת גפנם ותאנתם, ובמדינה דמוקרטית אתה לא יכול להכריח אף אחד לעבור לגור במקום שהוא לא רוצה בו.

אז מה עושים? המדינה נלחמת על חייה נגד אויבים רבים מסביב, סובלת ממצוקה כלכלית לא פשוטה, והאשכנזים רוצים רק “ארלוזורובה פינת גובה דיזנגובה” (כמאמר הגששים). מה יותר טבעי מלקחת אוכלוסייה שבין כה וכה בשליטתך ותחת ידיך ולהעביר אותה לנגב ולעיירות הפיתוח. מדובר באוכלוסייה שאתה זה שצריך למצוא לה פתרונות. אוכלוסייה שמטבע הדברים לא תעורר בעיות קשות מדיי, שאין לה משאבים כדי לגור במרכז הארץ ואין לה השכלה שמאפשרת לה תעסוקה שם. הממשלה היא שמספקת להם מגורים ותעסוקה, והיא מחליטה לעשות זאת בנגב. חשבו, מה אתם הייתם עושים במצב כזה אם ההחלטה הייתה בידכם, ואם האחריות מוטלת עליכם? משאירים את כל הארץ ריקה ויוצרים פבלות בתל אביב ובחיפה?

וראה זה פלא, צאצאיהם של אלו שלא נענו לאתגר של בן גוריון, יושבים כיום בסינמטק בתל אביב ומצקצקים בלשונם למראה הזוועות הגזעניות שחוללה ממשלתם. אף אחד מאתנו ומהורינו לא היה מוכן לנוע ולו טפח דרומה. אנחנו כמובן לא נעשה מאומה כדי לשפר את המצב להוריד את הנטל מהממשלה. אבל כל כך קל ונוח להאשים את הממשלה הגזענית והמחדלית, זו שאשמה בכל, בהעברת אוכלוסייה והנצחת בעיותיה. הרבה יותר קל מאשר לעשות משהו בעצמנו.

למה ציפינו? שהממשלה שבין כה וכה משקיעה כספים עצומים שאין לה כדי ליישב ולפרנס את העולים הללו שהגיעו חסרי כל, תקנה להם דירות או בתים במרכז תל אביב? מילא אם הם רוצים לקנות לעצמם בתים שם ודאי אי אפשר למנוע זאת מהם. אמרנו כבר, זו מדינה דמוקרטית. אבל זה לא היה המצב. הממשלה היא שקונה להם את הבתים ומיישבת אותם. האם עליה לעשות זאת בתל אביב כשיש מצוקה קיומית של פיזור אוכלוסין? האם הממשלה צריכה להשקיע הון שאין לה כדי ליצור במו ידיה בעיה לא פתירה שמאיימת על עצם קיומה של המדינה? אלו דרישות שיכולות לבוא רק ממי שלא נושא באחריות. כל מבקרי כורסא למיניהם.

תשאלו, מה עם הפולנים? למה הממשלה לא עשתה זאת גם להם? הטענה הייתה שאלו יסתדרו עם הקשרים והקרובים והחברים שלהם, ישתמשו בהשכלה המקצועית שלהם ויסתדרו בערי המרכז. וגם אם לא – יש היגיון להשקיע בהם כסף שכן האלטרנטיבה היא שהם כלל לא יגיעו לכאן. המדינה החדשה שיוועה לכוח אדם ולתושבים ולא יכלה להרשות לעצמה לוותר על עולים רבים. אין פלא שאותם לא טרינספרו לערי הפיתוח. זה אולי לא יפה ולא נעים, אבל האם מדובר בשיקול כל כך מרושע? האם לא ניתן להבין זאת כשמתחשבים באילוצים ובאחריות של הממשלה על מה שיקרה במדינה החדשה שקמה? האם כל אחד מאתנו שהיה נושא באחריות ומקבל את הסמכות לא היה עושה אותו דבר?

בהסתכלות כזאת, תהליכי פיזור האוכלוסין פתאום נראים מתבקשים והגיוניים מאד. אני מניח שניתן היה לעשות זאת ביתר עדינות, ולנסות להיות יותר שוויוניים. אפשר היה לא לעבוד עליהם ולא להתאכזר אליהם. אפשר היה  להסביר יותר ולסייע להם יותר. אבל אז יש לקחת בחשבון שכל זה אולי לא היה קורה. אפשר היה גם לנסות ולהתגבר על הסטריאוטיפים. הרי היו גם פולנים חסרי השכלה ופוטנציאל, וכמובן גם מרוקאים בעלי השכלה ועם פוטנציאל. יתר על כן, אם נודה על האמת, גם לפולנים לא היה ממש לאן ללכת אחרי השואה אם לא לישראל. כל זה נכון. אבל טעויות ומחדלים, ואפילו קצת רשעות וחוסר צדק יש תמיד. כל אלו הם דברים אנושיים שקשה ואולי לא אפשרי להימנע מהם. מי שלא עושה הוא תמיד מושלם ואף פעם לא טועה. במבט כללי ממעוף הציפור נדמה לי שפיזור האוכלוסין הייתה מדיניות מתבקשת והגיונית במצב ההוא. למעשה נראה שלא הייתה ברירה אחרת.

הסלקציה

בסרט מסופר שהמוסדות עשו סלקציה בין העולים. המדיניות הייתה שמביאים אותם בלי חולים, קשישים וחסרי השכלה. הממשלה רצתה רק כאלה שיתרמו למדינה החדשה ולא ייפלו עליה לנטל.  נשמע רע מאד, לא? זוהי עוד ביקורת נפוצה, אבל גם היא לא מוצדקת לדעתי. גם אם זה נכון, עדיין מה היינו אנחנו עושים במקומם? יש מדינה בסכנה קיומית שלא יודעת אם תוכל לשרוד. היא לא יכולה לשאת את עצמה על כתפיה. האם היה עליה להעמיס על כתפיה הדלות עוד נטל ועוד מעמסה במצב כזה? האם אנחנו היינו עושים זאת? כמה אנשים מהורינו וסבינו באותה תקופה לקחו על כתפיהם משפחה מעולי צפון אפריקה לסייע לה להיקלט ולהתמודד? אבל כאמור קל יותר להטיל אשמה על הממסד, גם אם הוא פעל כפי שפעל בגלל שאנחנו לא עזרנו לו.

מעניין לציין שבסרט מסופר שלאחר שהחלו צרות ורדיפות של היהודים במרוקו החליטה הממשלה להביא את כולם לארץ. היא ביטלה את הסלקציה, ועשתה זאת במבצע לא פשוט למרות כל הקשיים והאילוצים הנ”ל. הסלקציה נהגה לפני שהחלו הרדיפות הללו, ולדעתי בהחלט אפשר להבין מדוע. הממשלה לא רצתה להעמיס על כתפיה עוד קשיים אם אין צורך חיוני בזה. ועובדה שכשהתעורר הצורך הם לא היססו, קיבלו על עצמם את האחריות והעלו את כולם.

גזענות טבעית

אין להכחיש שהייתה שם לא מעט גזענות ולא מעט סטריאוטיפים. היא עוד קיימת בימינו, אם כי לשמחתי נחלשת. ההסתכלות הייתה שעולי צפון אפריקה הם אבק אדם שהוא נטל בלבד ואין ממנו תוחלת. אבל חשוב להבין שמעבר לכך שהייתה בזה אמת מסוימת, זו הייתה ההסתכלות הטבעית באותו זמן. גם אם היא לא מוצדקת זה מה שבאמת חשבו אז. מקימי המדינה היו אוסף של פולנים ורוסים טובים, שלא היה להם מושג מה טיבו של יהודי מרוקאי. הם לא פגשו אחד כזה מעולם, ולפחות לפי הקריטריונים שלהם באמת מדובר באדם בעל השכלה פחותה ותרבות ירודה. סוג של ערבי (הנה עוד סטריאוטיפ). מטבע הדברים הם ניזונו מסטריאוטיפים ופעלו לפיהם. אפשר לבקר את הסטריאוטיפים הללו, אבל לא  נכון לבקר את מי שפעל על פיהם. הוא עשה את המיטב לפי מה שבאמת חשב. גם אם הם טעו, אסור לשפוט אותם שיפוט אנכרוניסטי.

האם הם באמת טעו? דומני שככלל העולים מצפון אפריקה אכן היו פחות משכילים. הם היו בעלי יכולת נמוכה יותר להסתדר בעולם המערבי שאליו הגיעו. אם יורשה לי להוסיף, היו שם פחות סופרים ויוצרים מאשר בין עולי המערב. אין להכחיש שכמעט בכל סטריאוטיפ יש משהו. כך הוא נוצר. הבעייתיות בסטריאוטיפים היא כשמניחים את נכונותם באופן גורף ובלי בדיקה, וכשחושבים שמדובר במשהו שלא ניתן לתיקון. כשלא נותנים לאנשים אפשרות להפריך אותם ולחרוג מהם. אבל עצם ההבחנות יכולות בהחלט להיות נכונות, לפחות סטטיסטית.

האם יש שיפור?

האם אנחנו היום טובים יותר? מבחינות מסוימות כן, שכן אנחנו היום מבינים שמדובר בשוני תרבותי. התרגלנו לזה שיש יתרונות בכל תרבות (תעיד הפריחה של הזמר המזרחי שהיה נחשב בעבר ז’אנר ירוד), והבנו שרוב הדברים לא קבועים ולא גנטיים אלא ניתנים לשיפור ושינוי. האדם הוא יצור דינמי ויש לו פוטנציאל להשתפר ולהשתנות. את כל זה אנחנו מבינים טוב יותר מאבותינו ומדורו של בן גוריון. אין להכחיש שחלק מההבדל אינו אלא תקינות פוליטית. גם אם איננו באמת חושבים כך, אנחנו נאלצים לדבר כך. לפעמים יש הבדלים אמתיים, בעיות קשות שדורשות פתרון, אבל אנחנו מכסים עליהן בשיח שוויוני וליברלי שמדחיק ומכחיש אותן. כשיש בעיה בעיירות הפיתוח אנחנו לא תולים זאת בעולי צפון אפריקה עצמם, למרות שלי אין ספק שיש להם אשם תורם משמעותי במה שקרה להם. קל לנו יותר להאשים את בן גוריון מאשר אותם עצמם, ובוודאי יותר מאשר אותנו ואת הורינו (שלא נענו לקריאותיו של בן גוריון לאכלס בעצמם את עיירות הפיתוח).

המסקנה היא שמדובר בראייה בעייתית שלפחות היבטים מסוימים ממנה טעונים תיקון. אבל השיפוט שאנחנו עושים לה לא אמור ולא יכול להטיל אשמה ואחריות על בן גוריון ובני דורו. זה באמת מה שהם חשבו (אולי בטעות) וכך הם פעלו. מעבר לאילוצים שתיארתי למעלה, הם באמת ובתמים חשבו שאלו האוכלוסיות שנמצאות תחת ידם ולכן קיבלו החלטות בהתאם להבנתם. לדעתי אין כאן מזימות מכוונות שמטרתן לצבור כוח על חשבון המזרחיים. הראייה הזאת היא איוולת פוסטמודרנית שתולה הכל במזימות. ראייה שמעדיפה לדבר על מוחלשים במקום על חלשים (כלומר שיש מי שגרם לחולשתם, בדרך כלל במזיד. לעולם לא הם עצמם כמובן).

מטרתו של שיפוט כזה יכולה להיות אך ורק עם הפנים קדימה: ללמד אותנו לא לחזור על הטעויות הללו. כאמור, אנחנו כיום מפוכחים יותר (וגם קצת תקינים פוליטית יותר), ולכן אנחנו היום צריכים להסיק מסקנות. כיום כבר אין הצדקה לטעויות מהסוג הזה. אבל לא נכון לשפוט את העבר בצורה כזאת. זהו אנכרוניזם.

על יללות ופתרונות

אבל הסרט עסק בשיפוט של הדור ההוא ולא בהסקת מסקנות לימינו. מסקנתו הייתה שנעשה כאן עוול והאשמה מוטלת על הממסד האשכנזי. כמובן שמכאן עולה שעליהם גם מוטלת החובה לתקן אותו. את זה אני לא מקבל. האשכנזים שהקימו את המדינה הזאת ונשאו בעול ובאחריות, פעלו וגם טעו. הם חיו ופעלו לפי מיטב שיפוטם, המוטעה לעתים, ולכן עקרונית אין להטיל עליהם אשמה (אלא במקום של רשעות מכוונת שלא הייתה נכונה גם לשיטתם).

מעבר לזה, גם לעולי צפון אפריקה עצמם היה אשם תורם. לא היה עליהם לחכות שיפתרו להם את הבעיות אלא ליטול יוזמה ולעשות זאת בעצמם. הרומנים שגם הם הופנו לירוחם (לא רק מרוקאים), נטלו יוזמה ונטשו אותה ברגע שיכלו. אני בטוח שהיו גם לא מעט מעולי מרוקו שיכלו לעשות זאת אבל הם העדיפו להישאר פסיביים ולחכות שיפתרו להם את הבעיות. הרבה יותר קל להטיל אשמה על אחרים ולצפות שהם יפתרו לנו את  כל הבעיות. זה המשך של אותה פסיביות שהביאה אותם למצבם העכשווי. האדם הפסיבי תולה באקטיביסט והיוזם את כל בעיותיו ומצפה שהוא יפתור אותן עבורו. התרבות והמנטליות האשכנזית היתה כנראה יוזמת ואקטיבית יותר, ולא בכדי היוזמה והפעילות להקמת המדינה היתה אשכנזית טהורה (במחילת כבודה של ועדת ביטון), והפסיביות המזרחית שהותירה אותם בצד בתהליך הזה, היה לה חלק ביצירת הבעיה ויש לה כעת גם חלק באי פתרונה.

כל עוד ימשיך השיח התקין פוליטית שמדבר על מוחלשים במקום על חלשים, ועל מזימות במקום על טעויות, הדבר ינציח את הבעיות ולא יתרום לפתרונן. כל עוד המזרחיים ימשיכו ליילל ולא ייטלו את היוזמה לידיהם ולא יבינו שגם להם יש חלק בבעיה ובאי פתרונה, הבעיות לא ייפתרו. בעולמנו האכזרי בעיות לא נפתרות אם אנחנו עצמנו לא עושים מאמצים כדי שזה יקרה. אני חושב שהפלסטינאים לוקים באותה מחשבה כושלת שתולה את כל בעיותיהם בדומיננטיות המערבית והיהודית ולכן גם מצפה שהיא תפתור את הבעיות עבורם. הפלסטינאים עוסקים ביללות במקום בעשייה. הם קובלים על האוריינטליזם המערבי הקולוניאליסטי שהוא שורש כל הבעיות (והוא כמובן גם זה מתאפשר להם ליילל ומקשיב להם. שהרי הוא המציא את הדמוקרטיה, הליברליזם וההכאה על חטא) בלי להכיר בחלקם (הנכבד). הם מערימים קשיים ומכשולים על כל פתרון, כל זאת בתקווה שמישהו יעשה עבורם את כל העבודה בלי שהם יצטרכו לשלם מחיר על טעויותיהם שלהם.

אני חייב לומר שבתקופת מגורינו בירוחם התרשמנו מכלי ראשון עד כמה היללנות הזאת עומדת בעוכרינו בבואנו לפתור את הבעיות. כשאנשים לא מבינים שהאשמה במצב הקיים ובבעיות שנוצרו היא גם לפתחם ושגם עליהם מוטלת האחריות לפתור אותן, זה לא יקרה. אם אין אני לי מי לי, ואם לא עכשיו אימתי. אנשים לא מוכנים להשקיע מאומה בקידום ילדיהם. הם מעדיפים להשקיע במוצרי צריכה שונים או באוכל, ואז בוכים על מצבם העגום ועל היעדר אופק לילדיהם. עולים מרוסיה שהגיעו גם הם לירוחם (למרות אשכנזיותם), היו באותו מצב כלכלי אם לא למטה מכך, אבל רבים מהם נמצאים כיום בדרך בטוחה להתקדמות ולפתרון הבעיות. הסיבה לכך שהם היו אקטיביים והשקיעו בקידום ילדיהם ובקידומם שלהם. רבים מהעולים מצפון אפריקה מנציחים את בעיותיהם שהתחילו בגלל הפסיביות בגלל אותה פסיביות כושלת. שוב, זה לא כולם ולא תמיד, אבל זו הכללה שיש בה הרבה מן האמת. מי שמכחיש את התופעה הזאת מאימת התקינות הפוליטית לא תורם בכך להיעלמות הבעיות. ההיפך הוא הנכון.

כאנקדוטה יש בנותן טעם לציין שתושביה הוותיקים של ירוחם הם עולים ממרוקו (הרומנים כבר לא שם, כאמור). לאחר זמן הגיעו עולים מהודו. היה מרתק לראות את יחסם של המרוקאים להודים. הם עשו ועושים להם עד היום ממש את מה שהתלוננו שהאשכנזים עשו להם. אותה גזענות, אותה אפלייה, אותו יחס משפיל ומתנשא, אותו זלזול. אלא מאי? כאן הם נמצאים בעמדת הכוח. הם הוותיקים הקולטים וההודים הם העולים החדשים והחלשים (מוחלשים?). אז נוח ליילל על מה שעשו לי, אבל בה במידה נוח לעשות אותו דבר לאחרים.

העוצמה של הויזואלי: החיבור בין העין ללב

ועוד הערה אחרונה, במישור אחר לגמרי. יש משהו חזק במדיום הקולנועי. גם סרט תיעודי הוא בעל עוצמה גבוהה לאין ערוך משידור ברדיו או כתבה בעיתון. אתה רואה מול עיניך מסמכים ואנשים שמדברים בהתנשאות, וקל לך מאד להתרשם ולגבש עמדה. מול עיניך מוצגים מסמכים ומספרים, וקשה לא להשתכנע. אבל צריך להיזהר מהעוצמה הזאת, שכן לא מעט פעמים היא דווקא מטעה. דווקא התחושה שאני רואה בעיניי מכלי ראשון יכולה לגרום לי להיות משוכנע בעמדתי ובשיפוטים שלי. הרשעות והגזענות נוכחות מול עיניי, לכן ברור לי שבן גוריון וחבריו היו גזענים ופעלו ברשעות ואינטרסנטיות. המדיום הוויזואלי גורם לנו ללכת שבי אחרי מראה העיניים ולא לחשוב עוד פעם לפני שמגבשים עמדה, ומאד חשוב להיזהר מזה.

אני נזכר במלחמת המפרץ הראשונה, כשעיראק וכוויית היו בלהבות, וכולנו התמקדנו בגורלם העגום של הקורמורנים (עופות מים. סוג של שקנאים). כתבות טלוויזיה תיארו את העופות האומללים הללו שלא מצליחים להיחלץ מהים שמכוסה בשכבות נפט עצומות, ונחנקים וטובעים. מראה עיניים הוא חזק, וקל היה מאד לשכוח שבאותו זמן היו בני אדם שסבלו ומתו לא רחוק משם. מדוע? מפני שאת זה צילמו וזה נגע ללב. העיניים שלנו מחוברות בחיבור ישיר ללב, וכך הן מגייסות את העוצמה האמוציונלית שלו כדי להשתלט על המוח ולגרום לו לגבש בשטחיות עמדות לא מבוססות. צריך מאד להיזהר מזה, בבחינת “ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם”. כמו שחז”ל אומרים העין והלב אלו תרי סרסורי דעבירה. שניהם מושכים אותנו לשטחיות ועוקפים  את השכל. הם מונעים מאתנו מחשבה נוספת לפני שמגבשים עמדה. אני מעדיף את האוזן על העין (“ההיגיון השמעי” של הרב הנזיר) ואת השכל הקר על הלב והאמוציות.

לסיום, אני מאד ממליץ לראות את הסרט. הוא חזק ומעורר למחשבה. אני חושב שאם רואים אותו אחרי שחושבים על הנקודות הללו, ומפעילים את השכל והאוזן ולא רק את העין והלב, מקבלים התרשמות שונה מזו שהתכוונו יוצריו לעורר בנו. הלקחים אלינו הם חשובים ונכונים מאד (אם כי כאמור הסרט לא עסק בהם), השיפוט של העבר (שהוא מוקד הסרט) קצת פחות.

32 תגובות בנושא “סלאח, פה זה ארץ ישראל: מבט אחר על מחדלי העלייה מצפון אפריקה (טור 103)

    1. אילון

      אומר יותר מזה.מדברים על תרבות אשכנזית מול מזרחית (ספרדית בלעז).אבל זו בעצם תרבות ארופאית (ערוב של מזרח אירופאית וגם מערב אירופאית) מול תרבות ערבית.לכולם ברור (גם לערבים,גם אם רק מחזיקים זאת בבטן) שגם אם בפרטים לפעמים יש יתרונות מסוימים לתרבות הערבית באופן כללי התרבות האירופאית מפותחת יותר מזו הערבית.גם בענייני מוזיקה עדיין לאוזן מערבית זמר מזרחי ישמע רדוד.כמו שירי ילדים נאמר (שגם אם יש להם יופי מסוים עדיין הם שירים גם מבחינת מילים וגם מבחינת לחן – ילדותיים).הפאסיביות של עולי המזרח (שבאה לידי ביטוי גם בעולם התורה החרדי המזרחי לעומת זה האשכנזי וגם בציונות הדתית) מקורה בכלל במקומה של הפאסיביות בתרבות הערבית (כול מן אללה) שגורמת לארצות הערביות להראות כמות שהן לעומת המערביות ואף אחד לא אשם בזה (בניגוד לדברי הרב) אלא זאת המציאות – חלק מן בני האדם התפתחו יותר מן האחרים ואין לחץ שכולם יתפתחו באותה מידה בכל זמן נתון.המתחים נוצרים כאשר יש מפגש בין שתי תרבויות והמפותחים יותר עליהם להביא בחשבון את העובדה הזאת ומצד אחד לכבד את קצב ההתפתחות של האחרים ולא לזלזל בהם בשל כך ומצד שני להכיר במקומם היחסי לעומתם.כמו ביחס של מבוגר אל ילד. מצד אחד כבוד אליו אבל מצד שני לדעת שהוא לא יכול להיות חבר של הילד.ואם יעשה זאת הילד (ללא כל יכולת בחירה מצדו) יזלזל בו.כדברי הרב שך המפורסמים לא שייך כרגע שאנשים בעלי תרבות זאת (לאו דווקא מגזע זה) ינהיגו אנשים מתרבות ארופאית.כפי שרואים היום בתגובת השמאל (וגם חלקים גדולים מהימין בסתר ליבם ) למעללי ביטן ואמסלם נערי ביבי.

      אגב אם עוסקים מבחינת רשע ומוסריות ,אין מה לרחם על המזרחיים.נראה שיש חוק טבע שככל שתרבות פרימיטיבית יותר כך היא יותר מזלזלת (וביתר חוסר מודעות שאיכשהוא יותר גרועה מזדון) בתרבויות פרימיטיביות יותר.אני מוכן להמר שהמזרחיים (באופן כללי) יותר מזלזלים בתימנים עוד יותר ממה שהאשכנזים מזלזלים במזרחיים עצמם (וגם ממה שהאשכנזים עצמם מזלזלים בתימנים).ופה אני נכנס כבר לתיאוריה אבל מוכן לנחש שעולים על אלו כולם התימנים עצמם שמזלזלים באתיופים עוד יותר מאשר כל מי שלפניהם בשרשרת המזון . וגם האתיופים היו מזלזלים אם היה מישהוא עם יותר מלנין בעורו פה בארץ .באפריקה יש.ומן הסתם אפשר לבדוק את יחסם של אלו לשחורים יושבי מרכז אפריקה (קונגו ,גבון,בואכה דרום אפריקה) שעורם שחור כפחם ועדיין עובדים אלילים ובעבר היו בהם גם קניבלים.

      ככה שלפי הכלל שלא שייכת מוסריות ביחס למי שלא מוסרי בעצמו (חוק הג’ונגל).החטא היחיד שהיה פה היה חטא לאלוהים ולא לבני אדם.זה אכן היה חטא אבל לא צריך להתנצל בפני המזרחיים אם בעצמם היו נוהגים עוד יותר גרוע מזה רק שלא היה להם ביחס למי.צריך להצטער בפני האלוהים וגם זה רק על חוסר הידיעה (שכאמור יותר גרועה מזדון ,אך מצד שני נובעת בעצמה מחוסר פיתוח עצמו של העולם הארופאי של אז ביחס לזה של היום ,ויש להצטער עליה פחות משל זדון.שוב,מחוסר אשמה) ולא על זדון.גם המזרחיים בעצמם לא טרחו לעלות למדינה לפני הקמתה ורק בגלל פחד מהערבים על תגובתם על הקמת המדינה עלו לפה.מבחינתם היה יותר טוב להמשיך לחיות שם לנצח.(למרות שגם האשכנזים התחילו לעלות בלחץ של פוגרומים)

      הסיפור פה בארץ הוא פשוט מיקרו קוסמוס של מה שמתחולל בעולם כולו.לרב קוק יש מאמר שלא קראתי על היחס בין אשכנזים לספרדים (לשני בתי בית ישראל) .אני אומר שנראה שיש יחס ביניהם כמו של גבר לאישה (ימין ושמאל.האישה הם היא התרבות המזרחית או הספרדים) או של 9 ספירות עליונות מול ספירת המלכות.ופה יש פרדוכס.מצד הגבר (התרבות הארופאית או האשכנזים) יש שאיפה לשוויון בין המינים.לפי האישה (התרבות הערבית או האסייתית או הלטינית או האפריקאית) היא זו שצריכה לקבל את הנהגת הגבר (להיות כנועה לו).נחכה לקו השלישי שיכריע ביניהם.

  1. יעשיבע בוחער

    לא מסכים.
    ההתייחסות הבעייתית לעולי צפון אפריקה לא הייתה כהתייחסות רופא לחולה שצריך לקטוע את רגלו, אלא כהתייחסות מדען לבן אדם שעושים עליו ניסויים. רוצה לומר – היו יותר מדי סטיות מעבר ליחס הרע המוכרח שנדרש (חטיפות ילדים, יחס מפלה גם לאחר המלחמות וכו’). יותר מדי *31^2-1.

  2. אילון

    תיקון בפסקה שנייה שורה שלישית) נ”ראה שיש חוק טבע שככל שתרבות פרימיטיבית יותר כך היא יותר מזלזלת (וביתר חוסר מודעות שאיכשהוא יותר גרועה מזדון) בתרבויות פרימיטיביות יותר ממנה”

  3. פיל

    תודה על המאמר.

    דבר אחד לא ממש הבנתי. תחילה אתה מסנגר באופן שלטעמי משכנע מאוד על מדיניות הממשלה דאז.
    ואז אתה טעון שאתה מניח שהייתה שם גזענות ושיתכן שהם טעו.
    עוד אתה טוען שהיום השתפרנו ואנחנו כבר לא חושבים שאי אפשר להשתנות וכו’.

    לי נראה ששתי הטענות חסרות ביסוס מספיק.

    א. המילה גזענות היא כבר מזמן רק שם גנאי ומכילה שיפוט מוסרי שאנחנו מצמידים לאלו שמאמינים בסטראוטיפים מסוימים. כפי שאתה עצמך כותב הסטראוטיפים הם גם נכונים במידה מסוימת (למרות שכמו כמעט כל הכללה הם תקפים רק על רוב המוכללים) וגם שימושיים במידה רבה (בעיקר בגלל שהם נכונים). אז איפה הטעות? למה אנחנו חייבים לטעון שהם היו לא בסדר?

    ב. לגבי הטענה שהיום אנחנו טובים יותר (אני מניח שכוונתך טובים יותר מוסרית). נראה לי שזו רק מראית עין. אנחנו טובים יותר בלדקלם ססמאות נגד גזענות – זה נכון. אבל האם אנחנו גילינו את העובדה שאנשים יכולים להשתנות למרות הגנים והתרבות שלהם? – מסופקני. אני אפילו מעז לטעון שפעם הבינו את זה לא פחות טוב – אלא שמלבד זאת הבינו גם את התרומה הגנטית ואת המטען התרבותי שכמעט ואסור לדבר עליהם בציבור היום.

    מה שנכון זה שהיום לטעון שתרבות אחת טובה יותר מרעותה כבר לא באופנה אבל האם זה שיפור מוסרי? באופן אישי נראה לי שזו התדרדרות.

    1. מיכי מאת

      פיל שלום.
      היו שם אמירות גזעניות מובהקות, מעבר למדיניות עצמה. צריך לראות את הסרט כדי להכירן.
      א. הסברתי בפוסט בפירוש מה לא בסדר בסטריאוטיפ גם אם הוא נכון. היה לי טור (5 ו-10) על גזענות ושם הרחבתי יותר.
      ב. יש לנו ויכוח. אני חושב שהיום אנחנו בהחלט מבינים יותר שיש הרבה דברים שנראים מובנים ובעצם הם בני שינוי. זה לא רק שיח פוליטיקלי קורקטי. ההגזמה של ההבנה הזאת והשלכותיה היא התקינות הפוליטית (כגון שאי אפשר לדרג תרבויות), אבל יש כאן משהו שבאמת השתנה. זה גופא שינוי שהתרבות שלנו עברה (היחס שלה לאפשרותם של שינויים).

  4. Yaniv Hadad

    מענין שיהודים מצפון אפריקה שלא הגיעו לישראל אלא “נשרו” בדרך לא סבלו מכל ה”פסיביות” המתוארת וכולם כחתך משכילים,אקטיבים (ועשירים). בנוסף להגיד שהעליה מצפון אפריקה פחות משכילה מאנשי מזרח אירופה שרובם באו מכפרים ועיירות נחשלות הרבה יותר זה מצחיק, אירופה היא לא גוש אחד של קידמה

    1. מיכי מאת

      שלום יניב.
      ידוע לי שהאוכלוסייה החזקה יותר (השכלתית וכלכלית) הגיעה לצרפת ולארצות המערב. אבל אין לזה ולא כלום עם שאלת הפסיביות. כך או אחרת, האוכלוסייה שהגיעה לכאן היתה ועדיין פסיבית. מעבר לזה, החזקים הגיעו למערב ולא הקימו מדינה ולא השתתפו בהקמתה. זו פסיביות. בין האשכנזים החזקים נקטו יוזמה והקימו מדינה. כמובן שכל אלו הכללות, אבל לדעתי נכונות.
      אירופה אינה גוש של קידמה, ועדיין היו הבדלי השכלה ניכרים. אולי זה מצחיק, אבל נכון.

    2. לעבוד קשה זו 'פסיביות'? (לרמד"א)

      לעבוד קשה במפעלי תעשייה, בחקלאות ובייעור ובסלילת כבישים, זו ‘פסיביות מזרחית’? על מה אתם מדברים? אנשים אלה השאירו את הבית והרכוש בארצות ערב, איש לא נתן להם ‘שילומים ופיצויים’ ואיש לא עשה להם ‘פרוטקציה’, ובעבודת קשה פירנסו את משפחתם, בצמצום אך בכבוד – על איזו ‘פסיביות’ אתם מדברים?

      בברכה, ש.צ. לוינגר

  5. מעוז

    שלום הרב מיכי
    אני מוכרח לציין שזה היה טור מאכזב במיוחד. בחרת ללכת להסבר המקובל על פערים תרבותים ושלום על ישראל. הכשל הידוע הינו ללכת לשנות ה50 לטעון שהיה קשה לכולם וזהו.
    אם חוקרים לעומק מגלים שכן הייתה הפלייה שיטתית בחינוך ותעסוקה שנמשכה הרבה מעבר לשנות ה50.
    זלמן ארן ופנחס ספיר למשל החליטו בשנות השבעים שאין צורך שמזרחים ירכשו חינוך עיוני. איזה תירוצים היו אז חוץ מהרצון להפוך אותם לחוטבי עצים ושואבי מים (תוכל לעיין במחקר של צבי צמרת שנחשב לאיש מתון)
    עיתון הארץ מצידו הסית נגד העלייה מצפון אפריקה( תוכל לראות זאת אצל אבי פיקאר )
    מאז המהפך של בגין, ותהליכי הפרטה מואצים הפלא ופלא מזרחים שיפרו משמעותית את מצבם הכלכלי. כיצד זה קרה פשוט מאוד. הוסרה רצועת החנק של מפאי.
    הדיונים על אפלייה גובלים בהיתממות וחוסר כנות הרי עד 77 המזרחים לא היו קיימים בכלל מבחינת השלטון.
    בנימה אישית אני למדתי בישיבה תיכונית בשנות ה90 הזלזול וההתנשאות במזרחים היו בון טון. תאמר לי איזה תירוצים היו אז חוץ מגזענות נטו ?
    מפאי יצרו את החטא הקדמון אשכנזי-איכותי מזרחי-עממי.
    אגב במאמר שלך אתה ביצעת השוואה שגויה שעליך קשה להאמין. נכון מרוקאים התייחסו בזלזול לעדות אחרות אבל שוב יש הבדל בין גזענות שעולה מן הרחוב לבין גזענות ממוסדת ושיטתית.
    גם כיום אני מכיר הרבה זוגות מעורבים בציונות הדתית שהצד האשכנזי
    עיקם פנים ולא היה מרוצה.
    מודה שממך ציפיתי שתהיה יותר כנה ישנם מחקרים לאורך ולרוחב בנושא זה.

    1. מיכי מאת

      שלום מעוז.
      כתבתי שהיתה גזענות והיתה אפלייה, אבל הסברתי מה הבעיה ומה פחות בעיה בעיניי. אקדים שלא בכדי התמקדתי בדבריי בשאלת פיזור האוכלוסין שבה עסק הסרט. הערות נוספות הובאו בדבריי רק מהצד.

      באשר לטענותיך:
      ודאי שהיתה אפלייה, ועדיין יש. מה שטענתי הוא שהיה לה בסיס כלשהו (שאתה כמובן בוחר להתעלם ממנו), ושכך ראו את זה אז בכנות (זה באמת מה שחשבו). עוד כתבתי שמי שלא עושה לא טועה.
      ההחלטה לא לתת חינוך עיוני גם היא מבוססת על זה גופא. הערכה שבמקרים רבים זה לא יצליח ושהחברה צריכה גם אנשים בעלי חינוך מקצועי, והכי טבעי לבחור את אלו שחלשים ומועמדים טבעיים לזה. נשמע רע, ולפעמים זה באמת רע. אבל בכל זאת ניתן להבין זאת.
      מעבר לזה, כפי שציינתי בדבריי, חינוך מקדם ועיוני גם כשהוא מוצע לא ממש מפתה משפחות מזרחיות רבות, ולדעתי זה מאפיין מזרחי מובהק (ברור שיש הרבה יוצאי דופן, אבל כהכללה זה לגמרי נכון כפי שהזכרתי שראיתי בירוחם ועוד). ברור שנותנים חינוך עיוני קודם כל למי שדורש אותו ביתר תוקף. זה רק טבעי. שוב, זו לא בהכרח הצדקה מהותית, אבל זה כן מביא להבנה מדוע זה קרה ושלא מדובר ברשעות אלא בהבנה (שגויה בחלקה) של המציאות.
      גם בגזענות שתיארת בישיבות התיכוניות, אני מכיר את זה וחולק עליך בדיאגנוזה שהיתה כאן גזענות נטו. לא נכון. היה לה בסיס ממשי. הבעיה לא היתה בעצם הראיה אלא בתפיסה שמדובר במשהו מהותי, גנטי אולי, ולא ניתן לשינוי. זה לא נכון. אבל הבדלים היו גם היו, ומי שמתעלם מהם מכחיש את המציאות.
      לא שמתי לב לישיבות המזרחיות שהוקמו ונתנו חינוך משובח שהאשכנזים רצו להתקבל אליו. למה לא היו כאלה? גם כאן זו רק אפלייה? ואולי זו אותה פסיביות ידועה וציפייה שמישהו אחר יעשה עבורי את העבודה?

      ההשוואה השגויה שעשיתי שקשה היה לך להאמין היא לגמרי נכונה כמובן. לשלטון מוניציפלי מותר להפלות ולשלטון הארצי אסור? וגזענות ואפלייה שבאות מהרחוב זה כן בסדר? המרוקאים פשוט לא היו בשלטון ולכן לא ראית את זה מהשלטון אלא רק מהרחוב. אתה טוען שאם היתה ממשלה בשליטה מרוקאית המצב היה שונה?
      היו מפרגנים לאשכנזים ה”מוחלשים”? תרשה לי לפקפק בזה. זה בדיוק הטיעון של הכוזרי (=אתם אומרים שאתם יותר מוסריים, אבל מעולם זה לא נבחן במציאות כי לא היה לכם שלטון ריבוני) שהחבר אומר לו הובשתני מלך כוזר.
      כשנוח לך אתה בוחר בהבחנות שוליות כאלה ונתלה בהן, זאת כדי לאפשר לך להמשיך להתלונן. אז אני לא משחק במשחק הזה, ואם התאכזבת – צר לי על כך. אולי אתה מצפה לשיח של תקינות פוליטית, אבל אם הייתי נגרר אליו אז אני הייתי מתאכזב מעצמי. מבחינתי זה יותר גרוע מאשר כשאחרים מתאכזבים ממני.
      האם אתה לא מכיר במקרה זוגות מעורבים שהמזרחיים עיקמו את האף? האם אינך מכיר מרוקאים שלא רצו בן או בת זוג תימני או הודי? כי אני מכיר לא מעט כאלה (שאפילו רגש הנחיתות העז לא עזר להם שלא לכעוס על הבאת בן זוג אשכנזי).
      אני מניח שקשה לך לקרוא את תגובתי זו, אבל בכל זאת חשוב לי לכתוב אותה ולעשות זאת בחריפות. יען כי אני רואה בדבריך באופן שיטתי ועקבי את אותה הכחשה שעליה דיברתי בפוסט. אתה תולה את הבעיה בכל העולם ואשתו, מתעלם מחלקם הלא מבוטל של המרוקאים בעניין. אתה בוחר לעשות חילוקים לא רלוונטיים ונשאר בבכי ונהי וקינות על המצב, במקום להבין שיש לדברים שורש אמתי, ושבדרך כלל אין כאן רשעים וצדיקים אלא טבע אנושי על מגרעותיו וטעויותיו. אתה מתעקש להתעלם מזה שגם אם נעשו טעויות הם נעשו על ידי מי שעשה משהו. מי שלא עושה כלום לא עושה גם טעויות (האם המרוקאים תרמו משהו להצלת היהודים באירופה מהשואה? איפה היו מנהיגי הסוכנות וההגנה המזרחיים? אה, סליחה, פשוט לא היו כאלה). צר לי לכתוב בחריפות כזאת, אבל חבל לי שאתה מתחפר בהתקרבנות המיותרת הזאת. גם אם יש בה ממש כלשהו, היא ודאי לא מסייעת לפתרון הבעיה.

  6. תם

    למי שחושב שמדובר בטור חריף, ממי שאני מכיר, רוב האנשים שלא נפלו בשבי השיח הפוסטמודרניסטי ההזוי מבינים שהרב השתמש במידת הרחמים ובאנדרסטייטמנט לתיאור הסחטנות ההתקרבנות הפרזיטיות והחוצפה של ה”מוחלשים”. מי שמוחלש הם האנשים העובדים והיצרנים שהממשלה חולבת אותם ומשתמשת בכספם להטבות פופוליסטיות לאנשים שבמקום לנשק את רגליהם עולבים בהם.

  7. מעוז

    שבוע טוב הרב מיכאל
    תודה על התגובה המפורטת.
    אליבא דשיטתך סתם מזרחי-מרוקאי, סתם מרוקאי-ירוחם. המנעד הרבה יותר רחב אתה מן הסתם יודע זאת.
    גם אני רואה בגזענות משהו טבעי וככל הנראה אם הייתי אשכנזי בשנות ה50 הייתי מסתכל על המזרחים בתור משהו זר ותמוה.
    אלא מאי באו חכמים ומחוכמים בעברית ובישיבות ונתנו הצדקה אידיאולוגית לגזענות שלהם וכך המתח העדתי נמשך הרבה מעבר למה שהיה נצרך. עד שנות ה70 היה אפשר לתרץ את הגזענות. ניחא קשיי קליטה, חבלי לידה של מדינה בדרך בסדר אני מקבל. אבל מה הלאה… היחס המזלזל נמשך עד היום בפרסומות ובתקשורת (זה נדון בכנס התקשורת האחרון באילת, חיים יבין כמובן הכחיש) אגב פרופ’ דהן חקר והראה שהאחוז של המזרחים בעשירון העליון תואם למספרם באוכלוסיה משום מה באקדמיה,תקשורת ובתי משפט אין זה ככה. מדינת ישראל קיימת 70 שנה ואחוז המרצים באקדמיה עומד על 7% זה אפילו לא דו ספרתי. אוקי המרוקאים של ירוחם בכיינים אבל העירקים לא מספיק משכילים ? הרבה מזרחים פנו לשוק החופשי והצליחו כי שמה לא היה להם שומרי סף בדרך.
    אני לא מאמין בהתקרבנות אפילו אם היא נובעת מסיבות מוצדקות כיון שזה לא מקדם את את פיתרון הבעיה אבל מה שמדהים אותי שהרבה אשכנזים אפילו לא מוכנים להודות ביחס המזלזל שלהם כלפי מזרחים.
    הפתרון לדעתי די ברור שוק חופשי,הפרטה, ויוזמה חופשית.
    בנימה אישית למרות שאיני אוהב לדבר על זה. האוירה בישיבות תיכוניות היה מתחת לכל ביקורת כלפי מזרחים ואף כלפי אשכנזים( שהרבנים מידי פעם היו מזכירים להם שהם מזרוחניקים שחס ושלום לא ישכחו את זה)
    כיום כאשר אני עובד בהוראה אני פשוט לא מבין את ההתנהלות דאז.
    אני עובד עם עולים מרוסיה ואתיופיה אני לא חי בעולם סטרילי והומוגני.
    ותרשה לי להתבדח איתך לגבי ההתקרבנות שלי. אנשים שקוראים את ספריך לא יכולים להיות מתקרבנים. הספרים שלך תובעניים מאוד.
    מה לעשות אשכנזים צריכים לשמוע דברים לא נעימים ולדעת לקבל כמו שמזרחים צריכים להפנים שהיחס שלהם לעולים מרוסיה אתיופיה לא היה מדהים בלשון המעטה.
    אגב משום מה תמיד אנשים אוהבים לתקוף את מי שדן בבעיה כיון שהוא מנציח אותה אולי יותר חכם לתקוף את האנשים הגזענים למרות שזה יותר קשה.
    שבוע טוב ומבורך

    1. מיכי מאת

      לדבריך כאן אני מסכים לגמרי (או כמעט לגמרי). רק אעיר שיש הבדל בין לדון בבעיה כדי לבקר ולשפוט את העבר לבין לדון בה כדי להסיק מסקנות לעתיד. עמדתי על כך בדבריי. ההתקרבנות השלילית היא דיון מהסוג הראשון שמסתיים בציפייה לכך שיפעלו עבורי.

    2. אופיר

      למעוז.

      אין קשר בין עשירון עליון להשכלה.
      אלא בדרך כלל התעסקות בנדלן. בניה שיפוצים. או מסחר.

      התעשרות לא דורשת דווקא השכלה גבוהה אלא תכונות אחרות. עיין לדוגמא רמי לוי. יצחק תשובה ועוד.

      לכן ההשוואה בין האקדמיה לעשירון העליון לא רלוונטית.

      אני גם גרתי בירוחם והיום במעלות ואני מסכים לגמרי עם הר מיכאל (שלדעתי ויתר לך בתגובה האחרונה) לגבי האופי הפסיבי יותר או הערבי יותר של המזרחים וגם לגבי שאר הדברים

    3. מיכי מאת

      לא ויתרתי. אני באמת מסכים. אני חושב שיש שינוי משמעותי גם באקדמיה שמראה שההבדלים הם תרבותיים ולא מהותיים (כלומר ניתנים לשינוי). נכון שההבדלים במספר אנשי האקדמיה לא בהכרח מעידים על אפלייה אלא אולי גם על מטרות ויעדים שונים שהאוכלוסיות הללו מציבות לעצמן.
      כאמור, משנתי שלא זזה ממקומה: 1. ההבדלים קיימים. 2. הם לא מהותיים (כנראה אין כאן גנטיקה שונה, וטיפשים או חכמים). 3. יש שינוי עם הזמן. 4. ההבדלים לא נוצרו רק עקב “החלשה” אלא עקב “חולשה” (כלומר יש אשם תורם של המזרחיים). 5. לא כ”כ נכון ובכלל לא צודק ולא מועיל ליילל. 6. עדיף לעשות משהו בעצמך.

  8. רבקה יפה שחר

    לפני כשנתיים היתה בטלויזיה כתבת תחקיר על הפער העכשווי בין בני נוער מזרחיים ואשכנזיים. האג’נדה הבולטת של הכתבה היתה “וואאו תראו מה זה גם היום עדיין יש כזה פער גדול! כמה מזעזע מצדנו! “. במהלך הכתבה נחרט בזיכרוני הזלזול שבו דיברו נערים מזרחיים על האשכנזים החנונים שמשקיעים בלימודים ובשיעורי בית במקום ליהנות מהחיים. הם ממש לא יכלו להבין איך הללו מוכנים ללכת לחוגים אחרי הצהריים במקום כדורגל והתגאו בהורים המגניבים שלהם שמאפשרים להם לעשות מה שבא להם לעומת ההורים האשכזים שמכריחים את הילדים להשקיע בלימודים ולהתבאס בחוגים משעממים של מוזיקה ומדע למשל. אין ספק שבגיל תיכון זה הרבה יותר קול לשחק כדורסל מאשר לנגן. הם דיברו בתמימות על השמחה והמגניבות של המשפחות המזרחיות לעומת ההורים האשכנזים הקרים והשאפתניים. ההבדל התודעתי בין שתי קבוצות הילדים זעק לשמים ובעיני ברור לגמרי גם למה מביא תוצאות שונות… הדבר מאשר מה שהרב מיכי כתב על יעדים שונים שאוכלוסיה מציבה לעצמה מבחינה תרבותית.
    נושא שני שעלה בכתבה זה האילוץ של אנשים מזרחיים צעירים לפרנס את עצמם לעומת אשכנזים שההורים מתגיסים לעזור להם בכל מחיר ובלבד שישלימו לימודים. אצל הצעירים המזרחיים תמיכה מההורים בגיל מבוגר נתפסת כבושה, ואילו אצל הצעירים האשכנזים ההורים ממש מכריחים אותם להשלים לימודים אקדמאים ומוכנים לממן את הלימודים והקיום. דיבר שם בחור מזרחי שהתחתן עם אשכנזיה ונחשף לתופעה הזו וסיפר שחמותו עבדה שעות נוספות ומנעה מעצמה הרבה כדי לעזור לזוג הצעיר שישלימו את הלימודים ולא היתה מוכנה לשמוע מחתנה שהוא יעבוד כדי לממן את עצמם כי לטענתה מה שחשוב לטווח ארוך זה שתהיה לו השכלה גבוהה. הוא סיפר שבמשפחתו המורחבת (המזרחית) תופעה כזו אינה קיימת ואדרבא נתפסת כשערורייתית.
    ברור ששתי הדוגמאות לעיל הן פרטניות ואסור לעשות הכללות אבל ודאי שגם מלמדות משהו מעבר לטענת האפליה האוטומטית.

  9. nav

    במחילה, כבודו כתב כ”כ הרבה שטויות שאני לא יודע מהיכן להתחיל…
    נתחיל מזה שלפולנים לא היה לאן ללכת יותר מאשר למרוקאים, בשתי העדות החזקים (העשירים והמשכילים) יכלו להגר למערב (וכך עשו) והיתר באו לארץ (יחד עם כמה ציונים מורעלים שיכלו להגר ובכ”ז עלו). כך שההסללה של המרוקאים (שרובם אגב -כ80% באו מערים גדולות ומודרניות יחסית תחת השלטון הצרפתי) לעיירות פיתוח ומושבים חקלאיים נידחים נבעה כמעט אך ורק מהסטריאוטיפ הגזעני של אבק אדם שיש לשבצו בגבול כמגן אנושי מול האויב הערבי.
    בנוסף, העולים שנפלו בבת אחת למקום שבו כל ההתייחסות אליהם הייתה פטרונית במקרה הטוב ותרבותם הושתקה כליל (המוזיקה של האויב…) לא יכלו במצבם אז רחוקים מכל מרכז גיאוגרפי חברתי או שלטוני להשפיע יותר מידי על גורלם כך שהפסיביות הזו היא לא מעט תולדה של האפליה דאז שהעדיפה עגלונים מזרח אירופאים על פני סוחרים מצפון אפריקה (אגב, הביטוי מזרחיים ככינוי לכל ה’ספרדים’ מקורו בהתנשאות המזרח אירופאית לאחר שאלו האחרונים סבלו מההתנשאות הייקית-מערב אירופית כלפיהם ה’אוסט-יודען’, הצפון אפריקאים אגב כינו את עצמם ‘מוגרבים’ כלומר מערביים שזהו גם הכינוי הנכון מבחינה גיאוגרפית).

    1. מיכי מאת

      אם יורשה לכבודי להמשיך ולגבב עוד כמה שטויות, אז כבוד מעלתו טועה ומטעה. הדברים מוסברים בפוסט, אבל בכל זאת אעיר.

      ראשית, לפחות כדאי להוד כבודו לקרוא את השטויות שהוד מעלת כבודי כתב לפני שהוא מגיב לדבריי. אמנם לא חובה, אבל מומלץ. לא כתבתי שהיה הבדל בין הפולנים למרוקאים לגבי לאן ללכת. כתבתי את ההיפך (בניגוד לדבריו של הגיאוגרף שכן אמר זאת), מה שלא מפריע כלל ועיקר לכבוד הוד מעלתו לצטט זאת בשמי. אגב, אני לא לגמרי שולל את דבריו של אפרת, כי למיטב ידיעתי הפולנים הגיעו לכמה וכמה מדינות במערב והמרוקאים בעיקר לצרפת, אבל כאמור זה לא חשוב לענייננו.

      מעבר לזה, איך כבוד מעלתו מסביר שהשלטון ההגמוני כאן היה אשכנזי וכך יכול היה “להשתיק” את המוזיקה המזרחית? איך זה קרה? למה המזרחיים עם כל מעופם, יוזמתם והשכלתם הנרחבת, לא הקימו את המדינה אלא האשכנזים? או שמא גם כאן מדכאים ומסתירים מאיתנו מידע, ובעצם המדינה הוקמה ונהגתה בקזבלנקה או בוורז’אז’את? אגב, אם הם היו עושים זאת, אני משער שהם היו משתיקים את האשכנזים בדיוק כמו שנעשה להם אם לא יותר (כמו שעשו הספרדים בישוב הישן בירושלים). האם כל זה לא מצביע על הבדל? איך המנהיגות והיוזמה הגיעה רק מהאשכנזים, ורק יללות הקיפוח (שבחלקן מוצדקות) מגיעות מהספרדים?

      אתה באמת טוען שלא היה הבדל השכלתי ותרבותי בין האוכלוסיות שהגיעו לארץ? אז אתה פשוט מקשקש. בניגוד לספרדים שהמשכילים בד”כ לא הגיעו לכאן אצל האשכנזים זה לא היה המצב. ביניהם היו משכילים שהגיעו והיו שלא. אגב, השכלה לא מתבטאת רק בשנות לימוד אלא במנטליות (איזו חשיבות מעניקים להשכלה, גם אם אתה עצמך אינך משכיל), וגם בזה יש הבדל בין האוכלוסיות.

      לגבי הביטוי מזרחיים ומערביים, כאן כבר ממש התעלית על עצמך. האם אתה טוען שהאוריינט (סליחה על הביטוי הגס והבלתי תקין) נמצא במערב ואירופה במזרח? זה חידוש גיאוגרפי ומונחי מסעיר (אולי תוצר של ההשכלה הנרחבת שעליה אתה מדבר). מוגרבים הוא כינוי למדינות המערב של צפון אפריקה. זה כמו לומר שסיני שנמצאת בצפון מצרים הוא צפון לא פחות מישראל כי במצרים מכנים אותם צפוניים. לא צריך יום לימודים ארוך או תואר באוניברסיטה כדי להבין שתיאורים מרחביים הם יחסיים, אבל מה לא עושים כדי ליילל על קיפוח ולטעון להגמוניה נרטיבית, זלזול וכו’. היזקקות כזאת למינוח היא בד”כ טיפשית, וכך גם כאן, וברוב המקרים היא מגיעה כדי לחפות על חוסר טיעונים מאחורי היללות, וכך הוא גם בדבריך כאן.
      אגב, המונח “מזרחיים” למיטב ידיעתי הוא המצאה של התקינות הפוליטית המייבבת כדוגמת דבריך כאן ולא של ההתנשאות האשכנזית. במקום ספרדים הכריחו את כולנו לדבר על מזרחיים (זה האפרו-אמריקניזם הישראלי). אבל אתה כנראה רוצה שיקראו להם מערביים, כי אז זה יהיה ברור ויגדיר אותם היטב. אמור מעתה: אם תרצה להגדיר מרוקאי אמור מערבי, ואז כולם יבינו את כוונתך. פשוט יביטו מערבה ויראו את מרוקו ומייד יבינו הכל.

  10. nav

    כמובן שהעובדה שהמשכילים האשכנזים הגיעו הנה יותר נובעת משתי הסיבות הנ”ל, העדפתם ע”י השלטון והיותם מחוברים אליו עוד מהתנועות הציוניות באירופה וכן עצם העובדה שהם אכן היו ציוניים יותר (בעיקר בהשפעת רוחות הלאומיות האירופיות שהיו אז באופנה) מה שמסביר גם את עצם הקמת המדינה ע”י אשכנזים בעיקר מאחר והלהט הלאומי והציוני החל באירופה בזמן שלספרדים זה כנראה בער פחות ורק אח”כ הם נסחפו אחריו. כמובן שבדור הבא הייתה כבר הסללה ששלחה את הצעירים הספרדים לסייע בכלכלת המשפחה בעוד האשכנזים יכלו לרכוש מקצועות מכניסים ונחשבים יותר או להשתלב בתעשיות המפא”יניקיות המסורתיות (פקידות הסתדרות תקשורת וכדו’…).
    הטענה כי היו פחות מדענים וכו’ בקרב הספרדים נכונה באותה מידה כטענה שהיו פחות מדענים באוקראינה מאשר בגרמניה, הציווילזציה במאות אלו מרכזה במערב אבל ההעדפה בישראל לא הייתה לאנשים משכילים (אגב מרבית עולי צפו”א בגילאי 40 ומטה היו בוגרי בתי הספר של אליאנס) אלא ליוצאי אירופה (גם אם היו בוגרי החיידר של ר’ זלמן). אגב בתחום השירה דווקא לא הייתה נחיתות מספרית אצל הספרדים (פשוט מפני שהיה זה תחום מפותח יחסית בקרב כלל האוכלוסיה בארצות ערב) העובדה שלא שמעת מעולם (כמו שחברי ועדת השטרות לא שמעו…) על אשר מזרחי (אאל”ט פזמונאי פורה לא פחות משמר) או ר’ דוד ברדוגו (משורר בחסד עליון) היא חלק מתרבות כור ההיתוך החד צדדית ולא ראיה לנכונותה…
    אגב ההתקטננות על המונח מזרחיים ראוי להזכיר שמי שקובע את כללי הPC הם לא הספרדים הנבערים מירוחם אלא האקדמאים האשכנזים מת”א שבעיניהם כל התרבות המזרח/ים-תיכונית היא עיסה שחורה את בלי הבדל בין אנדלוסית לפריד אל אטרש… אני מעדיף ‘ספרדים’ (או ‘ספרדים ובני עדות המזרח’ אם כבר מתקטננים) מקווה שאתה מרשה לי…

  11. מעוז

    זה קצת מעייף להגיב שוב ובכל זאת כנראה שאין ברירה.
    א משום מה אתם חוזרים שוב ושוב לירוחם שזה קצת רדוקציה.
    שנית אינני מבין את הדיון בכלל ברור שהתרבות המזרחית מאוד פאסיבית בטיבעה. עצם הרעיון שהמדינה הייתה מוקמת על ידי מזרחים הינו משעשע ואבסורדי. מושג “מדינת הלאום” כלל לא הגיע אליהם.
    את הטכניון והעברית למשל הקימו הייקים ולא בכדי קשה לי לדמיין את בן גוריון וחבריו באקדמיה הם לא היו ברי הכי.
    הטענה שלי הינה שהמימסד כלל לא הבין שהתפקיד של מערכת החינוך הינה לאפשר למזרחים להיחשף לתרבות המערבית.
    מפאי פשוט לא האמינה במזרחים ברמה הגנטית (חשוב להעיר שהיו אשכנזים שאמרו לזלמן ארן ופנחס ספיר שהמעשים שלהם יהיו בכייה לדורות )
    סיפור קצר להמחיש את ההבדל בין צרפת לישראל. ב1945 עמנואל לוינס, הפילוסוף הידוע עזב את כל עיסוקיו האקדמים והלך ללמד בני נוער היגרו ממרוקו לצרפת.
    הוא ראה בכך שליחות ממעלה ראשונה.
    נקל לשער שאותם נערים לא באו מרקע תרבותי במיוחד.
    בואו נעשה לרגע ניסוי ונדמיין שמדינת ישראל הייתה קמה ללא אפלייה כלפי מזרחים. האם אז היה שיויון מוחלט באקדמיה ?
    לא נראה לי. אני אדם פרגמטי ישנם הבדלים ויש נקודת פתיחה שונה לכל קבוצה אבל המתח העדתי היה הרבה פחות חריף.
    הסיבה שנתתי דוגמא את העשירון העליון הינה על מנת להמחיש את הנקודה שכאשר מרווחים את השורות הרבה יותר קל.
    הרי לפני 30 שנה מזרחי בעשירון העליון היה אוקסימורון לכל דבר.
    חוץ מזה ממתי מזרחים פטורים מאחריות זה לא או המזרחים או המימסד תאמין לי שאם תתן לי בתור מזרחי לכתוב פוסט על מחדלי המזרחים אני אעשה זאת בצורה יותר חריפה ומשעשעת (אני גם ממש טוב בבדיחות על פולנים וייקים )
    יום טוב

  12. אמיר

    הרב מיכאל, נראה לי שמיהדות צפון אפריקה מאלו שהגיעו לצרפת במקום לארץ יצא אחד הפילוסופים שבטח פחות אהובים עליך – יעקב דרעי הידוע בשמו הצרפתי ז’ק דרידה יליד אלג’יריה מהדוברים העיקריים של הפוסט מודרניזם ה”חביב ” עליך מאוד(:

    1. מיכי מאת

      ידוע לי היטב. יש עוד כאלה. באופן כללי, הצרפתים לא חביבים עליי כלל ועיקר (בלי קשר למוצאם). בעיניי הם רק מפטפטים את עצמם ועצמנו למוות בלי לומר מאומה. הלאה הקונטיננט, תחי האנליטיות האנגלו-אמריקנית.
      אגב, חבל שהוא לא הגיע לארץ. אולי אם הוא היה פועל בניין או עובד ניקיון בירוחם היינו נפטרים מבלבולי המוח שלו. ובכלל, הוא היה יכול להשתלב נהדר ביללנות הקיפוח הנוהגת כאן, שיסודה בפוסטמודרניזם שהוא היה שותף לכינונו.

    2. קאנט היה מזרחי (לישי)

      קאנט הוא בן העיר קניגסברג, היא קלינינגרד שברוסיה, כך שהוא היה שייך למזרח אירופה. אביו היה סקוטי, כך ששורשיו מזרח-אירופים ואנגלו-סכסים, ולפיכך אין ליחסו כלל ועיקר ם לתרבות הקונטיננטלית של מערב אירופה. אמנם יהודי מרוקו מיעטו לעסוק במשנתו, שכן לא נהגו לומר חזרת הש”ץ במוסף, ולפיכך לא מצאו זמן להגות במשנתו 🙂

      בברכה, ארנסט אוסטרופולר

    3. ולגופו של עניין (בקצירת האומר)

      בס”ד י”ז בכסלו ע”ח

      ההליכה להתיישבות בגליל ובנגב נחשבה אז לשיא החלוציות, וגם העולים מארצות אשכנז ומיטב הנוער ה’צברי’ הופנה להתיישבות זו. ראש הממשלה עצמו דוד בן גוריון הראה דוגמא אישית והלך להתיישב בקיבוץ נידח בנגב. אף נשיא המדינה יצחק בן-צבי שהתגורר בירושלים, התגורר באותו צריף שבו גר בהיותו פועל פשוט.

      אנשי תנועת העבודה, למרות זיקתם לתרבות המערב, ובמידה מסויימת מתוך זיקתם לסוציאליזם, ראו את ייעודו של העם, בשיבה אל חיי חקלאות ועבודת כפיים, שהאמינו שהיא מטהרת את חיי האדם יותר מאשר המסחר והמקצועות החופשיים הכרוכים במירדף אחרי הכסף ובניצול המעמדות הפשוטים.

      אפילו ב’בני עקיבא’ היינו שרים ‘קדש חייך בתורה וטהרם בעבודה’, ו’עבודה’ זו היה משמעה חקלאות ועבודת כפיים, כשירו של הרב נריה: ‘בישיבה גמרא תוספות חבר למד. בישיבה למד תורה ובפרדס בעבודה, כי זוהי דרך בני-עקיבא’.

      החלום של תנועת העבודה לשנות את ה’פירמידה ההפוכה’ שבה כל ‘אמא יהודיה’ שואפת שבנה יהיה בן המעמד הגבוה – רופא, מהנדס, עורך דין וכיו”ב,, ורצו להפוך את עם ישראל לעם נורמלי, שיש בו גם אינטלקטואלים, אך גם חקלאים, עובדי ייצור ופועלי בניין. ראשי תנועת העבודה האמינו וציפו שיהודי המזרח שהיתה להם מסורת של דורות של חיי עבודת כפיים יובילו כיוון זה. ובמידה רבה הצליחו בכך רבים מעולי אירופה והמזרח התיישבו בקיבוצים ובמושבים, והיו לחקלאים מצליחים.

      אם יש מקום לטענה כלפי המנהיגות הרי זה בכיוון ההפוך. הנסיון להפוך את יהודי המזרח ל’מודרנים’ בתרבותם, היה כל כך מהיר ואגרסיבי, עם הרבה זלזול מצד חלק מהקולטים והמדריכים לתרבות המסורתית ה’פרימיטיבית’, דבר שהביא לרגשי נחיתות של הנוער כלפי מורשת האבות תוך שאיפה להידמות ל’צבר’ הגאה ‘יפה הבלורית והתואר’, ולא אחת נפלו בני הנוער ‘בין הכסאות’. איבדו את הגאווה במורשתם וגם את היתרונות שבמודרנה.,

      מוסר ההשכל שיש ללמוד מאותם כשלים הוא: שאין בונים עולם חדש על חורבות העולם הישן, אלא מוסיפים ומחדשים על יסודותיו הבריאים של עולם מסורתי.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      לגבי ה’סלקציה’, היא היתה קיימת גם ביחס לעולים מאירופה, שהעדיפו לנוכח קשיי הקליטה והמחסור במקומות עבודה להביא עולים צעירים ובריאים הכשירים לעבודה. רק בעליות שנתפסו כ’עליות הצלה’ כגון פליטי השואה שהיו במחנות עקורים או בארצות מסך-הברזל’, או יהודי תימן ועיראק שהיו חייבים ‘להעלותם כחומה’ בשל יציאתם ההמונית. וגם בזה היו בין קובעי המדיניות מימינים ומשמאילים בשאלה זו. ראו בתגובותיי לראיון של אריאל הורוביץ עם ד”ר אבי פיקאר, נשאר בפריפריה מבחירה’, באתר ‘מוסף שבת – מקור ראשון’

  13. אלקנה

    שלום לכבוד הרב,
    ראשית אודה לרב על זוויותיו החדות והמחכימות.

    לעניין ההתקרבנות/האפליה- דומני שישנם כמה דוגמאות על רבדים בציבור וקבוצות נוספות שהופלו לרעה ,
    על רקע מוצאם כישורם אמונתם וחינוכם.

    אך התוצאה הייתה הפוכה בתכלית,:
    ההדחקה גרמה להם ללכידות וגאוות יחידה,איום נהפך להם להזדמנות, לא נמצאה בהם הנשירה המונית (קרי- האשתכנזות,) ועזיבה על רקע או שיוך לקהל נחות ,אלא בבחינת כאשר יענו… כן ירבה.

    כמשל:
    ציבור המתנחלים: אשר התקשורת הברנז’ה קהילת יפה הנפש לדורותיה, שלא גומרים לרדות בהם מילולית פיזית בדרכם ובכוונותיהם מאזרחים ועד ראשי ממשלות (עמנואל, אריאל, שלומיאל.. )
    המבטאים ברורות מעל כול מיקרופון רענן, ויוצאים חוצץ לרמוס את דגלם.

    וכמוהם שאר קהלים הדתי/ חרדי ועוד.

    אפליית ציבורים אלו (צודקת, ולא) היא ברורה מאין כמותה, ולא מתרחשת במסווה כאותה אפליה מזרחית, שהניצרות משחררות כבר אל עברו של המפלה, המשחרים לתפסו בלשונו.

    יחי ההבדל בין בניית תקומה וביסוס, על רקע מהותי, או על יסודות הקיפוח (שקופים וכדו’)

    ציבורים נוספים הופלו ומופלים, אך עדיין ישנה פריחה והתקדמות מצד הציבור והוא רווי באידאולוגיה של מנצח ולא וקרבן.
    הבחירה תמיד תישאר האם להתקרבן או להתמנף.

השאר תגובה