על ההסתה (טור 42)

בס”ד

בימים האחרונים התפרסם שסטודנטית בבצלאל עשתה פוטושופ ובו מופיע ראש ממשלתנו הנערץ ביבי נתניהו עם עניבת תלייה ליד ראשו. ודאי תשמחו לשמוע שעל אף שהיא (כנראה) שייכת לצד השמאלי של המפה היא מואשמת בהסתה לרצח. כשקראתי את זה הדבר שעשע אותי מאד (ההאשמה לא היצירה), ועורר בי מחשבות שכבר מקננות בי מזה זמן. לכן אני מציק לכם בעוד פוסט, יום אחרי יום.

אנשים חושבים שהיסטריית ההסתה של השמאל (שבכל מילה רואים הסתה) היא חלק ממכשירי התעמולה וההשתקה שלו. הוא לוחם בעוז למען חופש הדיבור שלו ונגד חופש הדיבור של כל האחרים. קשה להכחיש שיש בזה ממש. כלי ההסתה וההשתקה העיקרי של השמאל הוא ההאשמה של כל מה שזז בהסתה (ביחד עם סתימת פיות של כלל ה”מסיתים” וה”קיצוניים” ו”בעלי האג’נדה”, מישראל היום המשך בערוץ שבע, אריאל זילבר, הרב קרים ועוד ועוד). אך כבר מאז רצח רבין מקננת בי התחושה שהיסטריית ההסתה שפשתה במחוזותינו אינה רק כלי תעמולה. יש בה משהו מהותי יותר. היא חלק מהפלטפורמה הפוסטמודרנית, הלוא היא המדמנה שבתוכה מתבוסס השמאל (ולא רק הוא) וגורר את כולנו לתוכה. על אף החשש שכששוקעים בביצה ככל שנבעט יותר נשקע יותר, אני לא מצליח להימנע מהוספת כמה בעיטות. אקח את הסיכון.

כמה מילים על הפוסטמודרניות

הפוסטמודרניסטים רואים במילים תחליף לתוכן ולעמדות (ראו דוגמה מובהקת בטור 40 על התיאולוגיה הפמיניסטית). כך אם אתה מדבר על אלוהים ממין נקבה, גם אם אין שום פשר למילותיך, טענת טענה תיאולוגית מלומדת ואוונגרדית. אם אמרת “גיל הזהב” אז לא פגעת בזקנים. אם אמרת כושי, שחור, ניגר וניגרו, רצחת או לפחות קיפחת את השחורים (אמור מעתה: אפרו-אמריקני, ובעצם גם זה כבר נפסל. כעת זה אפריקני-אמריקני. אני מקווה שלא פיספסתי את ההוראה העדכנית מהימים האחרונים). אצל האווילים הללו המטפורות והמילים, ללא שום קשר לתוכן, מחליפות את המציאות. בתרבות הקלוקלת הזאת, טענות לא נבחנות דרך תוכנן ומשמעותן, אלא דרך תוצאותיהן ולא פחות מכך דרך (הספקולציות על) האג’נדה שביסודן. טענות לא נשפטות שם במונחי אמת או שקר, אלא במונחים פרגמטיים של מועיל או לא מועיל, מרגיע או לא (ראה בטור שם את דבריי על הערך התרפויטי של המילים).

השלכות: על ההסתה

אין פלא, אם כן, שבעולם ההזוי הזה אם ציירת מישהו במדי אס אס בעצם רצחת אותו. המסיתים הללו (נגד הסתת הימין) לא אשמים, שהרי זה באמת ובתמים מה שהם חושבים (?!). הם איבדו את היכולת לבחון משמעות של טענות, וכעת הם עוסקים בקונספירציות ומגמות תת קרקעיות ובנרטיבים. ומכאן שאם עשית פוטושופ של ראש הממשלה עם עניבת תלייה אז אם לא רצחת אותו לפחות הסתת לרצוח אותו.

ומכאן שבחורה צעירה שעושה פוטושופ כתרגיל אמנותי בקבוצה של חמישה סטודנטים באיזה חדרון בבצלאל מואשמת מיד בהסתה ונחקרת במשטרה. היא עולה כקרבן על מזבח “הדיון הציבורי” (ראה בטור הקודם) המתלהם והאינפנטילי שלנו. אם זה לא מק’ארתיזם איני יודע מק’ארתיזם מהו. הסטודנטית מבצלאל שבסך הכל עשתה תרגיל בפוטושופ, הובאה מיד לחקירה במשטרה בעוון הסתה. מה יקרה לה כעת? איני יודע. על אף ההגנה שהיא ודאי תזכה לה מחבריה לדעה, האמון שלי באינטליגנציה של השוטרים שלנו ושל מערכת המשפט (והעיתונות) מוגבל מאד. המנטרות על הסתה עלולות להיקלט אצלם ברצינות, ואז במקום שהמילים יהרגו אנחנו נהרוג את המילים.

הפוסטמודרניות הרגה את המילים, ובעצם את התוכן והמשמעות, וכעת היא הורגת את היכולת שלנו לומר אותן. ההסתה האנטי הסתתית ששוטפת אותנו בכל יום ויום, כמו גם דרישות ההתנצלות (“דבריי הוצאו מהקשרם”), היא הסכנה הכי גדולה לדמוקרטיה. אדם כבר לא יכול להוציא מילה מהפה לפני שהוא עושה חשבון מה יחליט לגביהן איזה שוטר, פרקליט או שופט, חסר אינטליגנציה.

גם האמון שלי ביושרה של אנשי האקדמיה (שאולי חלקם ניחנו באינטליגנציית-העל שמאפשרת לראות שכל זה הוא שטויות, אבל האג’נדה הפוליטית שלהם לא מאפשרת להם להודות בזה) הוא מוגבל למדיי. שלא לדבר על המערכת הפוליטית (שאינטליגנציה ודאי אינה הצד החזק שלה), שכצפוי כולה (למעט שוליים שלא עשו  זאת רק כי זה התאים לאג’נדה הפוליטית שלהם) פצחה במקהלה מתוזמרת היטב של טענות ומענות על ההסתה הנוראה, ושמילים הורגות (הוי רבין, רבין…), ושאר סיסמאות נבובות ומעוררות רחמים.

איזה כיף, עכשיו הסולנים במקהלה הם האינטלקטואלים ואנשי המצפון מהימין (ע”ע מירי רגב). כעת גם הימין יכול ליילל ולקונן על הסתה, לומר שמילים הורגות, שהשמאל מסית לאלימות וכו’ וכו’. אנחנו לא לבד. גם השמאל מסית ורוצח, ואך מקרה הוא שביבי עדיין חי. רבים מהם ודאי חושבים לעצמם כמה טוב היה לו ביבי היה מצטרף לרבין. כך היה גם לנו מרטיר משלנו (אני מקווה שלא יעצרו אותי על הסתה, אבל ממש לא בטוח). טוב, אם בינתיים לא הצלחנו שהשמאל יהרוג את ביבי, לפחות נאשים אותו בהסתה (הרי מילים הורגות לא?).

השלב הבא

כבר כעת אני רואה בחלומי קול קורא לכולנו, אנשי תנועות הנוער וכל המפלגות (כלומר כל אלו שהם שמאלה לחד”ש וימינה ללנין), להתאסף בכיכר רבין במוצ”ש הקרוב לעצרת הארבע-מאות אלף (כלומר מאתיים ושלוש-עשרה) הבאה להדליק נרות לזכר הדמוקרטיה שנרצחת לנו מול העיניים. בעצם אפשר כבר להחזיר את שמה המקורי של הכיכר, כיכר מלכי ישראל על שם ביבי זצ”ל (בפוטנציה). לאחר מכן כולנו מתבקשים להצטרף לצו פיוס (שהלוגו שלהם מתנוסס על צפלין מעל הכיכר) למעגלי שיח על פופים תחת אוהלים סביב שולחנות עגולים בכיכר עם כמה מנחים במשותף: הומוסקסואל ארתודוקסי, כושית (סליחה, אפרו-אמריקנית) שהתגיירה גיור רפורמי ופעילה בנשות ווטש, נער גבעות, דוברת שוברים שתיקה, איש תקשורת חרדי, פמיניסטית ערבייה (שטרם נרצחה), וזוג שהיא לסבית פלסטינאית עם בן זוגה שהוא הומו חרדי, כדי ללבן מהי הסתה, למה חייבים להימנע ממנה ואיך עושים זאת. כוחנו באחדותנו (אך לא באחידותנו ח”ו, מוסיפים כולם פה אחד בשני קולות). אני כבר רואה בחזוני איך יתנהל שם שיח נוגה אך מעמיק עם קריאת שירי יהודה עמיחי וזלדה (למען האיזון) ואולי עוד כמה פרקי תהילים ממיזם 929 עם מורים מגוונים שונים. כולם יעלו הרהורים אישיים מאד וידונו בפתיחות חושפנית מה זה עושה להם, ומאיזה מקום הם באים למעגל השיח וכו’ וכו’. על דבר אחד יש להקפיד, לא להוסיף מילה על תוכן השירים ומשמעותם. משמעות הס מלהזכיר כמובן, אך ורק הרהורים על מה שהשירים הנפלאים הללו עושים לי ולך (שיר וברכה). כזכור, מילים פועלות לא ח”ו מעבירות משמעות או תוכן.

אני כבר רואה בחזוני את מעמד הסיום ובו בסופו של דבר אנחנו כמובן לא נסכים, אבל נקשיב זה לזה קשב רב, נהנהן בנימוס ונצקצק בשפתינו לאות השתתפות, וניפרד בהסכמה לא להסכים. ואז אני שואל את עצמי: לא להסכים למה? הרי אף אחד לא טוען מאומה (כי כל טענה היא הסתה). אה, שכחתי. אנחנו נסכים שיש אוסף נרטיבים שלכולם יש מקום שווה במעגל השונויות (הביטוי האהוב עליי מהרב שג”ר ז”ל, נביא האוקסימורון המכונה “פוסטמודרניות דתית”). שכולנו צודקים וטועים בו זמנית. הסכמה זו תושג כגשר בין כל בעלי העמדות השונות והקוטביות (אתם מצליחים להבחין בשוני ובקיטוב, לא? זכרו, יש מנחה כושית רפורמית).

וגר זאב (בעור של כבש) עם כבש (בעור של זאב), ונמר (בלי עור) עם גדי צלוי על האסכלה ירבץ. ונער קטון (שהוא לסבית חרדית) נוהג בם. את כולם נשא הרוח כולם סחף האור (ביאליק).

ובכל זאת שני היבטים של נחת

אנשי השמאל משתמשים כל העת בנשק ההסתה כדי להסית (נגד הימין שמסית נגדם שהם מסיתים נגדו וחוזר חלילה). הנחת שלי היא שלפחות כעת גם הם נאלצו לבלוע את הגלולה המרה שהם מאכילים את כולנו כל הזמן ולגנות את הסטודנטית על לא עוול בכפה, וזאת על אף שהיא פעלה מהצד ה”נכון”. באמת יצירת ה”הסתה” שלה מסוכנת ביותר וטוב שהשכלנו כולנו להתאחד מול האיום הזה על הדמוקרטיה ולגדוע אותו ביד חזקה ובזרוע נטויה בעודו באיבו. איזה נחת שהם אוכלים כעת את הפירות הבאושים שהם בישלו לנו על הגב מזה שנים.

אבל יש עוד היבט של נחת. לא כל אנשי השמאל הצטרפו למקהלה. לכאורה יש לי מהם נחת, שכן כעת לפחות הם מבינים שלא מדובר בהסתה. אבל זו נחמת שוטים. אין ספק שברגע שתהיה “יצירה” דומה שנושאה הוא בוז’י או זהבה גלאון, מקהלת ההשתקה והגינוי תזמר בכל עוז (וביבי יגנה ויתנצל). לא, הישארות מחוץ למקהלה נובעת מכך שגם העקביות אינה דרישה מנדטורית. כבר באתר כאן ראינו לא פעם אמירות שיש דברים שהם מעל הלוגיקה (מהם ה”דברים” הללו? או אמונה דתית או שיח פוסטמודרני. והרי לכם שוב התגשמות חזון הנביאים של הרב שג”ר).

אם כן, ההיבט השני של הנחת בא דווקא מהתת קבוצה השנייה, אלו שכן גינו. זה מראה לשמחתי שגם בעולמנו האווילי נדרשת מידה כלשהי של עקביות. גם אם אתה אידיוט ומדבר שטויות, עליך להמשיך ולפטפט את עצמך לדעת לכל הכיוונים באופן עקבי. עלינו לזכור שהעקביות היא הדרישה היחידה שנותרה בשיח הפוסטמודרני הריק מתוכן. אינך צריך לטעון מאומה, ואין שום סיבה שלטענותיך יהיה תוכן כלשהו (להיפך, רצוי שלא יהיה). השאלה אינה מה משמעות או תוכן הדברים שאמרת (שהרי לא אמרת כלום, אלא רק מלמלת) אלא רק מה המלמול שלך מחולל. מכיון שכך, בשלב הבא גם אם המלמול הזה לא מחולל כלום, יאשימו אותך על מה שהוא עלול לחולל. שהרי הדרישה למשמעות כבר הסתלקה מזמן ממחוזותינו. אבל הרי לנו נקודת האור: לפחות העקביות עצמה נשמרת. אם בה עוד לא פגעו, והיה זה שכרנו. אם את התוכן והמשמעות איבדנו, לפחות נותרנו עם העקביות. טוב, לפחות אצל חלק קטן מאיתנו…

אם עוד לא הצליחו להשתיק את אריאל זילבר, תוכלו לשמוע אותו כעת שר: “מילים מילים ואת משמעותן, יבוא לו גל לשטוף אותן”.

15 מחשבות על “על ההסתה (טור 42)”

  1. אני לא מצליח להבין מה ההסתה כאן. כשמציירים מישהו עם עניבת חנק פירוש הדבר קריאה להרוג אותו? אולי זוהי בכלל מחאה על כך שמתירים את דמו? איך מציור כזה בכלל מגיעים להסתה. זה דמיון מעוות או טיפשות מזהרת.
    בפרט שהדברים תלויי קונטקסט. הקריטריון של החוק הוא וודאות קרובה. השימוש האינטנסיבי בסעיף ההסתה מעיד שלא באמת נעשה שיקול ובחינה רצינית אלא אסוציאציות פוסטמודרניות בעלמא. כשכל דבר הוא הסתה וגזענות אין דבר כזה הסתה וגזענות.

    1. זה לא נראה לי בלתי סביר לחשוב שיש בציור הזה רמיזה לכך שיש לתלות אותו. הרי קריאה מפורשת לחיסולה של דמות פוליטית כלשהי היא קריאה שכנראה תצונזר לפני שתגיע לרבים, לכן המסית משתמש בדרכים יותר עדינות ומרומזות כדי להעביר את מסר ההסתה שלו כך שיגיע לכמה שיותר אנשים לפני שיצונזר. אני מבין שיש אובר רגישות לציבור אחרי רצח רבין להסתה לרצח של דמות פוליטית, אבל כמו שאתה נוהג לומר, זה שאתה פארנואיד, לא אומר שלא רודפים אחריך.

    2. בס”ד ט”ו בכסלו ע”ז

      המבחן הוא פשוט: מה תהיה ההתייחסות של רשויות החוק אם מישהו יצייר תמונה דומה למנהיג מהשמאל, או לשופט בג”ץ. איך לימדנו קאנט? צריך להיות ‘צו קטגורי’!

      קביעת קריטריונים ברורים ושוים לימין ולשמאל, לדתיים וחילונים וליהודים וערבים – תיטיב עם כולם. כשיש גבולות ברורים, יודע כל אחד איפה עובר ה’קו האדום’ ואיפה תחומו של השיח הראוי. כולנו נגלה כמה נעים ויעיל השיח הענייני המכובד והמכבד, נדע להגדיר לעצמנו מה מוסכם ומה בדיוק נקודת המחלוקת. כמובן לא נגיע להסכמה, אבל לפחות תהיה בינינו הערכה הדדית ובמידת האפשר גם הבנה הדדית.

      בברכה, ש.צ. לוינגר.

    3. אבל זה שאתה פרנואיד גם לא אומר שכן רודפים אחריך. כל דבר לגופו. כאן זה נראה לי מופרך לגמרי. היא לא חיפשה דרך לעשות תעמולה אלא עשתה תרגיל בפוטושופ בחוג מצומצם. וכי הדבר פורסם באינטרנט?! גם אם כן היה מפורסם שם לא הייתי עושה מזה שום עניין, אבל ודאי כך. העובדה שאי אפר לשלול משהו אינה עילה מספיקה לראות בו הסתה. אי אפשר גם לשלול שהגרניקה של פיקאסו היא קוד סמוי לקריאה לרצח. כדי להכניס משהו לתחום הפלילי הוא צריך להיות מובהק. כאן זה לא רק לא מובהק אלא כמעט מובהק שלא.

    4. שצ”ל, לפי הקריטריון שלך זוהי הסתה למהדרין. הרי אם היו עושים זאת לשופט או לאיש שמאל היה כבר כתב אישום.
      קריטריונים ברורים אי אפשר לקבוע בשאלה כזאת. כל ניסוח וכל ציור וכל ביטוי הוא שונה מחברו. קבעו עיקרון כללי של וודאות קרובה, והיישום הוא בידי רשויות החוק והאכיפה. לצערי מדובר בקבוצה לא מאד אינטליגנטית.

  2. הבדל דק אך עבה. לשים תמונה קשה של מדי אס אס או כפייה, היא הבעת דעה בצורה שהיא קיצונית ומתריסה.
    אך תמונה בה נראה מה שמשמש להוצאה להורג (חבל תלייה) על ראשו של הממשלה שכידוע שנוא ביותר, זה אחרת.
    אולי היא לא התכוונה וכנראה לא יקום רוצח. אך זה עדיין סוטה מחופש הביטוי הלגיטימי.

    1. לקוראי ומגיבי האתר – ה’ עליכם יחיו!

      לאור לימודי הזכות שלכם-
      אודה לכם אם תמציאו לי את תמונותיכם, ואני אדאג להפיצן ברשת, עם מדי אס.אס, כאפיות, שפמי היטלר וקרני-פרה, צלבים וגיליוטינות, וכל כלי מוות ומכשירי עינויים’,

      ואז תודו לי ותשבחוני ותאמרו: ‘חבלים נפלו לי בנעימים’, ויחד במרץ, נטהר כל שרץ, וירבה השלום בארץ, אין צווחה ואין פרץ!

      נאם הכותב בס”ד, יחיד ומיוחד, הממיט שמד, על כל אחד, ואת כולם ישים בסד,
      כקצב מבגדאד, ובשאר אסאד, ומן השלושה הכי נכבד,המרגיז דה-סאד,

    2. אם הסתה היא בוליאנית אז אני מסכים. אך נראה לי שזה יותר רצף. אי אפשר להתיר הכל ורק בקריאה ברורה למעשה לפסוק- הסתה! כיון שתוצאת מעשה אליו לכאורה מסיתה ההסתה היא כה חמורה, הרף אכן יורד כדי להימנע מביצוע מעשה.
      אז הבחורה לא אמרה לבצע מעשה. היא המחישה ביצוע מעשה כזה וזה נכנס ברצף המסוכן. אני מסכים שזו לא הסתה 100% אך זה גם לא סתם תמונה מרגיזה סוביקטיבית. ברגע שזה יוצר אווירה ציבורית לכיוון מסוכן זה פסול וככל שזה מפורש יותר, זה בעייתי יותר. מה גם שיש מי שעלול לפרש זאת בצורה יותר מעשית.
      הגבול חייב להימתח. לדעתי אי אפשר לטפל רק בהסתה מפורשת ומוחלטת. מצד שני ודאי ששיח ההסתה המגוחך של השמאל עשה את ההיפך. שכל אמירה לא נעימה היא כבר הסתה לרצח.

    3. יובל שלום.
      כוונתך בינארית (בוליאנית זה משהו אחר). בכל אופן אני ממש לא מסכים. הלבשה במדי ס”ס הרבה יותר חמורה ממה שעשתה הבחורה הזאת, בפרט שזה נעשה בפומבי במסגרת הפגנה סוערת (לי ברור שגם זו לא היתה הסתה).
      אבל יהיה קשה לשכנע כאן. בעיניי זה רחוק מהסתה מרחק שנות אור, כך שזה רחוק מאד מאד מהתחום האפור.

    4. ''כתובים המשלימים'. ו'הכתוב השלישי'

      בס”ד י”ו בכסלו ע”ז

      מיכאל מימין ממלל: ‘הלבשה במדי ס.ס היא החמורה’; ויובל לעומתו קובל: ‘ציור החבל הוא החמור’, ואני הדל מסכים עם שניהם: ההשוואה לאיש ס.ס. נותנת את הצידוק לרצח, וציור החבל ‘מפמפם’ לרואה שהאיש בן-מות.

      זה לא שמייד יקום פלוני וירצח כתוצאה מכרזה אחת שראה, אך כאשר דור שלם גדל ומתחנך על ברכי שנאה, דה-לגיטימציה ודה-הומאניזציה, של הזולת, וצורך ערב ובוקר יום יום את כרזות-השנאה כ’אמנות נשגבה’ – יש לחוש בהחלט ל’אפקט מצטבר’ של שנאה יוקדת, הן בקרב נושאי השנאה הארסית, והן ‘כמים הפנים לפנים’ בקרב מושאיה.

      וסמי מכאן ‘הסתה’ – מה עם החוק האוסר ‘המרדה’, המוגדרת בחוק כליבוי שנאה כלפי קבוצות אוכלוסיה? מה עם האיסור בחוק על ‘העלבת עובד ציבור’? ועל כולנה: מה עם ‘חוק יסוד כבוד האדם וחירותו’ שמכוחו אסור להשפיל גם סתם אדם מן השורה?

      ***

      על כל פנים, לא על החוק מבטחנו, הרי ברור שאיש מהמופקדים עליו הקשורים ברובם לצד מסויים מאד של המפה לא ישיש לאכפו על אחיהם לדיעה. יותר יעיל מהחוק הוא הצחוק 🙂 , ה’הומור היהודי’ שעמד לנו בגלותנו, פשוט לצחוק על הפרובוקציות, ולרחם על המסכנים המייצרים אותם!

      נלגום מיין הרקח, ונינצל מרצין ומפקח, נשמח ונוסיף לקח, היקר מכל מקח!…

      בברכה, ש”צ לוינגר

השאר תגובה